10.05.15
צוות בטיפולנט
לפני כמה שנים טובות, בחודשים הראשונים ואולי אפילו בשנים הראשונות של הקשר, חשבת שמצאת את בן או בת הזוג המושלמים. כל דבר שהוא עשה נראה נכון ומתאים, התכונות הטובות פשוט קרנו ממנו ואם היה משהו קטן שהפריע לך לרגע - אולי נוקשות מסוימת, צורך מוגבר בשליטה או קמצנות - הרגע עבר והאושר שבמציאת פרטנר זוגי אהוב ואוהב כל כך תפס את מקומו. היום, אחרי שכבר צברתם קילומטרז' זוגי מסוים, הדברים נראים אחרים קצת אחרת, כמובן, ולא פעם עולה בדעתך התחושה ש"אם הוא רק לא היה כזה וכזה...." חייכם הזוגיים וחייך הפרטיים היו טובים הרבה יותר. במידה וזו הרגשתך, סביר להניח שכבר ניסית להתמודד עם התכונות הפחות אהובות ורצויות של בן/בת הזוג בדרכים שונות: ניסית לדבר איתו ולהסביר לו בהיגיון כמה זה מפריע לך, ניסית לנהל משא ומתן, רבתם ואולי אפילו הגעתם לכדי הצהרות על כך שאם דברים מסוימים לא ישתנו, יתכן ותגיעו לכדי פרידה. ובכל זאת, אם הגעת לכתבה הזאת, סביר להניח שאסטרטגיות אלו לא הביאו לשינוי קבוע ומשמעותי ואת/ה עדייך מוצא/ת את עצמך מקווה למצוא את הדרך לשנות את בן הזוג אשר מצידו - לא מבין בכלל במה העניין ו/או מסרב לקחת אחריות על השינוי. אז איך מביאים לשינוי בכל זאת? להלן שלוש שיטות מרכזיות לשינוי לטובה של דפוסים, התנהגויות ותכונות של בן או בת זוגך.
דרך מספר 1: הגברת החופש האישי והצבת גבולות
אחת הנחות השגויות השכיחות ביותר בתחום הזוגי היא ההנחה לפיה ניתן לשלוט בבן הזוג. הקשר הקרוב והמשמעותי שלנו עם בני זוגנו, והציפייה שלנו שיהיו לצדנו וימלאו את צרכינו הרגשיים, מביאים לכך שלא פעם אנחנו "מתבלבלים" ומרגישים שבן הזוג הוא "שלנו": "שלנו" במובן של הזכות שלנו לדרוש ממנו להשתנות ולהתאים עצמו אלינו. הנחה זו היא שעומדת פעמים רבות בבסיס חוויות של תסכול ואכזבה מבן הזוג, ובבסיסם של מריבות, כעסים ומאבקי כוח.
אנשים רבים מתבלבלים בין הזכאות לשליטה בבן/בת הזוג לבין הצבת דרישות מסוימות ולגיטימיות במסגרת הקשר הזוגי. ואכן, לא תמיד קל להציב את הגבול בין שני המצבים. למשל, היכן עובר הגבול בין ניסיון לכפות על בת הזוג ליהנות מטיולים ונסיעות לחו"ל לבין ציפייה שתשקיע בזמן איכות זוגי? מה ההבדל בין התחשבנות וניסיון לגרום לבן הזוג "לתת לי מה שמגיע לי" לבין ציפייה שמטלות משק הבית יתחלקו ביניכם? ואיך מזהים איפה עובר הגבול בין הפעלת לחץ כוחנית המכוונת לכך שבן הזוג "יהפוך את עורו" ויתחיל לגלות עניין רב בשיחות עומק ו"חפירות" לבין ציפייה להתנהגות רגישה ואמפתית? לא פעם הבלבול בין מצבים אלו מביא להיווצרות דינמיקה של מאבקי כוח בה אחד הצדדים נאלץ "להיכנע" בעוד שהצד השני ממוקם בעמדת המשתלט או הכופה את רצונותיו.
כיצד, אם כן, מביאים לשינוי בכל זאת?
אחת הדרכים לכך היא ויתור על האשליה לפיה אנו יכולים לשלוט בבן או בת הזוג שלנו, והמרתה בעמדה של הצבת גבולות וחיזוק החופש האישי. במסגרת שינוי זה, עלינו לוותר על הניסיון לכפות על בן הזוג התנהגויות מסוימות ולהתחיל לשנות את התנהגותנו באופן שיקנה לנו עצמנו יותר חופש. לדוגמה, אם אתה טייל מושבע שהתעייף ממריבות וניסיונות לשכנע את בת הזוג להצטרף אליך לטיול - זה הזמן לארגן את החבורה מהצבא, להודיע לבת הזוג שאתה נוסע איתה או בלעדיה, ולשחרר את הניסיון לשלוט בהתנהגותה ובהעדפותיה. בדומה, אם בן הזוג שלך שתלטן ודורש לדעת איפה את, עם מי את ומה קנית בכל רגע נתון, ואם כל הניסיונות לשכנע אותו לפסיק את ה"חקירות" עלו בתוהו - זה הזמן פשוט להפסיק לשתף פעולה עם הדרישות שלו, ולהשיב לעצמך את חופש הפעולה. במקרים רבים הצבת הגבול והשבת החופש לעצמכם תעשה עבודה טובה הרבה יותר מניסיונות השכנוע והעימותים: במקום להתבצר בעמדה של התנגדות בן הזוג יצטרך להתמודד עם המציאות החדשה דרך הסתגלות אליה או הגמשת ושינוי התנהגותו.
דרך מספר 2: קחו אחריות והשתנו בעצמכם
כולנו יודעים כמה קל להאשים את בן הזוג, לדבוק בעמדה לפיה "אם הוא רק היה משתנה הכל היה אחרת" ולהתנער מאחריות אישית. אלא שבפועל, מרבית הקשיים הזוגיים קשורים בדינמיקה הזוגית הנרקמת בין בני הזוג ולא מתכונות ספציפיות של אחד מהם. במובן זה, דרך מצוינת לשינוי דפוסי התנהגות והתייחסות שליליים של בן הזוג היא עריכת "חשבון נפש" וזיהוי המקומות בהם אנחנו עצמנו תורמים לכך שבן הזוג דבק בדפוס ההתנהגות הבעייתי. לדוגמה, קל מאוד לכעוס על נטייתו של בן הזוג להרים את הקול ולדבר באופן פוגעני במהלך ויכוחים, אך קשה הרבה יותר "להיזכר" בכך שבעצם בחלק גדול מהמקרים גם אנחנו מתנהלים כך במהלך הויכוח אתו. בדומה, אנחנו יכולים לחוות תסכול עצום מכך שבן הזוג לא משקיע בחיזוק הקשר עם החותנים שלו, ולהתעלם מהאנטיפטיות וההתנגדות שאנחנו עצמנו מפגינים כשהחברים שלו מהעבודה באים לראות כדורגל.
כמובן, בחלק מהמקרים לא יהיה מדובר רק בהתנהגויות של "מידה תחת מידה". לפעמים, למשל, התבוננות כנה בעצמנו תביא למסקנה שחלק מההתנהגויות שלנו משמרות בדיוק את אותם דפוסי התנהגות של בן הזוג שאנחנו מנסים כל כך להיאבק בהם. למשל, אנחנו יכולים להתלונן מרות על כך שבן הזוג לא עוזר בבית, אך בו זמנית - לזהות שאנו ביקורתיים וקטנוניים כל כך סביב איכות הבישול או הספונג'ה שלו, עד שהוא לא מעז לעשות כלום ומשאיר לנו את כל מלאכות הבית.
במקרים רבים, תופתעו לגלות כמה שינוי התנהגותי שלכם עצמכם משפיע גם על התנהלותו של בן הזוג. לעיתים השינוי בהתנהגותכם יביא לכך שהתנהגויות מסוימות פשוט לא יהיו רלוונטיות (למשל, יתכן שאם את לא תרימי את הקול בן הזוג לא יגיע גם הוא לכדי הרמת הקול), ובמקרים אחרים בן הזוג יקלוט את הנכונות שלכם להשתנות ויבוא לקראתכם מתוך רצון ולא מתוך כפייה ואילוץ.
דרך מספר 3: פנו לטיפול פסיכולוגי
כן, קראתם נכון, טיפול זוגי אינו הדרך הטיפולית היחידה להביא לשינוי זוגי. גם אם אתם משוכנעים ב- 101% שהבעיה היא בבן הזוג ולא בכם, פנייה לטיפול פסיכולוגי יכולה לסייע. הסיבה לכך היא שהבחירות הזוגיות שלנו, חוויותינו והאופן בו אנו מתנהלים בקשר הזוגי מושפעים פעמים רבות מהיבטים רגשיים לא מודעים. היבטים אלו משפיעים פעמים רבות על האופן בו אנו חווים ומפרשים את התנהגותו של בן הזוג, ועל האופן בו אנו מגיבים אליהן.
טיפול נפשי יכול לסייע סביב מצבים של תסכול וחוסר שביעות רצון מהתנהגויות ותכונות של בן הזוג מאחר והוא מרחיב את המודעות לעולם הפנימי ובכך מסייע בזיהוי הגורמים הלא מודעים אשר גרמו לנו לבחור בבן זוג עם מאפיינים מסוימים (למה, למשל, בחרנו מלכתחילה בבן זוג שתלטן, קנאי או מרוחק רגשית?), בזיהוי היבטים לא מודעים המשפיעים על האופן בו אנו חווים, מפרשים ומגיבים לבן הזוג (למשל, האם גם יש לי השפעה על הריחוק של בן זוגי מהילדים?) ובעיקר - בזיהוי המקומות בהם אנו נאבקים לשנות את בן הזוג במקום לקחת אחריות על בחירותינו והתנהגותנו. מתוך ההתבוננות בגורמים הלא מודעים אשר מתאפשרת במסגרת טיפול נפשי, חופש הפעולה שלנו נוטה להתרחב ואנו מתחילים להיות מסוגלים להציב גבולות, להגדיל את החופש האישי שלנו, להרפות מבן הזוג במקומות בהם דרשנו ממנו דרישות לא סבירות ולשנות את התנהגותנו באופן שינע גם את בן הזוג לשינוי.
