15.12.20
צוות בטיפולנט
כולנו חיים עם תאריך תפוגה שאנחנו נוהגים להתעלם ממנו. מדובר בפעולה שאנחנו עושים בטבעיות מתוך הניסיון לייצר חיים מספקים ובעלי משמעות, שאינם כרוכים בשיתוק מול שבריריות החיים. זו בדיוק הסיבה בגללה קבלת אבחנה של כל מחלה מסכנת חיים שהיא, ובמיוחד מחלת הסרטן, עשויה להוביל לטלטלה. אך ממה הטלטלה הזו מורכבת ומה ההשלכות שלה?
קבלת האבחנה
פחדים קיומיים
לפני האבחנה, אנחנו חיים את חיינו, מתעסקים בעניינינו, ולפתע, לעיתים מתוך אירוע טריוויאלי כמו כאב בצד או צינון שלא עובר, כל הקיום שלנו מוטל בספק. הפחדים הקיומיים שלנו, שעד עכשיו היו חבויים, לפתע מגיחים אל חזית המחשבות שלנו.
צורך לנצל כל רגע ורגע
כאשר העתיד שלנו נמצא בסימן שאלה כל דקה הופכת ליקרה ותפיסת הזמן שלנו משתנה – לפתע, אנחנו מפחדים שלא יהיה לנו מספיק זמן כדי להגשים את כל הדברים שרצינו לעשות. יכול להיות שעד אותו הרגע, בכלל לא ידענו מה הדברים האלו שאנחנו רוצים להגשים, אבל כעת החוויה היא שצריך לנצל כל דקה ודקה.
חוסר ודאות
במרבית המקרים, הקושי העיקרי שמגיע לאחר אבחנה בסרטן הוא חוסר הוודאות. ככל שהזמן עובר, יותר ויותר מידע מצטבר וחוסר הוודאות פוחת. אבל בזמן שבין האבחנה הראשונית לבין הדו״ח הפתולוגי השלם, הכל פתוח לשאלות – כמה זה נורא? מה הסיכוי שאמות? מתי? מתי אדע? אני צריך ניתוח? כימותרפיה? אני אקריח? האם אהיה כל כך חולה שלא אצליח לטפל בילדיי? במשך מספר שבועות, התשובה לכל השאלות האלו היא ״אני לא יודע״.
לספר או לא לספר?
זאת השאלה התמודדות נוספת אשר נלווית לגילוי של מחלה קשורה לשאלה למי לספר, מתי ואיך. האופן שבו אחרים יגיבו, יכול להשפיע עמוקות על היכולת שלנו להתמודד עם המצב בעצמנו. לעיתים, השיתוף עם חולים אחרים יכול להיות מועיל ביותר. אלו שכבר החלימו יכולים לספק תקווה, ואלו שעדיין בטיפול יכולים לסייע זה לזה להרגיש פחות לבד.
עם זאת, לפעמים אנחנו גם נרגיש צורך לגונן, לא לספר לילדים צעירים או להורים מבוגרים ולכן נמצא את עצמנו בקונפליקט. כאשר הדילמות הללו הופכות קשות מנשוא, שווה להתייעץ עם הסביבה או עם איש מקצוע.
מה בכל זאת אפשר לעשות?
הלמידה כיצד להתמודד עם מחלה מסכנת חיים כמו סרטן היא לפעמים תהליך ארוך וכואב של ניסוי וטעייה, כאשר לאט לאט בתוכו אנחנו לומדים מה גורם לנו להרגיש טוב יותר ומה לא. כדי להקל עליכם, הנה כמה טיפים שיכולים להוות התחלה מועילה להתמודדות מיטיבה:
שמרו על אופטימיות
שמירה על גישה חיובית כלפי מחלה שעשויה להיות סופנית היא לא דבר פשוט, אבל מחקרים מראים שגישה חיובית מסייעת להתמודדות יעילה יותר עם המחלה. אין זה אומר "להכריח" את עצמכם להרגיש טוב, מותר גם לכאוב – אך ראו שאינכם מוותרים לגמרי ונופלים לייאוש (במצבים כאלו כדאי לפנות לעזרה מקצועית).
לצד האופטימיות, שמרו על איזון
זכרו שהמצב יכול להשתפר, אבל היו מודעים לדברים שעשויים להשתבש. שמירה על איזון ריאליסטי של ציפיות יסייע לכם להתמודד טוב יותר עם תוצאות עתידיות. חשוב שתשוחחו עם בני משפחתכם ויקיריכם גם על תרחישים מפחידים, תנו מקום לקשיים ואל תרגישו צורך "לצפות בסוכר" חוויות בלתי נעימות.
הביעו את הרגשות שלכם
שמירה על גישה חיובית אין משמעה הדחקת הרגשות שלכם. חשוב שתבינו מה אתם מרגישים ותבטאו את הרגשות האלו, כדי לשמור על בריאות פסיכולוגית ומערכת חיסונית טובה. אם אתם מרגישים שאינכם מצליחים לבטא את עצמכם בקשרים שבחייכם, שקלו לפנות לטיפול בו תוכלו לעבד את תחושותיכם.
בקשו עזרה
אל תימנעו מהישענות על חבריכם ובני המשפחה שלכם במטרה לחסוך מהם סבל או אבל. תמיכה טובה מגיעה מאותם אנשים קרובים שיקשיבו לכם ויעזרו לכם, לא משנה מה. לעיתים, היכולת לעזור לכם מקלה גם על הצד השני ומאפשרת לו לחוש מועיל ולא חסר אונים.
היו פעילים
אל תהיו פסיביים בנוגע למחלה שלכם. שאלו את הרופא שלכם לגבי כל אפשרויות הטיפול הקיימות, קרא וחקרו לגבי המחלה, וזכרו שלגישה שלכם יש השפעה על מהלך המחלה ולעיתים גם ההחלמה ממנה. נכון, לא הכל בשליטתכם, אבל נסו לקחת אחריות על מה שכן (ולקבל את מה שלא).
מקורות
www.psychologytoday.com/us/blog/the-flip-side/201105/shock-and-awe-the-first-phase-coping-cancer
www.psychologytoday.com/us/articles/199905/coping-cancer
