08.05.13
צוות בטיפולנט
אילנה מרגישה שהילדים "מטפסים" עליה אבל לא מצליחה להציב להם גבולות. יואל מוצא את עצמו מתחייב שוב ושוב לפרוייקטים שדורשים ממנו השקעה רבה מחוץ לשעות העבודה. ענבל בת ה-17 לא ממש נהנית מהמסיבות רוויות האלכוהול, אבל יודעת שאין לה ברירה אחרת אם היא רוצה לשמור על מעמדה החברתי הגבוה בכיתה. נשמע מוכר? האם גם את/ה נענה לבקשות שלא מתאימות לך, חושש לסרב ומרגיש חששות ורגשות אשמה כאשר אתה מונע משהו מהאנשים הקרובים לך?
ריצוי יתר מטריד אנשים רבים אשר מרגישים שהיו רוצים להגן באופן ברור יותר על זכויותיהם ורצונותיהם. קראו מדוע זה קורה ואיך משנים את המצב.
ריצוי: מדוע אנחנו רוצים לרצות?
ריצוי יתר של האנשים סביבנו עלול לגרום לנו לקשיים רבים אך במקור, ריצוי הוא צורך אנושי חיוני. כבר בגיל הרך ילדים ערים ורגישים לפידבק שהם מקבלים מהוריהם על התנהגותם, ובמרבית המקרים מווסתים ומתאימים את התנהגותם לדרישות ההורים. ריצוי זה הישרדותי מאחר והוא מסייע לפעוט לבסס קשר חיובי עם הוריו ולהפנים יכולות הישרדותיות בסיסיות כהבחנה בין התנהגויות יעילות להתנהגויות מסוכנות (למשל, פעוט שנמנע מלרוץ לכביש "כי אמא לא מרשה" עוד לפני שהוא מבין את הסכנות הטמונות בכביש). כמו כן, דרך ריצוי של הוריו הפעוט מתחיל להפנים את כללי החברה: ריצוי ההורים מסייע ברכישת התנהגויות תואמות לתרבות בה חי הפעוט, וכך מאפשר לו להשתלב חברתית גם במעגלים החברתיים הרחבים יותר.
מעבר לכך, בגילאים המוקדמים ריצוי של דמויות מרכזיות (הורים, גננת, אחים) תורם לבניית וביסוס דימוי עצמי גבוה ותחושת ערך ויכולת: ריצוי ההורים מהווה פעמים רבות גורם מוטיבציה ללמידה, התנהגויות חיוביות ופיתוח כישורים שונים, כאשר חוויות של הצלחה בתחומים אלו תורמות לבניית תחושת היכולת וההצלחה.
ריצוי יתר: הצד השני של המטבע
ריצוי הוא אכן בעל ערך הישרדותי וחיובי, אך ריצוי יתר עשוי לגרום לנו לקחת על עצמנו מטלות שאיננו מעוניינים בהם, להסכים ליחס בלתי הוגן כלפינו, להתנתק מרגשותינו וצרכינו ולהימנע מהצבת גבולות לילדים, קולגות ובני זוג. בהתאם, ריצוי יתר מלווה פעמים רבות בפגיעה בהיבטי חיים משמעותיים. ריצוי יתר נתפס פעמים רבות כחולשה, פוגע בהערכת הסובבים אותו ובתפיסתם אותנו כבעלי יכולת ומביא לא פעם לנצלנות. ריצוי אף פוגע במערכות יחסים קרובות מאחר והצד המרצה חש מנוצל וכועס (גם אם אינו מבטא זאת), והצד ה"מרוצה" חש פעמים רבות נצלן שלא ברצונו וחסר הגנה מאחר וה"מרצה" אינו נתפס כדמות מגוננת וחזקה. למשל, ילד שההורה לא מציב לו גבולות חווה עצמו כצד החזק יותר ולכן גם כחסר דמות הורית חזקה שתגונן עליו בעת הצורך.
כיצד, אם כן, נוצר מצב של ריצוי יתר? מקורו של ריצוי יתר הוא בדרך כלל במערכות היחסים המוקדמות בהן הילד לומד כי ריצוי הוא הדרך היחידה לזכות באהבה. ילדים אשר חשים כי חוסר ריצוי של ההורים משמעו אכזבה קשה, אובדן אהבה או ענישה מחמירה חווים ריצוי כדרך היחידה להימנע מאותה חרדה מפני אובדן ופגיעה של ההורה, ומכלילים חוויה זו לכלל האינטראקציות. גם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון בתחום החברתי עשויים להתבטא בהתנהגויות של ריצוי יתר, מאחר ואנשים אלו חשים לא פעם כי אין להם מה להציע לאחרים וכי ריצוי של אחרים (טרמפים הביתה, התנדבויות לכל מטלה וכן הלאה) - הוא הדרך היחידה לשמר קשרים בין אישיים.
ריצוי - הדרך לשינוי
ריצוי הוא התנהגות הטבועה בנו מגיל צעיר ומאינטראקציות מוקדמות ולכן לא קל לשנות אותה - אך אפשר, באמצעות דרכים שונות:
זיהוי מחשבות ואמונות לא רציונליות העומדות מאחורי התנהגויות של ריצוי יתר: "אם אני לא אסכים יפטרו אותי מייד", "אני חייבת לתת לילד שלי הכל כדי שיהיה מאושר", "אם לא אסכים זה יתפתח למריבה נוראית", "הדרך היחידה שלי להתקרב אליה היא לתת לה מה שהיא מבקשת".
התנסות: ריצוי יתר מלווה בד"כ מהימנעות מהתנסות בסירוב, ניהול משא ומתן או הצבת תנאים. הימנעות זו משמרת את הפחד מהפסקת התנהגויות של ריצוי ולכן הדרך לשינוי היא יצירת התנסויות והזדמנויות לסירוב, עמידה על המקח וכן הלאה - עד שיצטברו חוויות בהן גם ללא ריצוי - האינטראקציה היתה חיובית.
חיזוק דימוי עצמי: שיפורו של דימוי עצמי משפיע על היבטים התנהגותיים רבים ולכן כדאי לחזק את הדימוי העצמי.
הרחבת מעגלים חברתיים: קיומם של קשרים רבים מקל על ה"לחץ" לרצות את הפרטנרים בקשרים הקיימים, ולכן מומלץ להרחיב את האינטראקציות ומעגלי ההכרות.
טיפול נפשי: טיפול נפשי הניתן אצל פסיכולוג קליני, פסיכולוגית קלינית או פסיכותרפיסט/ית מהווה הזדמנות ייחודית לחקירת גורמי ריצוי היתר, נטרול תפיסות ואמונות לא רציונליים לגבי אינטראקציות בין אישיות ורכישת מיומנויות של הצבת גבולות, אסרטיביות וכן הלאה.
