13.09.12
צוות בטיפולנט
עבור מרבית הילדים, "שנהיה לראש ולא לזנב" היא רק עוד אחת מברכות ראש השנה, אך עבור חלק מהילדים מדובר לא בברכת חג שגרתית אלא בדרך חיים. ילדים תחרותיים במיוחד, אשר מתקשים להתמודד עם הפסדים, כשלונות או קשיים בדרך למטרתם, מחמיצים לא פעם הנאות ואתגרים אשר הופכים, עבורם, למטלות כבדות משקל ומאיימות. כיצד מתפתחת תחרותיות יתר וכיצד ניתן לסייע לילד התחרותי להיות, לפעמים, קצת "זנב" ולא רק "ראש"?
!We are the champions: כיצד מתפתחת תחרותיות יתר?
התרבות בה אנו חיים היא תרבות הישגית המעודדת ילדים להצליח, להצטיין ולצבור הישגים מרשימים. הכוונה זו להישגיות מעוררת בילדים רבים מוטיבציה, סקרנות ויצירתיות אך אצל חלקם הגבול בין הישגיות לתחרותיות מטשטש: עבור ילדים אלו, האפשרות לכישלון ואפילו להצלחה שאינה טוטאלית היא אפשרות קשה ומאיימת אשר מלווה במצוקה רגשית ותסכול רב. בהתאם, תחומי עיסוק יומיומיים רבים כלימודים, חוגים, משחקים ואפילו קשרים חברתיים הופכים עבורם למלחיצים ומאיימים ובחלק מהמקרים אף מביאים להתפתחותם של קשיים רגשיים והתנהגותיים שביניהם חרדת בחינות, סרבנות בית ספר או חרדה חברתית.
אך מדוע חלק מהילדים הופכים לתחרותיים במיוחד? הגורמים לכך מגוונים ונוגעים הן ליכולותיו המולדות של הילד והן לסביבה החברתית והמשפחתית בה הוא גדל.
חלק מהילדים התחרותיים, המתקשים מאוד להפסיד במשחק, לקבל ציון נמוך ממאה או להתמודד עם קושי לימודי, הם ילדים המתמודדים עם חווית ערך עצמי נמוך עליה הם מנסים לפצות באמצעות ניצחונות, הצלחות והישגים. עבור ילדים אלו, הפסד או חוסר הצלחה מערערים באופן עמוק את תחושת הביטחון והערך ועל כן הם עושים כל שביכולתם כדי להמנע מסיטואציות אלו. תחושת חוסר הערך עשויה לנבוע מגורמים שונים שביניהם לקויות או מגבלות מולדות של הילד כגון מום גופני או לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז הפוגעות בתפקוד הלימודי, אך גם ממסרים חברתיים/משפחתיים דרכם הילד מפנים תחושת חוסר ערך.
גורם שכיח נוסף לתחרותיות הוא ציפיות סביבתיות גבוהות שהילד סופג מסביבתו הקרובה. ציפיות אלו יכולות להיות מובעות באופן ישיר, כך שהילד לומד להבין שערכו ואהבת הוריו תלויה בהישגיו, אך יכולה להתפתח גם סביב מסרים עקיפים ותחרות בין אחים. לדוגמא, ילד שרואה את היחס המעריץ והמועדף שמקבל אחיו הגדול ש"מצליח בכל דבר" עשוי ללמוד שהדרך היחידה לזכות ביחס דומה היא לצבור הישגים.
בשורה התחתונה, מרבית הילדים התחרותיים הם ילדים אשר ניסיון החיים שלהם לימד אותם כי הפסד או כישלון משמעם אובדן של הערכה, אהבה ושייכות. מאחר ובאופן טבעי היבטים אלו קריטיים עבורם, הם משקיעים אנרגיות מוגזמות בצבירת הישגים והצלחות.
"ושלא תחזור הביתה עם יותר מ-85!": איך לעזור לילד התחרותי?
הילד התחרותי נכשל או מפשל? כל הכבוד! צרו חוויה חיובית, פנקו אותו ונסו להשתמש בהומור: "סוף סוף! חשבתי שאתה לא מסוגל להוציא פחות מ-90, ועכשיו אני רגוע!"
עודדו וחזקו התנהגויות ותכונות אשר אינם קשורים להישגים: שקפו לילד כמה אתם נהנים להיות איתו, חזקו התנהגות חיובית של עזרה ונעימות וסייעו לילד להכיר תכונות חיוביות שלו כהומור, יכולת תיאטרלית, דמיון, יצירתיות וכן הלאה.
הוו מודל חיובי: אם אתם נוטים לפרפקציוניזם ואינכם לא מסוגלים להפסיד או להתמודד עם קשיים וכשלונות - אל תצפו מילדכם להיות מסוגל לכך.
שתפו את הילד וחשפו אותו באופן מותאם לקשיים, כשלונות ואכזבות שלכם עצמכם: כך תסייעו לו להפנים שקשיים וכשלונות הם חלק מהחיים ואינם מבהילים ומרתיעים אתכם.
נסו עד כמה שאפשר להמנע מהשוואות לילדים ואחים אחרים: כדאי לוותר על אמירות נוסח "אני בגילך..." או "תראה איך אחיך...", ועל השאלה "וכמה אחרים קיבלו במבחן?".
סייעו לילד לתחום את הזמן והאנרגיות שהוא משקיע במטלות לימודיות ותחומי הצטיינות אחרים: אל תשתפו פעולה עם הפרפקציוניזם ושימו גבול ברור למשך הזמן והאנרגיות שמוקצים למטלות.
אפשרו לילד להתמודד עם כשלונות והפסדים: אל תתנו לו לנצח תמיד ואל תנחו אחים וילדים אחרים לוותר "כי גם ככה קשה לו", וגם שכחה של הכנת שיעורי בית אחת לזמן מה יכולה להיות בעלת אפקט חיובי.
היעזרו בדמויות משמעותיות לילד: בקשו את עזרתה של המחנכת בהתמודדות עם תחרותיות וקושי סביב תסכולים המתגלים בבית הספר, והנחו בני משפחה להפחית שאלות והתייחסויות הנוגעות להישגים ותחומי הצטיינות ולהגביר את העניין והיחס להיבטים אחרים של הילד.
פנו לטיפול במידת הצורך: תחרותיות אינה עומדת בפני עצמה אלא מהווה, בדרך כלל, "סימפטום" של ערך עצמי נמוך וקונפליקטים סביב קשרים בין אישיים. לכן, אם נראה שהילד סובל לאורך זמן ושהתחרותיות פוגעת ביכולתו להשתלב וליהנות מלימודים וקשרים חברתיים - פנו לטיפול פסיכולוגי בשילוב הדרכת הורים.
