15.01.23
איריס פינק-קרוננברג
תקופת ההסתגלות הראשונית להורות ולבואו של תינוק חדש אל הבית, נחווית פעמים רבות כמלחיצה ומאתגרת, לצד ההתרגשות, השמחה והפליאה שמתעוררים אל מול היצור הקטן שזה עתה בא לעולם. בשונה ממה שרבות ורבים לעיתים נוהגים לחשוב, הכניסה להורות היא תהליך הדורש הסתגלות, ובתוכו, לכל אחת ואחד יש את הקצב האישי שלהם במהלך השינוי הרגשי והפנימי שהופך אותם להורים. חשוב לזכור כי זהו לא תהליך שקורה באופן אוטומטי מיד עם הלידה, אלא מדובר בתהליך נפשי והדרגתי שמתרחש לאורך הימים, השבועות והחודשים שלאחריה.
בטקסט זה, יתוארו מאפיינים של תהליך יצירת הקשר אשר נרקם בין האם והתינוק, האתגרים שעשויים לעמוד בדרך והצעות להתמודדות במקרים של קשיים. אף שהטקסט מנוסח בלשון נקבה ומתייחס לחווייתה של האם, נושאים הקשורים להירקמות הקשר האישי עם התינוק נכונים לכל דמות הורית או מטפל עיקרי, ללא קשר למינם, עמם נוצר הקשר בחודשי החיים הראשונים.
מה קורה לי?
בספרו "הולדתה של אם", הפסיכואנליטיקאי דניאל סטרן מתאר את אתגרי התקופה הזו, בה נדרשת האם לגייס מלאי גדול של סבלנות, הכלה והקשבה לתינוק ולצרכיו התובעניים. כל זאת, במהלך בתקופה שהיא עצמה חווה טלטלה לא פשוטה – גופה מנסה להתאושש מחוויית הלידה, תהליכים הורמונליים מתרחשים בגופה, ההנקה תובעת אנרגיות רבות וגם חסר בשינה משפיע מאוד על מצב הרוח, הסבלנות והתחושה הכללית.
לעזרתה של האם מתגייסים הורמונים שונים, ובמיוחד הורמון האוקסיטוצין, אשר מכונה גם "הורמון האהבה". האוקסיטוצין מציף את האם בתחושות של רכות ודאגה לרך הנולד, וכך עוזר לה להיכנס להלך רוח נפשי אותו כינה הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט "מושקעות אימהית ראשונית" (maternal pre occupation). כחלק ממנה, עולמה הנפשי של האם מתכוונן מחדש להיות ממוקד כל כולו בצרכי התינוק. הלך רוח זה מאפשר לה ״לשים בצד״ את צרכיה הרגשיים והפיזיים לטובת אלו של התינוק, אשר הופך להיות הראשון בסדר העדיפויות. מצב זה הוא המאפשר לאם, גם מתוך שינה, לשים לב לתנועות ורחשים של התינוק, לזהות את הבכי שלו בכל מקום, ולמשמעו לחוש דחף פנימי בלתי ניתן לעצירה לעזוב את כל מה שהיא עושה כדי להרגיע אותו אם הוא נראה במצוקה. זהו הבסיס לתחילת הקשר המתהווה בין האם והתינוק.
התבססות היחסים: קשר דו כיווני
כמו בכל קשר, גם בקשר שבין אם ותינוק דרושים שני שותפים פעילים שתורמים כל אחד את חלקו. לכן, גם התינוק הוא פרטנר בקשר וכבר מגיל צעיר הוא מתחיל לעשות פעולות שונות בכדי לשמר את היחסים עם אמו. למעשה, התינוק כמו "מתוכנת" גנטית לרצות להחזיק את האם קרוב אליו, בכדי לוודא את הישרדותו והתפתחותו המיטבית.
תוך שבועות ספורים התינוק מתחיל לזהות את אימו דרך אופנים שונים כמו הקול והריח שלה, ובסימנים קטנים מצליח להראות שהוא מזהה אותה ומעדיף אותה: הוא עשוי להיות נרגש יותר כאשר היא מתקרבת אליו, הוא יירגע בקלות רבה יותר בזרועותיה לעומת אחרים. מגיל חודשיים לערך, התינוק אף עשוי להפנות אליה מבט, להושיט ידיים, לחייך אליה ובגילאים מאוחרים יותר, להשמיע קולות המיה או שמחה כשהיא מתקרבת אליו. כל אלו הם פידבקים קטנים שהתינוק מתחיל לעשות ממש מהשבועות הראשונים כדי לסמן לאמא שהיא חשובה עבורו ושהוא זקוק לקרבתה. ככל שהתינוק גדל והיכולות המוטוריות והקוליות שלו משתכללות, עומדות לרשותו יותר ויותר דרכים לסמן לאמו את רצונו בקשר איתה ואת צרכיו.
ההדדיות הזו בין האם לתינוק יוצרת את תחילת הקשר החיובי אשר מסייע לאם להמשיך לרצות להיות בקרבת התינוק, להיענות לצרכיו הפיזיים, לחייך אליו, לדבר אליו, לדגדג אותו, לחבק אותו – פעולות אשר חיוניות להתפתחותו הפיזית, השכלית והרגשית. בתגובה אליהן, התינוק מצדו מקבל חיזוקים חיוביים להמשיך לתקשר את עצמו לאם, להמשיך להשתמש בסימנים שונים כדי להראות לה למה הוא זקוק.
אם כן, ניתן לומר כי משימת התינוק בתוך הקשר הנבנה בינו לבין אימו, היא לסמן את צרכיו ואת הרצון שלו בקרבתה ולמצוא דרכים יותר ויותר משוכללות לעשות זאת ככל שהוא גדל. תפקידה של האם בתוך הקשר, הוא להיות רגישה לאיתותים שהוא מעביר לה, לשים לב לדפוס הייחודי של התינוק שלה. כחלק מזה, עליה להבין מה נעים לו, מה מלחיץ אותו, האם הוא זקוק ממנה למגע נמרץ או לעיטוף בשמיכות, להתייחס בחיוביות לסימנים שלו, לדבר אליו, לחייך אליו ולנסות ללמוד לקרוא אותו ואת סימניו.
קשיים אפשריים בדרך
לעיתים, ישנם קשיים שונים אשר מקשים על התפתחות הקשר בין האם והתינוק, ולמעשה מדובר בתופעה שכיחה למדי. קשיים אלו יכולים לנבוע מגורמים הקשורים בתינוק, גורמים הקשורים באם או גורמים הקשורים באינטראקציה שבין האם והתינוק.
גורמים הקשורים בתינוק, עשויים לכלול טמפרמנט סוער של התינוק אשר מקשה עליו להיות רגוע ומווסת לפרקי זמן ארוכים מספיק לשם יצירת קשר חיובי עם האם. כמו כן, גם עיכוב בהתפתחות המוטורית, אשר מקשה על התינוק לשלוט במקום אליו הוא מכוון את מבטו או בתזמון תנועות גופו כדי לסמן שביעות רצון מפעילות מסוימת, עשויים לפגום ביכולתו לאותת דברים לאם. גורמים אפשריים נוספים הם קשיים בעיכול או בשינה אשר מונעים מהתינוק להיות מספיק נינוח בכדי להנות ממשחק משותף.
גורמים הקשורים באם עשויים להיות תחושות דכדוך וחרדה עמן היא מתמודדת, או לחצים מסוגים שונים, למשל כלכליים או זוגיים. כל אלו עשויים להקשות עליה להיות סבלנית ורגישה לצרכי התינוק ולפנות מרחב רגשי ליצירת הקשר עמו.
גורמים הקשורים באינטראקציה בין האם והתינוק, הם למשל מצבים בהם הטמפרמנט של האם והתינוק אינם מתואמים או אף הפוכים. למשל, לאם בעלת טמפרמנט מאוד איטי, אשר מגיבה לאט לגירויים וזקוקה לסף גירוי נמוך ועדין, יהיה קשה להיענות לצרכי תינוק בעל טמפרמנט סוער הבוכה בכי רם ועוצמתי. זאת, מאחר ותינוק שכזה ככל הנראה יהיה זקוק לגירויים חזקים כמו דיבור בקול מהיר ועליז, קפיצה על כדור או תנועות נענוע. מצב מסוג זה עשוי להתקיים גם במקרה הפוך – לאם "קפיצית" ופעלתנית יהיה קשה יותר ליצור קשר עם תינוק אשר מגיב לגירויים בעוצמה נמוכה, ישן פרקי זמן ארוכים ואיטי בהתנהלותו הכללית. במקרים מסוג זה, מדובר בקושי של שני השותפים, אשר יחד עליהם ליצור את "הריקוד" העדין וההדדי הדרוש.
אמצעים לחיזוק הקשר
אם משהו מן המצבים שתוארו קודם נשמע מוכר, אם קיימת תחושה כי קשה ליצור קשר, שהתינוק לא מובן לאם, או שהיא מרגישה כי היא נהנית ממנו פחות מכפי שהייתה מצפה, אין סיבה להילחץ. חשוב לזכור כי כמו בכל קשר, גם הקשר של האם ותינוקה דורש השקעה רגשית, זמן להיות יחד וקרבה גופנית, והחשוב מכל - ניתן לשפר את המצב באמצעים שונים:
1. להרבות בקרבה פיזית – לשאת את התינוק במנשא צמוד לגוף, לרקוד כשהוא מוחזק על הידיים, לתת לו לישון מכורבל על החזה ולהריח אותו לעיתים קרובות, שכן ריח הוא אחד מהמנגנונים הפיזיולוגיים העוצמתיים ביותר ביצירת קשר.
2. ליהנות ממה שאפשר ומתי שאפשר – כאשר שוהים ומשחקים עם התינוק, מוטב לנסות ליהנות מכל אותם רגעים קטנים שבהם כיף להיות ביחד, מבלי להשוות למה שקורה אצל החברות או לציפיות המוקדמות. מוטב להתמקד ברגעי ההנאה המשותפים ולנסות להיות נוכחים בהם. ניתן לצלם את הרגעים הנחמדים האלו, לתאר אותם בכתב, לספר עליהם. כאשר אנו נותנים דגש לרגעים החיוביים, נזכרים בהם ומתארים אותם, הם עוזרים לנו לצבוע את הקשר בגוונים יותר חיוביים.
3. לזכור לטפל בעצמך – חשוב כי האם הטרייה תשים לב לאכול ולישון היטב, שכן אלו תנאי הבסיס ליצירת אנרגיה אשר דרושה להשקעה בקשר עם התינוק, ולשם יכולת להיות רגישה וקשובה אליו. מוטב להיעזר במי שנמצא בסביבה ויכול לעודד, לטפל ולתת לאם הרגשה שהיא אהובה ומוערכת. ככל שהאם תרגיש טוב יותר עם עצמה – כך תוכל לתת מעצמה יותר לתינוק.
במידה וההרגשה היא שהמצב לא משתפר וייתכן כי ישנם גורמים המקשים על יצירת הקשר בין האם והתינוק, כפי שפורטו קודם, מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. ברוב המקרים אוזן קשבת שתתייחס לחששות ותציע הרגעה, כיוון ודרך פעולה, יוכלו לסייע רבות להחזיר את האם והתינוק למסלול התפתחות חיובי.
לסיכום, חשוב לזכור כי הקשר הנרקם בין האם לתינוק מושפע ממשתנים רבים, וכי לא תמיד הוא מגיע באותה קלות לה מצפים. מדובר בתהליך עדין והדרגתי, אשר לשני הצדדים יש חלק בתוכו. ככל שהאם תתכוונן לצרכי הילד, תהיה קשובה לו, ולצד כל אלו תשקיע גם בעצמה, כך היא תגיע מוכנה ובשלה יותר להתקרב ולפתח את הקשר הייחודי שההורות יכולה להציע.
על הכותבת - איריס פינק-קרוננברג
פסיכולוגית התפתחותית מומחית, מבצעת אבחונים פסיכולוגיים, טיפולים והדרכות הורים בגיל הרך בקליניקה בהוד השרון.
