מדריך מעשי להורות עכשווית: פרופ' רולידר מדבר על ספרו החדש

חננאל רוס

"בחרתי לחבר את הספר הנוכחי יחד עם חברתי הטובה מור אסאל (עיתונאית ומטפלת), משום שלכל מקום שאליו אני הולך, מגיחים הורים המוטרדים בדילמה זו או אחרת. הם מבקשים לשאול אותי תמיד 'שאלה קטנה', אבל מה יכול להיות קטן או שולי בהורות? רובם גם לא יודעים שלמעשה, הורים רבים מתלבטים באותן השאלות בדיוק. לכן חשבתי שכדאי לרכז במקום אחד את הניסיון של כולם, וכך לספק מענה ראשוני לדילמות שכיחות במיוחד. זוהי גם אחת הסיבות המרכזיות בגללן אני מקפיד להופיע בתקשורת – חשוב לי להנגיש את המידע הטיפולי והמחקרי הקיים להורים".

אילו אתגרים מאפיינים באופן מיוחד את ההורות בשנים האחרונות?

פרופ' רולידר מבהיר כי הבעיה מספר אחת כיום אצל ההורים בישראל היא קבלת שיתוף פעולה. הורים נאנקים ולא מבינים למה ילדיהם לא משתפים עמם פעולה, למה הם מסרבים, צועקים ונאבקים, גם כאשר מסבירים להם באופן רציונלי מה הסיבות להחלטות של ההורה. זה יכול להיות בגיל שנתיים ויכול להיות בגיל 19 – אך הבעיה נותרת זהה, ובעיקר מתסכלת.

"התפיסה שלי אומרת שהדרך לחנך ילדים לערכים, לתת להם יכולות, לעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם ולהתנהל באופן עצמאי ואחראי, עוברת דרך שיתוף פעולה עם ההורה. בלי שיתוף פעולה, תהליך החינוך פשוט לא יצליח", מסביר פרופ' רולידר. ואומנם, שיתוף פעולה אינו דבר קל. להורה וילד יש אג'נדות הפוכות. למשל, הילד רוצה לקחת את הטאבלט למיטה, אך ההורה יודע כי חשוב שהוא ילמד להירדם בלעדיו. ניגוד האינטרסים הזה בין הילד להורה הוא מובנה וטבעי, הוא לא יכול להיות אחרת; לכן, הוא יוצר באופן הכרחי אי-רצון לשתף פעולה סביב פעולות יומיומיות, כמו לשחק במחשב.

• מהי התקשרות ואיך היא מעצבת את כל מערכות היחסים שלנו?

  
• 10 טיפים להורים לילדים המתמודדים עם ADHD

  
• זה עובר כל גבול! תיווך
  גבולות לילדים

  

נתחיל בכמה טיפים בסיסיים לקבלת שיתוף פעולה

סדר יום קבוע. כשהכללים ולוחות הזמנים בבית ברורים, קל יותר לילדים לשתף פעולה.

פרגון. תראו לילד שאתם מעריכים את הדברים הטובים שהוא עושה. הערכה יוצרת מוטיבציה.

הכינו את הילד מראש. דאגו לכך שהילד ידע מה מצפה לו ומה מצופה ממנו.

תנו את ההנחיה בקול שקט ורגוע. ללא סימני שאלה, ללא צעקות, ללא איומים או עלבונות; חשוב לשים לב שהילד באמת פנוי להקשיב לכם, שיש קשר עין ושההנחיה ניתנת מקרוב ולא בצעקות מהחדר השני.

מחבר: פרופ' עמוס רולידר, מור אסאל הוצאה: מודן

רגע, מה עם שיתוף הפעולה בין ההורים?

"הנתונים שלי מראים שבקרוב למחצית מהמשפחות שיש בהן שני הורים, יש חילוקי דעות על חינוך הילדים", מדגיש רולידר. חילוקי הדעות, הוא מסביר, מתחלקים לשלושה נושאים עיקריים: הורים אשר שלא מסכימים על הבעיה, אלה שלא מסכימים על הפתרון, והאחרונים שלא מסכימים על הדרך בה מיישמים את הפתרון שנבחר. כך למשל, כאשר זוג הורים רואה מריבה בין האחים, אחד עשוי לומר "אין מה לעשות. ככה גדלים, גם אני גדלתי ככה", ואילו השני יטען בתוקף כי יש להפריד ביניהם מיד, שכן "הם צריכים למצוא דרך לנהל קונפליקטים ביניהם". באותה הסיטואציה בדיוק, יציע לנו הורה אחד לתת לילדים לפתור את הבעיות שלהם לבד ("גם אני גדלתי ככה ולא קרה לי כלום"), ואילו אחר יעצור אותם ללא דיחוי וידרוש לקיים שיחה. על כך עשוי להתווסף עוד חלק, אשר נוטה להיות הקשה ביותר עבור הרבה זוגות, והוא המחלוקת על דרך ההתמודדות: "למה אתה צועק עליו ולא מדבר כמו בנאדם?!". "המחלוקות הללו טבעיות ומובנות", מסביר רולידר, "אבל השאלה היא איך עובדים ביחד כדי לייצר חזית הורית מאוחדת".

כאן נכנס ספרו החדש של רולידר לתמונה, אותו הורים יכולים לפתוח יחד ולקבל כיוון לשיתוף פעולה מחודש. בספר מופיעים מאות מקרים שכיחים בהם נתקלים הורים מדי יום עם ילדיהם. אלה הן סיטואציות הנדמות טריוויאליות, אך כל מצב שכזה עשוי לעורר שאלות וחילוקי דעות משמעותיים בין ההורים. העצות מופיעות בפשטות ובישירות, ומציעות בסיס לכינון הסכמה ולהתנהלות משותפת.

התמקדו בכמה עקרונות מפתח

"המטרה העיקרית היא לחנך את הילדים שלנו באופן שיעניק להם יכולות איפוק ושליטה עצמית, מסוגלות לבצע בחירות נכונות, במיוחד במצבים מאתגרים. יכולות מרכזיות אלה יכולות להתבטא בהמון דרכים", אומר פרופ' רולידר. אז במה כדאי לנו להתמקד? 

דחיית סיפוקים: דחיית סיפוקים היא, למשל, מעבר מביצוע פעילות אהובה לטובת פעילות אחרת. לא מדובר רק בוויכוחים הקטנים עם הילדים בערב כדי שיסגרו את הטלוויזיה וילכו לצחצח שיניים – ליכולת הזו יש משמעויות אדירות להמשך החיים של הילד. כך היא גם היכולת להמתין בסבלנות. בלעדיה יהפוך הילד למבוגר מתפרץ, אימפולסיבי, המתקשה לשקול את צעדיו.

היכולת לקבל תשובה שלילית: "כשאני אומר יכולת להגיד 'לא', אני לא בהכרח מתכוון לילד שפשוט מקבל את דברי ההורה כפי שהם; הוא בהחלט מוזמן לשאול מדוע הוחלט כך או אחרת, אבל לא לפרוץ בהתקף זעם, לצעוק, להשתטח על הרצפה או לעזוב את הבית", מדגיש רולידר. כלומר, אל תוותרו על החלק בו אתם מנסים לשכנע ולהסביר לילד בפירוט את הדברים, אך במקביל סייעו לו ללמוד כיצד גם לאחר שהסביר את הצד שלו, לעיתים ההחלטה עצמה תהיה, בסופו של דבר, "לא" או "אסור".

התמודדות עם קושי: ילדינו יתקלו במהלך חייהם בקשיים רבים. לכן, חשוב שנלמד אותם לדעת לא לוותר, לסגל עקשנות חיובית, להפסיד בכבוד, לבקש סיוע מהאחר, לנהל משא ומתן במצב של חילוקי דעות, וכו'. זה מה שייתן לילד את היכולת לעמוד בצמתים שיגיעו במהלך גיל ההתבגרות, ולקבל החלטות נכונות.

לתת לילדים לבחור זה אידאלי, אך אי אפשר להניח שהם יידעו לבחור במה שטוב עבורם

תפקידם של ההורים הוא להנחות את הילדים, ואל להם לוותר על פעולת החינוך בהנחה כי הילד "ידע כבר מה טוב לו", מדגיש פרופ' רולידר. ילדים לא תמיד יודעים מה טוב עבורם, ובדיוק מסיבה זו הם מוקפים במבוגרים מנוסים ושקולים יותר. אמירות בסגנון "הזמן יעשה את שלו", "הוא פיקח", "אני סומך עליו שיקבל את ההחלטה הנכונה", נועדו לתת הצדקה קוגניטיבית לחוסר היכולת שלנו לבצע תהליכים, מדגיש רולידר; נוח להורים לומר לעצמם שהכול יהיה בסדר וכי הילד יסתדר לבד, אך האמת היא קשה ושונה.

הספר מדגיש שחינוך טוב מתרחש בצורה תהליכית, אבל לפעמים צריך פתרונות מיידים

ניקח לדוגמה את הסיטואציה שכל הורה מכיר – צריך לצאת בבוקר לגן, אך הוא רוצה להמשיך לשחק בבית ומסרב ללכת. במצבים כאלה, מציע לנו פרופ' רולידר לשאול "מה אני הייתי יכול לעשות כדי למנוע את הקושי הנוכחי?". לכך, כמובן, יכולות להיות המון תשובות. למשל, יתכן כי אם היינו מוודאים שהילד מקבל את מספר שעות השינה להן הוא זקוק, הנטייה לווכחנות ולהתקפי זעם הייתה משתפרת משמעותית. מכיוון אחר, אפשר לשער כי אם לא נאפשר לו להתחיל לשחק כמה דקות לפני שצריך לצאת, התסכול (המוצדק) שלו היה נחסך. נוכל גם להכין את הילד לקראת המצב המאתגר הזה, ולומר לו במפורש שעומדים לצאת בעוד כמה דקות. כמו-כן, מדגיש פרופ' רולידר, עלינו לשים לב באיזה אופן אנחנו מבקשים מהילד לצאת: אם מבקשים כאילו זו רק "אופציה" ולא החלטה חד משמעית, זה בוודאי יבלבל מאוד את הילד. הדרך הנכונה, אם כן, היא לומר לו בפשטות ובישירות: "תניח את הצעצוע חמוד, אנחנו יוצאים עכשיו".

פרופ' רולידר מדגיש כי צריך גם לזכור לתת לילד מילה טובה אחרי שהוא מבצע את ההוראה. "הנתונים שלי מראים שהסיכוי שילד יזכה למילה טובה אחרי שעשה משהו נכון, הוא נמוך מאוד". ואכן, בחיי היום-יום, אנו עלולים למצוא עצמנו מתמקדים באופן בלעדי רק בהתנהגויות הלא-רצויות של ילדינו, בעוד שהתנהגויות טובות נתפסות כמובנות מאליהן ולא זוכות לחיזוק. במצב כזה, אנו פוגעים בתהליך ההפנמה של התנהגויות ומותאמות. במקביל, כאשר אנחנו מפנים זרקור אך ורק לקשיים של הילד, הדבר עלול להוביל לפגיעה בביטחון העצמי ולתחושה מתמשכת של תסכול ביחסים עם הילד.

והכי חשוב, לנשום עמוק

"ההמלצה האחרונה שלי", מדגיש פרופ' רולידר, "היא לנשום עמוק ולא לאבד שליטה; לקחת מהילד את המשחק כשצריך ללכת לישון, ואם יש צורך גם לאחוז את ידו ולהוליך אותו למיטה". הדבר הכי קשה עבור ההורה הוא להתמודד עם התגובות של הילד, הצעקות והרוגז. "התגובות האלה כל כך מובנות, זה טוב שהם לא מוותרים בקלות", אומר רולידר. עם זאת, כאן ההורה נדרש לשמור על שלווה ולהוביל את הילד עם ביטחון בהחלטות שהוא מקבל עבורו. בשביל זה אתם שם, סמכו על עצמכם.

על המראיין – חננאל רוס

אבא, פסיכולוג, חוקר גבריות ומיניות. מנהל עמוד הפייסבוק "להיות גבר".

על המרואיין – פרופ' עמוס רולידר

פרופ' רולידר (Ph.D, BCBA-D) הוא מומחה מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, ונחשב לאחד המומחים המוסמכים בעלי שם, בארץ ובעולם, בתחום זה. הוא פרסם עשרות מאמרים מקצועיים העוסקים בטיפול בילדים הסובלים מקשיי התנהגות ותפקוד מגוונים. כיום מכהן פרופ' רולידר כדיקן הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת, וכראש התכנית ללימודי הסמכה בניתוח התנהגות יישומי ומכללת בית ברל. הוא עומד בראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונת הורים.