סליחה אינה משנה את העבר, אך מרחיבה את העתיד

ספיר קינן

יום הכיפורים ועשרת ימי תשובה מזמינים אותנו לעשות חשבון נפש, תוך הרהור בשנה שהסתיימה וניסיון לכפר על החטאים והשגיאות שביצענו במהלכה. בתקופה זו, רבים ורבות מבקשים לנקות את נפשם, ולקבל את פני השנה החדשה עם מצפון שקט. עם זאת, בתהליך זה אנו עלולים גם ללמוד כי חזרנו על טעויות העבר, וכי תכונות מסוימות אשר ביקשנו לשנות בעצמנו עדיין מלוות אותנו גם השנה. באופן בלתי נמנע, בני האדם נוטים מעת לעת למצוא עצמם נופלים שוב ושוב באותם הבורות בדרך ומתקשים להיפטר מאותם הרגלים שביקשו לזנוח מאחור – הבנה הכרוכה לא פעם באכזבה רבה. אם כן, כיצד נוכל לשרוד את המפגש עם אותם חלקים בעצמנו שאנו לא אוהבים?

להתבונן באומץ בפגמים של עצמנו

פעמים רבות, עצם ההכרה בתכונות והרגלים שליליים עשויה להיות קשה מנשוא, שכן היא דורשת התבוננות פנימית ולקיחת בעלות על קשיים ופגמים שאולי נעדיף להכחיש את קיומם. עם זאת, אלה הינם המפתח ליצירת שינוי בחיינו, וכן להקלה על סבלנו ועל סבלם של הסובבים אותנו. תהליך זה אינו שמור, כמובן, רק לתקופה של יום הכיפורים, ועשוי להיראות אחרת עבור אנשים שונים. כך למשל, יש שינסו להבין את חווייתם ולהתמודד עם קשייהם בהרהור ובשקט, בעוד שאחרים יבקשו להיוועץ בחבריהם, אשר יסייעו להם להרחיב את נקודת מבטם על המקור לסבל ולמצוקה שהם חווים. יש אף אנשים המתרגלים את מידת המודעות שלהם לעצמם בעזרת שיטות מגוונות של מדיטציה. ללא קשר לדרך בה נבחר, מתן תשומת לב לקשיים שלנו ולמקורותיהם מצריכה התמודדות יומיומית, ואין מדובר במאמץ חד-פעמי. עם זאת, עצם היכולת לזהות אילו דפוסים שליליים גורמים לנו לקונפליקט ולמצוקה, עשויה לאפשר לנו להתמודד עמם בצורה טובה יותר.

• על התבוננות עצמית וחשבון נפש: כיצד ליצור שינוי?

  
• איך ניתן להתגבר על הקולות הפנימיים של ביקורת עצמית

  
• מודעות עצמית - איך
  עושים את זה?

  

לדעת לסלוח

אל מול הדפוסים הפגמים העצמיים שלנו, אנשים רבים חשים אשמה ובושה, ומבקרים את עצמם בחומרה על טעויות שעשו. תחושות אלה עשויות להוביל לעיתים לאימוץ עמדה מאשימה ונוקשה כלפי העצמי, אשר עשויה לעכב התפתחות, צמיחה ושינוי. עם זאת, זכרו כי לכולנו יש תכונות ונטיות אישיותיות שהיינו מעדיפים להסתדר בלעדיהן, אך הן אינן ראויות פחות מאלו שאנו אוהבים בעצמנו. לעבוד על דפוסינו השליליים זה בריא ומבורך, אך היו ערים לניסיון לעשות זאת באופן לא שיפוטי, מבלי לכעוס ולנטור על עצם קיומם. סלחו לעצמכם על כך שנתקלתם שוב במכשול שמוכר לכם מהעבר, ונסו לאפשר לעצמכם ללמוד מטעויות ולקבל את המגבלות שלכם.

לתקן את הטעות או להשלים עם קיומה?

הבנה מעמיקה יותר של הדרכים בהן אנו פועלים יכולה לאפשר לנו לנסות ולאמץ התנהגויות חדשות וגמישות יותר. עם זאת, הדבר עשוי להיות קשה במיוחד כאשר מדובר בהרגלים עמם אנו חיים כבר שנים. כאשר אלו מובילים לתחושות תדירות של סבל ומועקה, או לריבים עם אנשים שחשובים לנו, ניתן להפיק רבות ממציאת דרכי התמודדות חלופיות. חשוב לנסות להבין מה מבין הדברים המקשים עליכם נמצאים בשליטתכם וניתנים לשיפור ולשינוי, אך גם מהם הגבולות בתוכם אתם פועלים. נסו להשלים עם מה שאינו בר-תיקון, כמו למשל חוויות מהעבר הרחוק המעוררות בכם אשמה. הפגינו מעט חמלה עצמית, והתמקדו וזכרו כי חלוקה טובה יותר של האנרגיות שלכם תוביל להתמקדות במה שאפשר לשנות בעתיד.

לבסוף, נמליץ על עיון בשיר מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי":
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אי לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות;
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני עוקף אותו.

אני הולך ברחוב אחר.

אודות הכותבת - ספיר קינן

ספיר קינן הינה דוקטורנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת בן-גוריון. מחקרה מתמקד בתחומי המגדר והמיניות.