05.08.14
צוות בטיפולנט
הילד רעב אבל האוכל עוד לא מוכן. הגעתם מלאי ציפייה לגן שעשועים אבל התור לנדנדה ארוך. הילד רוצה לענות למורה אבל ילד אחר מקבל את רשות הדיבור. ובמילים אחרים: החיים הם לא פיקניק וכבר בגיל צעיר ילדכם נדרש ליכולות של דחיית סיפוקים. איך תעזרו לו לבסס יכולת דחיית סיפוקים, ולמה זה כל כך חשוב?
בין מרשמלו לבין הצלחה בחיים: חשיבותה של דחיית סיפוקים
בין אם נרצה בכך ובין אם לא, אנו מלמדים את ילדנו להתמודד עם דחיית סיפוקים מיום היוולדו. מסורים ככל שנהיה כהורים, תמיד יתקיים פער בין רגע התעוררות הצורך של התינוק (קור, רעב, חיתול רטוב, צורך בתשומת לב) לבין הרגע בו נספק את צורכו. רגעים אלו בהם התינוק ממתין לחימום הבקבוק או להגעתנו מהחדר השני הם רגעים בהם הוא נאלץ להתמודד עם דחיית סיפוקים. תיאורטיקנים ופסיכולוגים התפתחותיים תיארו רגעים אלו כקריטיים להתפתחות הנפשית. באמצעותם התינוק מתחיל לחוות את עצמו כסובייקט בעל רצון ותשוקה, מבסס תחושה של שליטה בעולם ("אני רעב והאוכל מגיע") ועם הזמן - לומד כי קשר עם אחרים הוא מקור לסיפוק ועזרה וכי ניתן להביע צרכים במסגרת קשר עם אדם אחר.
בינקות המוקדמת אנו משתדלים להיענות לצרכיו של התינוק מוקדם ככל האפשר: בגילאים אלו התינוק עדיין מבסס אמון בנו ובעולם והשהייה מוגזמת של סיפוק צרכיו יכולה להיות הרסנית כך, למשל, נמצא כי תינוקות שגדלו במוסדות כבתי יתומים ונאלצו להתאים את עצמם לחוקי המוסד, בניגוד לתינוקות שהוריהם מתאימים את עצמם לצרכיהם, נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות בעיות פיסיות ונפשיות משמעותיות.
בגיל הרך, לעומת זאת, אנחנו כבר מצפים מילדנו להפגין יכולת טובה יותר של דחיית סיפוקים: אנחנו מצפים ממנו להמתין בסבלנות עד שהאוכל יהיה מוכן, לחכות עם הסיפור לפני השינה עד שאחיו התינוק יירדם ולא לחטוף צעצוע לילד אחר. ההתעקשות שלנו לעמת את הילד עם דחיית סיפוקים ולא לספק את כל צרכיו באופן מיידי (למשל, אנחנו לא מצפים שילד אחר יפנה את המגלשה ברגע שהילד שלנו מגיע) מאפשרת לו לפתח מיומנות דחיית סיפוקים אשר תסייע לו בתחומי חיים רבים לא רק בילדות אלא גם בבגרות, כפי שהוכיח "מבחן המרשמלו" המפורסם.
מבחן המרשמלו הוא שמו של ניסוי פשוט אך חשוב בו ילדים בגילאי שנתיים עד ארבע התבקשו להישאר לבד בחדר עם ממתק מרשמלו. לילדים נאמר כי מותר להם לאכול את הממתק אך כי התאפקות של מספר דקות תזכה אותם בשני ממתקים. החוקרים עכבו אחרי הילדים שהשתתפו בניסוי לאורך שנים ומצאו הבדלים משמעותיים בין הילדים שהצליחו להתאפק (בסה"כ שליש מהילדים) לבין הילדים שאכלו את המרשמלו: אלו שהצליחו לדחות את הסיפוק סבלו פחות מבעיות התנהגות, התמודדו טוב יותר עם מצבי לחץ, היו בעלי מערכות יחסים חברתיות טובות יותר ואפילו היו בעלי ממוצע גבוה משמעותית בפסיכומטרי. במילים אחרות, דחיית סיפוקים היא יכולת חיונית אשר כדאי מאוד לסייע לילדנו לרכוש.
דחיית סיפוקים: איך עושים את זה?
ילדים מגיעים לעולם עם טמפרמנט (מזג) כזה או אחר אשר משפיעים על יכולת דחיית סיפוקים: כבר בינקות אנחנו רואים תינוקות סבלניים יחסית לחוסר נוחות ולעומתם - תינוקות אשר מגיבים בבכי עז ואפילו בכעס בתגובה לרעב או חוסר נוחות. עם זאת, יכולת דחיית סיפוקים היא בעיקרה יכולת נרכשת וכאן אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה ומספקים לילדינו כלים להתמודדות עם תסכולים וסיטואציות המצריכות דחיית סיפוקים. איך עושים את זה? להלן מספר טיפים:
התמודדות-אין, הימנעות-אאוט: נכון שבא לכם לחסוך לילד תסכול ולעצמכם את כאב הראש והבכי? אז זהו, שאסטרטגיית ההימנעות או אסטרטגיית התן-לילד-מה-שהוא-רוצה-אני-לא-יכולה-לשמוע-אותו-צועק-ככה לא תביא אתכם רחוק. תנו לילד להתמודד עם המציאות על התסכולים הנלווים לה וצאו מהנחה שהתמודדויות אלו יחזקו בסופו של דבר יכולות של דחיית סיפוקים, וויסות רגשי ושליטה עצמית.
תנו לו כלים: מה עוזר לכם כאשר אתם נאבקים לא לקחת עוד פרוסת עוגה או עוצרים את עצמכם מלהתקשר שוב ושוב לאחר ריאיון עבודה חשוב? סביר להניח כי יש לכם כלים וטכניקות שמסייעים לכם, ואותם חשוב להעביר גם לילדכם. מחקרים מצביעים על כך ששליטה בטכניקות של הסחת דעת כמו שירה או משחקי דמיון בעת המתנה, חשיבה על דברים מהנים אחרים או טכניקות שהילד ממציא בעצמו (דיבור לעצמו, משחק עם האצבעות) מסייעים בדחיית סיפוקים. כמו כן, במצבים של דחיית סיפוקים חזקו את יכולתו של הילד להמתין ולהתאפק ובססו ציפייה לתחושת גאווה והישג סביב ההמתנה. כלי נוסף שיכול לסייע הוא הכרות של הילד עם עצמו ועם רגשותיו. עזרו לו לתת שמות לרגשות ("נעלבת...", "אתה שמח שדור בא אליך", "אתה עצוב כי הכלב בסיפור איבד את אמא שלו?") וכך תקלו עליו, בטווח הארוך, להתמודד איתם ולווסת אותם כאשר הם מתעוררים במצבים של קושי בדחיית סיפוקים.
בססו תחושות של יכולת ודימוי עצמי חיובי: האם מידת הביטחון העצמי והאמון שלכם בעצמכם משפיעים על האופן בו אתם ניגשים למטלות שונות? סביר להניח שכן, ושהמצב דומה גם אצל ילדכם. לכן, השקיעו בבניית דימוי עצמי חיובי ובחיזוק אמונתו של הילד ביכולותיו - תנו לו להתנסות בפעילויות שונות, עודדו אותו לקחת על עצמו אתגרים, חזקו אותו על הצלחותיו והפגינו סבלנות לכישלונות או מגבלות. ילד שמעריך את עצמו ייטה לקחת על עצמו אתגר כהמתנה או דחיית סיפוקים ויחוש כי הוא מסוגל לעמוד בו.
העניקו לילד סביבה המספקת שמחה וביטחון: ילד שמח ונינוח, אשר חש כי באופן כללי צרכיו מסופקים וכי הוא מוקף במבוגרים שדואגים לרווחתו, יהיה רגוע יותר ופחות חסר סבלנות סביב קבלת סיפוקים. כך, למשל, נמצא במחקר כי ילדים שקיבלו פידבק חם על הנאת הנסיין איתם בעת ביצוע המטלה וחוו יותר שמחה והנאה - הפגינו ביצועים טובים יותר במטלה שהתבססה על דחיית סיפוקים לאחר מכן.
