תרומת ביציות: מהם הקשיים הנפשיים וכיצד מתמודדים?

ד"ר חנה גילאי גינור

לאחר 5 טיפולי IVF שלא צלחו, התבשרה גלית (שם בדוי) כי לא ניתן יהיה להמשיך בשאיבת הביציות ובהפרייתן. הרופא ניסה לשכנע את גלית ואת בן זוגה לשקול אפשרויות אחרות, אך גלית נאטמה. כאשר חזרו הביתה, נכנסה למיטה ובכתה עד שנרדמה. בבוקר למחרת, עם כוס הקפה שהוגשה לה למיטה, והחיוך האוהב שזרח מעליה, הבינה גלית כי היא עדיין לא מוכנה לוותר על החלום והחלה לברר אודות תרומת ביציות.

באילו מצבים ממליצים על תרומת ביציות?

הליך תרומת ביציות מוצע לנשים אשר:

Ÿ לא הצליחו להרות מביציותיהן גם בסיוע טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF)

Ÿ נבדקו ונמצאו בעלות רזרבה שחלתית נמוכה

Ÿ סובלות מבעיות בשחלות המונעות הבשלה תקינה של ביציות

כמו כן, תהליך תרומת ביציות נחוץ גם לזוגות הומוסקסואלים אשר פונים להליך פונדקאות.

ההמלצה לקבלת תרומת ביציות כדי להרות וללדת נוסכת מצד אחד תקווה בנשים רבות, אך לצד זאת היא מעוררת אצלן לא מעט קשיים נפשיים. מדובר בתהליך מורכב אשר לרוב מתחיל לאחר סדרת כשלונות של טיפולי פוריות, ועל כן הוא תופס נשים רבות ובני/ות זוגן בתקופה משברית בחייהם כאשר הם עם כוחות התמודדות נמוכים.

תרומת ביציות משנה את התפיסה הבסיסית והתרבותית אשר מרבית האנשים אוחזים בה לגבי הורות לפיה תינוק נולד כתוצאה ממפגש בין זרע האב לביצית האם ואיחוד המטען הגנטי שהם נושאים.

תרומת ביציות מייצרת מצב חדש, מיוחד ומאתגר. על כן, בעת קבלת ההחלטה על תרומת ביציות חשוב להיערך ולהבין לא רק את ההיבטים הגופניים של התהליך הרפואי, אלא גם את המשמעויות הנפשיות הכרוכות בו; שכן ויתור על הורות ביולוגית אינו רק טכניקה רפואית העוקפת בעיה פיסית אלא הוא כרוך לרוב בטלטלה נפשית אשר עלולה לגעת ולהציף רבדים עמוקים, לא בהכרח מודעים, כמו חוסר ביטחון, תחושות פחד ובדידות, וכל זאת דווקא בתקופה כה קריטית עבור בני הזוג, בה נדרשת התגייסות כללית של כוחות התמודדות.

• זוגיות בהריון ולאחר הלידה: כך
  תתמודדו עם הקשיים

  
• הורות לאחר טיפולי פוריות:
  איך מתמודדים?

  
• חופשת הלידה המושלמת שלי,
  או שלא?

  

מהם הקשיים הנפשיים שמלווים תרומת ביציות?

הקשר בין תרומת ביציות ותחושת אבל

הקשיים הנפשיים מתמקדים בתחושת אובדן ההורות הטבעית, הביולוגית, אובדן מימוש המשאלה לילד משותף, שיישא את כל הטוב הקיים בשני בני הזוג. זהו אבל על המשפחה האידיאלית שחלמו ליצור יחד, על קטיעת ההמשכיות המלאה של עצמם, על אובדן האפשרות לחוות תהליך טבעי ומאושר של הריון טבעי ועל הפגיעה בדימוי הגוף הפורה, הנשי.

לעתים קרובות מתהווה פער בין הבנת המצב הרפואי לבין קבלתו הרגשית. לא רק זאת – מנעד התחושות שחוות נשים המבינות כי האפשרות של תרומת ביצית היא אולי היחידה העומדת בפניהן כדי להיות אימהות, הוא רחב. יש נשים, בעיקר מבוגרות, המברכות על האפשרות הזו ומקבלות אותה בקלות ובהשלמה. אחרות, צעירות לרוב, מתקשות לקבלה ונאבקות בה.

תחושת האבל על אובדן זה הכרחית לתהליך ההשלמה וההחלמה אל עבר הורות מכילה וטובה, אך היא דורשת כוחות נפשיים גדולים והשקעת זמן. על פי הניסיון שצברנו בטיפולים בנשים רבות, לעיתים התחושה אינה מרפה גם לאחר התחלת התהליך הרפואי ואף עשויה להמשך גם לאחר הלידה.

ההשפעה שעשויה להיות לתרומת ביציות על האימהות ועל הקשר עם התינוק

הקושי הנפשי העיקרי שנשים חוות בהקשר של קבלת תרומת ביציות נובע מהספק לגבי יכולתן להיות אימהיות כלפי התינוק שייוולד. נשים רבות שואלות את עצמן האם וכיצד תפגע הידיעה שאין באפשרותן להעביר לילדן מטען גנטי ביכולת שלהן לאהוב את התינוק. הדאגה העיקרית, העמוקה, היא מכך שנוכחותו של הילד תזכיר להן עד כמה הן "פגומות" ואת הכישלון שחוו ביכולתן להרות מביציותיהן שלהן. דאגה נוספת נובעת מהחשש לחוסר דמיון בינן ובין הילד שייוולד, או בכך שיגלו בילד תכונות שליליות, אשר יעצימו את הקושי הקיים ממילא להיקשר אליו.

בהקשר הזה, חשוב קודם כל להרגיע! במחקר בריטי אשר בדק משפחות שעברו תהליך של תרומת ביציות, נמצא כי איכות הקשר בין התינוק להוריו (ובמיוחד לאמו) היה טוב מאד וכי הזהות האימהית הלכה והתבססה לאורך שנת החיים הראשונה של התינוק. תהליך תרומת הביציות צפוי ללוות את המשפחה בצורות שונות במהלך החיים. אולם, קיימות הוכחות מחקריות כי הורות "בזכות" תרומת ביציות היא הורות טובה וכי "ילדי התרומה" ככלל אינם שונים מילדים אשר נולדו שלא באמצעות תרומה.

שאלת הגילוי או ההסתרה מהילד ומהסביבה הקרובה

בשלב בחירת התורמת עולות פעמים רבות שאלות נוקבות: מי היא, כיצד היא נראית, אילו תכונות מאפיינות אותה? האם הילד ישאל עליה או ירצה להכיר אותה? האם ירצה להכיר את "אחיו" לתרומה? האם יש צורך לחקור את תכונותיה או להסתפק במדדים רפואיים שלה? האם לבחור תורמת שלילד תהיה אפשרות להכיר?

התעסקות בשאלה האם לשתף את הסביבה הקרובה בתהליך, ובעתיד גם את הילד/ה, נוטה להעסיק רבות את בני הזוג ולעיתים יש ביניהם חילוקי דעות בנושא. שאלה זו מעסיקה את בני הזוג כבר בשלב קבלת ההחלטה על התרומה ויכולה ללוות אותם גם לאחר הולדת הילד.

מדוע מומלץ לקבל תמיכה רגשית בקבלת תרומת ביציות?

במדינות רבות בעולם המערבי, בהמלצת איגודי רפואת הפריון, נהוג להפנות אנשים שעומדים להיעזר בתרומת תאי רבייה (זרע או ביצית) להערכה ולייעוץ, על מנת לדון במורכבות הפסיכולוגית הקיימת בתהליך עבורם ועבור ילדם העתידי. מתוך אותה מורכבות וקשיים נפשיים אפשריים, יש להתחיל לעבד את תחושת האובדן והאבל מוקדם ככל האפשר. כמו כן, חשוב להיערך להשקעה הגדולה ולחוויה הרגשית המורכבת, אישית וזוגית אשר מהווה חלק בלתי נפרד מכל הריון והורות, ומהריון והורות בסיוע תרומה ביציות, בפרט. זאת, על מנת למצוא שלווה והשלמה עם נחיצות התרומה.

בזכות הניסיון הרב הקיים בטיפול בילדים מאומצים והידע אודות ההשפעות ההרסניות שיש לסודות במשפחה, שותפים כיום מרבית אנשי בריאות נפש להמלצה לשתף את הילד בנסיבות הולדתו, ומוקדם ככל האפשר. גם ועדת האתיקה של איל"ה (ארגון רופאי הפריון בישראל) תומכת בזכותו של הילד לדעת את מוצאו הביולוגי ובתפיסה כי בשם טובת הילד ראוי לחשוף בפניו את מאפייני התורמת. יחד עם זאת, ברור ומובן כי השיתוף עלול להקשות על ההורים, גם במצבים בהם הם מכירים בחשיבות הגילוי. על רקע זה רבים פונים לייעוץ ולעזרה נפשית.

רפואת הפריון בישראל היא מן המתקדמות בעולם, מה שעלול לעיתים להוביל למצבים בהם קיים פער בין היכולות הטכנולוגיות המאפשרות להביא ילדים לעולם לבין היכולת הנפשית והרגשית להכיל ולהתמודד עם התהליך שהוביל לכך ועם התוצאות המבורכות שלו. תמיכה רגשית ובמקרה הצורך טיפול נפשי על ידי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש אשר מומחים בנושאי ילודה ופריון תסייע בעיבוד ההיבטים השונים של הפגיעה הנפשית אשר נובעת מהבחירה בתרומת ביציות. תמיכה זו יכולה לסייע להצלחת התהליך ולהסתגלות לתפקיד האימהות.

על הכותבת – ד"ר חנה גילאי גינור

פסיכולוגית קלינית מומחית, יעוץ וטיפול פסיכולוגי בנושאי פוריות, הריון והורות.

מקורות

גילאי-גינור, ח. (2017). הצד הרגשי של תרומת ביצית.

גילאי-גינור, ח. האם לשתף ילדים שנהרו באמצעות תרומה באופן הבאתם לעולם? נדלה מאתר הורותא 21.11.2021

עמדת ו. אתיקה של האגודה הישראלית לחקר הפריון (איל"ה). (2015) הגישה האתית לאנונימיות של תרומת תאי מין.

Golombok, S. (2015). Modern families. Cambridge, UK: Cambridge University Press

Imrie, S., Jadva, V., & Golombok, S. (2020). "Making the child mine": Mothers' thoughts and feelings about the mother-infant relationship in egg donation families. Journal of family psychology. 34 (4), 469-479