14.08.19
צוות בטיפולנט
הורים רבים מופתעים מהשינוי הדרמטי שחל באופי התקשורת עם ילדיהם במעבר מהילדות לגיל ההתבגרות: הילד המתוק והפטפטן שנהנה מכל רגע עם אמא ואבא הופך פתאום לסגור ואדיש, וה"נו, די, אמא" נשמע יותר ויותר. וכאילו השינוי זה לא מספיק קשה ומבלבל - אם עד לפני כמה חודשים נראה היה שהוא סקרן וקשוב, פתאום נראה שמטרת העל שלו היא להתווכח ולסתור כל רעיון או דעה שאתם משמיעים.
כמו שבוודאי ניחשתם, הסיבה המרכזית לשינויים אלו היא השינויים ההתפתחותיים החלים בגיל ההתבגרות. במהלך גיל ההתבגרות, המטלה המרכזית של המתבגר היא לגבש זהות אוטונומית ועצמאית: אם עד עכשיו הוא חווה את זהותו כקשורה באופן הדוק לזו של ההורים, במהלך גיל ההתבגרות עליו לבסס זהות עצמאית כאדם בפני עצמו. כחלק מתהליך זה, מתבגרים רבים מנסים להחצין ולהדגיש את שונותם מההורים ואת חוסר תלותם בהם באמצעות ווכחנות, אדישות, שמירה חזקה על פרטיותם וכן הלאה. דפוסים אלו, טבעיים ככל שיהיו, עשויים להקשות על יצירת שיח נינוח וליצור קצרי תקשורת.
אז איך עושים את זה בכל זאת? להלן מספר טיפים שיעזרו לכם לשמור על תקשורת טובה גם במהלך גיל ההתבגרות.
כבוד לפרטיות: כבוד לפרטיותם של מתבגרים היא אחד מעקרונות המפתח ליצירת תקשורת טובה איתם. ככל שתכבדו את רצונו של המתבגר לשתף בפרטי חיים מסוימים ולשמור לעצמו (ולחבריו) פרטי מידע אחרים - כך גדל הסיכוי שהוא לא יחווה אתכם כחודרניים וחטטניים. היבט זה חשוב במיוחד מאחר וחודרנות בגיל התבגרות נחווית פעמים רבות כחותרת תחת זכותו של המתבגר לעצמאות ואוטונומיה, ולכן מעוררת התנגדות רבה. עמדה מכבדת יותר, לעומת זאת, מעבירה למתבגר מסר של לגיטימציה להתרחקות הטבעית המאפיינת את גיל ההתבגרות, ובכך מרככת את הקונפליקט בין קרבה לעצמאות ומאפשרת למתבגר להמשיך לתקשר ולשתף מבלי להרגיש שהוא מוותר בכך על היבט התפתחותי חשוב.
חפירות? למה לא? על אף האמור לעיל, ועל אף שמתבגרים רבים יצהירו בכל הזדמנות כמה נפלא היה אם "פשוט היו עוזבים אותם בשקט", מתבגרים זקוקים לנוכחות הורית לא פחות מילדים. לכן, חשוב שלא לתת למתבגר להטעות אתכם ולהמשיך להפגין התעניינות, תשומת לב והתייחסות לחוויות ותחומי העניין שלו. לכן, נסו למצוא את האיזון בין התעניינות, קשב ואכפתיות לבין מתן כבוד ומקום לצורך של המתבגר בפרטיות. בקיצור, חפרו ברגישות כאילו הייתם באתר ארכאולוגי עתיק ושברירי.
פרופורציות? לא בגיל ההתבגרות: היבט אופייני נוסף לגיל ההתבגרות הוא הסערות וה"דרמות" אשר לא פעם נראות חסרות פרופורציה לגמרי: חצ'קון? לא רוצה ללכת לבית ספר. הוא לא רוצה אותי? לעולם אני לא אמצא מישהו אחר. לנוכח עוצמות רגשיות אלו, הורים רבים מנסים לעזור למתבגר "להיכנס לפרופורציה" אך מתוסכלים לגלות שניסיונותיהם להרגיע לא רק שאינם מסייעים, אלא גם מעוררים כעס ותחושה ש"גם ככה אתם לא מבינים כלום!". לכן, חשוב לאמץ עמדה אמפתית ולהזכיר לעצמכם איך אתם הרגשתם בגיל ההתבגרות, כאשר המראה החיצוני היה נושא רגיש ומורכב, ועדיין לא עמדו לרשותכם הניסיון והכלים הרגשיים שיעזרו לכם להתמודד עם לב שבור. אפשר, כמובן, לומר למתבגר בעדינות שאתם מאמינים ביכולתו להתמודד או שאתם רואים את המצב כפחות קטסטרופלי ממנו - אך חשוב לגשת לנושא באופן אמפתי ורגיש, שאינו מבטל את רגשותיו של המתבגר, עוצמתיים ומוקצנים ככל שיהיו.
גבולות גם בתקשורת: כן, מותר לו לכעוס, להתווכח, לגלגל עיניים, לקטר בפני החברים שלו ולמלמל שאתם "בחיים לא תבינו" אבל לא - בהחלט אין שום סיבה שהוא יצעק, ידבר אליכם באופן פוגעני או יקלל. אל תבלבלו בין הצורך הטבעי להתרחקות וביסוס נפרדות לבין התנהגות חצופה וחסרת גבולות, וזכרו שניתן לבסס זהות עצמאית גם בלי לדבר להורים באופן אגרסיבי. המתבגר עדיין זקוק להוריו כדמויות חזקות ובעלות "עמוד שדרה" ולכן חשוב שלא להעביר לו מסר שההתבגרות שלו משמעה אובדן הסמכות ההורית שלכם.
תנו קרדיט: מתבגרים אוהבים מאוד לא רק להתייחס אל עצמם כבוגרים, אלא גם לקבל מאחרים יחס של בוגרים. לכן, נסו לעשות את הסוויץ' יחד עם המתבגר, ולהתחיל להקשיב לרעיונותיו ודעותיו כפי שהייתם מקשיבים לאלו של חבר או קולגה. במקביל, אפשר גם להתחיל לשתף מתבגרים בדעות, מחשבות וחוויות שלכם באופן בוגר יותר. זאת, כמובן, מבלי לשכוח שאתם ההורים ושדיבור בוגר אין משמעו "להפיל" על המתבגר את הצרות שלכם רק בגלל שהוא בוגר ומבין יותר.
החברה הכי טובה? אז זהו, שלא: טעות הורית נפוצה, האופיינית במיוחד לדיאדות של אם-נערה, היא ביסוס קשר בו האם והתבגרת חוות זו את זו כחברות הכי טובות. נכון, זה נעים ונחמד, אבל בשורה התחתונה אתן לא חברות אלא אמא ובת. למעשה, "חברויות הכי טובות" בין אמא לבת מאפיינות במקרים רבים מערכות יחסים המאופיינות בהיעדר גבולות ובקושי משמעותי סביב תהליכי העצמאות והנפרדות, ובהן האם הופכת את הבת לבת בריתה באופן בלתי מותאם (למשל, יצירת קואליציה נגד האב).
מודל הורי חיובי: מודל התקשורת ההורי אליו ילדים ומתבגרים נחשפים משפיע עליהם באופן משמעותי. העלייה בתחכום הרגשי והקוגניטיבי המאפיינת את גיל ההתבגרות גורמת למתבגרים לקלוט באופן מדויק ומפוכח למדי את דפוס התקשורת הורית ולהסיק ממנו על מידת האפשרות לתקשר עם ההורים. לדוגמה, אם התקשורת בין ההורים היא ביקורתית, מלגלגת או מאולצת, יש סיכוי סביר שהמתבגר יניח שגם התקשורת איתו מאופיינת בהיבטים אלו, גם אם המסר הגלוי שיקבל יהיה שונה. במילים אחרות, שיפור התקשורת הזוגית יכול להשפיע גם על איכות התקשורת עם המתבגר.
פנו להדרכת הורים: נכון, אתם כבר לא הורים טריים וכבר הספקתם ללמוד דבר או שניים על הורות, אבל גיל ההתבגרות, ומתבגרים ספציפיים בפרט, עשויים להציב בפניכם אתגרים משמעותיים ביותר. לכן, אם אתם מרגישים שהתקשורת עם המתבגר אינה טובה כפי שהיא צריכה להיות, אל תהססו לפנות אל הדרכת הורים. במסגרת הדרכת הורים יוכלו לסייע לכם להבין האם אכן קיימת בעיה או שמדובר בשינויי תקשורת אופייניים לגיל התבגרות ובמידה ואכן קיים קושי - תוכלו לקבל כלים לבניית תקשורת טובה יותר.
