לספר בכדי לחיות: כך נוכל לסייע לשורדי השואה

אור שמש, הדר קשת ואלון שמורק

בשנים האחרונות מתחזקת בישראל ובעולם תנועת "זיכרון בסלון" – יוזמה חברתית במסגרתה ניצולי שואה חולקים את עדותם באופן אינטימי, במפגש ביתי המורכב מעדות, חלק אומנותי-שיתופי ודיון. השנה במסגרת אירועי זיכרון בסלון צפויים לספר את עדותם אלפי ניצולי שואה, לכחצי מיליון משתתפים. זאת ועוד, ניצולי שואה רבים בוחרים לספר את עדותם באמצעים שונים כמו למשל "תיאטרון עדות". כתבה זאת מבקשת להסביר כיצד עדות יכולה לסייע לניצולי שואה להתמודד עם הטראומה הקשה שעברו וכיצד העדים לעדות יכולים לסייע להם בתהליך, על מנת שיהפוך לחוויה משמעותית ומצמיחה, גם אם קשה.

ניצולי שואה רבים חווים יותר זיכרונות מטראומת השואה שלהם במהלך העשורים האחרונים מאשר במהלך רוב חייהם. תופעה זאת מתרחשת מסיבות מורכבות, אך ההשלכות שלה פשוטות – חשוב לאפשר מקום לסיפורים ולזיכרונות, להקשיב להם ולכבדם. עדות בדבר השואה המסופרת בסביבה בטוחה ומכילה, יכול לסייע לאנשים המספרים אותה בהתמודדות והחלמה מהטראומה, הפחתת סימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית ואף לעודד צמיחה פוסט טראומטית.

סיפור טראומת השואה מאפשר לניצול לספר לאחרים את חוויותיו האישיות, לסדר את סיפורו, למצוא בו היגיון, לחשוב עליו מנקודת מבט חדשה ולהיחלץ מהבדידות שבהתמודדות עם הזיכרונות לבד, דברים המסייעים להתמודדות עם הטראומה. זאת ועוד, כאשר סיפור הטראומה הופך לעדות, יש בכך מעין טקס מרפא – בעל משמעויות אישיות, רוחניות, חברתיות וציבוריות. העדות מאחדת את המשמעויות הללו לחוויה עמוקה החשובה למי שעבר את הטראומה ולסביבתו ובכך מאפשרת לעיתים קרובות תחושות של "סגירת מעגל" או ניצחון וכן שבירת "מעגל השתיקה" שהתקיים לאורך עשורים רבים בכל הנוגע לסיפור טראומות השואה. כך, סיפור הטראומה הופך מסיפור שיש בו תחושות קשות של בושה והשפלה, בו הניצול היה "רק מִסְפָּר" חסר שם, לעדות, בה הוא "איש עדות" או "מְסַפֵּר" – בעל אישיות, סיפור חיים אישי וערך לסביבה ולדורות הבאים. כל אלו מאפשרים לניצולי השואה לבנות תחושת ערך עצמי ומשמעות מחודשות, דרך מסירת העדות.

עם זאת, על מנת שהעדות תהיה חוויה מצמיחה, חשוב שהיא תינתן במקום בו האדם המספר מרגיש בטוח, ובו תגובת הסביבה תהיה אוהדת, מכבדת, מכילה וקשובה. תגובת שומעי העדות – העדים, חשובה במיוחד ולכן ניסחנו קווים מנחים שיוכלו לסייע לכם לתמוך במספרי העדות:

• טיפול פסיכולוגי בניצולי שואה

  
• כיצד מדברים עם ילדים על השואה?

  
• דור שני לכאב: ילדים לניצולי שואה

  

9 קווים מנחים בעזרתם אתם יכולים לסייע לניצולי שואה בעדותם

1. מחקרים מוצאים כי עדות מועילה לרוב האנשים שעברו את השואה, ובמיוחד למי שהיו ילדים בעת השואה. עם זאת - עדות אינה מתאימה לכל אחד, ויש ניצולים רבים שהעדות אף יכולה להיות מזיקה עבורם. כלל אצבע שעובד ברוב מכריע של המקרים הינו להיות קשובים לניצול – טבעי שיהיו דאגות וחששות בקשר לעדות ואליהן כדאי להתייחס ברצינות רבה ולחשוב יחד כיצד ניתן להתגבר עליהם. עם זאת, כאשר ניצול שואה מספר שהוא אינו מעוניין או מרגיש שאינו מסוגל לשמש כאיש עדות ו/או לספר את סיפורו – אין לנסות לדחוף אותו לעשות זאת.

2. אופן ההקשבה של העדים משפיע בצורה דרמטית על חווית העדות של אנשי העדות כמו גם על הערך העצמי שלהם. לכן הקשיבו ברצינות ומתוך כבוד אדיר לניצולים, לזיכרונותיהם ולרגשותיהם. לעולם אל תהיו שיפוטיים כלפי הזיכרונות או המעשים שלהם. היו אמפתיים ומעודדים, תמכו בניצולים והבהירו להם את תחושת הערך שאתם מקבלים מהעדות. משתתפים שבוחרים לגשת אל אנשי העדות אחריה, להודות, לומר מילה טובה ולהגיד שהדבר היה משמעותי עבורם, תומכים ומצמיחים אותם באופן חשוב.

3. חשוב שמארגני האירוע בו תינתן העדות ישוחחו לפני האירוע כמו גם אחריו עם איש העדות. בשיחה המקדימה חשוב ליצור היכרות בסיסית עם איש העדות על מנת שיחוש בטוח יותר, לעודדו להביא אדם קרוב ומוכר לאירוע בו תינתן העדות, לשמוע חלקים מסיפור העדות שלו, להבהיר את מהלך האירוע בו תינתן העדות (למשל כמה זמן יוכל לדבר, האם הקהל יוכל לשאול אותו שאלות בהמשך וכדומה), להקשיב לחששותיו אם ישנן כאלה ולשאול האם יש סיפורים מסוימים בהם היה רוצה להתמקד בעדותו. לאחר אירוע העדות חשוב ליצור קשר עם איש העדות, להודות לו, להתעניין בשלומו ובחוויה שלו אודות העדות.

4. כאשר ניצולים מתקשים למצוא מקום בו הם יכולים להתחיל את סיפורם, או מעידים כי קשה להם לזכור, כדאי להציע להם להתחיל את העדות בזיכרונותיהם לפני השואה – בילדותם טרום השואה, או לחילופין – להתחיל לספר מזיכרון אחד ברור. כדאי להבהיר שגם תיאור של זיכרון אחד הינו משמעותי ביותר למאזינים, ולזכור כי סיפורו של זיכרון אחד במקום בטוח בדרך כלל מוביל לעלייתם של זיכרונות אחרים. בכל מקרה – חשוב לתת לניצול לבחור מה הוא מספר, שכן כאשר הבחירה של הסיפורים נעשית על ידי אדם אחר, ניצולים נוטים להרגיש שמתבצעת "סלקציה" באשר לסיפורם. זאת ועוד – אין להתעקש שהניצול יספר דברים שהוא אינו רוצה לספר.

5. כדאי לעסוק בעדות גם בילדותו של הניצול לפני השואה וגם בחייו אחריה, ולא רק בחייו במהלך השואה.

6. ישנה אמונה רווחת אך שגויה, כי על מנת שעדות תהיה משמעותית או מועילה, על הניצול לספר את הדברים הטראומטיים והקשים ביותר שעבר, או את כל הדברים הקשים שעבר. המציאות שונה מתפיסה זאת – חווית העדות הינה חוויה מעצימה ואין צורך שיסופרו בה הדברים הקשים ביותר או כל פרטי הטראומה על מנת שתהיה משמעותית לאנשי העדות או לעדים. הבהירו זאת מראש לאנשי העדות.

7. לקראת סוף המפגש כדאי לאפשר לאיש העדות לדבר על נושאים פחות טראומטיים, ואף חיוביים (חייו אחרי השואה, מדינת ישראל) לבחירתו. אפשרו סיום המתאים לאיש העדות, תוך ניסיון לשים דגש על דברים חיוביים בחייו, שיביאו לרגיעה נפשית לאחר חוויית העדות, שאינה פשוטה.

8. חשוב שהעדות והמפגש יהיו תחומים בזמן, ולא יתארכו הרבה מעבר למה שנקבע. השמירה על הזמנים מסייעת לאנשי העדות כל עוד היא מתבצעת ברגישות ואמפתיה. הבהירו מראש את משך העדות, התריעו בפני איש העדות 10 ו-5 דקות לפני סיום חלק העדות (כדאי לציין בפניו שתעשו זאת מראש) ובסופה של העדות בקשו ממנו לסיים גם אם יש לו עוד דברים רבים לספר, אך אל תקטעו אותו באמצע משפט. הודו לו והבהירו שאתם בטוחים שיש עוד הרבה לספר, שכן קשה לספר מהלך שנים ארוכות וקשות בזמן קצוב והבהירו כי מה שהספיק לספר היה משמעותי מאוד גם אם לא הסיפור כולו.

9. כדאי לדעת כי העדות בדרך כלל מעוררת מצוקה אצל הניצולים, והדבר טבעי לגמרי. היו מוכנים בעצמכם ודברו עם הניצולים על כך שהעדות עלולה להעלות בהם רמה מסוימת של מצוקה ושאלו אותם האם לדעתם יוכלו להתמודד עמה. במהלך העדות שימו לב לאותות מצוקה וקבלו אותם בהבנה ורגישות, הציעו כוס מים, ודאו שיש כיסא גם אם הניצול התעקש לעמוד וכדומה. עם זאת – חשוב שלא להיבהל מהמצוקה – היא חלק טבעי שמרבית הניצולים חשים. כל עוד שמים לב וקשובים לרמת המצוקה של הניצול – אין סיבה לחשוש.

התמודדות והחלמה מטראומה הינו תהליך שלעיתים קרובות אינו מסתיים, אך אופיו משתנה. האפשרות לספר על טראומת השואה בסביבה בטוחה יכולה להועיל לניצולים רבים לקיים תהליך החלמה ולחוש תחושות של משמעות, סגירת מעגל ושבירת שתיקה בכל הנוגע לטראומה שעברו. מיזמים המאפשרים לניצולי שואה לספר את עדותם מסייעים לניצולים כמו גם לחברה כולה. עם זאת – חשוב לזכור להיות קשובים מאוד לניצולים, להתייחס אליהם, לרגשותיהם ולזיכרונותיהם בכבוד וברגישות המרביים.

מאמר זה מוקדש לניצולי השואה שחיו, חיים ומתמודדים עם הטראומה בכל יום מימי חייהם, בגבורה ובעוצמה, בדרך המתאימה לכל אחד ואחת מהם. בפרט אנו מבקשים להקדישו ליקירינו: מוריץ קוצושטיאנו, קטרינה ביגון, אפרים ומרים וייכסלפיש, רחל ליברמן זיכרונם לברכה, וכן לקיטי בארי, יצחק צור, מיכאל ליברמן, יבדלו לחיים ארוכים וטובים.

במידה והנכם מעוניינים לקחת חלק באירועי זיכרון בסלון, אתם מוזמנים להיכנס לאתר היוזמה: www.zikaronbasalon.com.

אודות המחברים - אור שמש, הדר קשת ואלון שמורק

אור שמש הינה פסיכולוגית קלינית מתמחה הפועלת ביחידה לתגובת קרב בצה"ל, יחידה המציעה טיפול פסיכולוגי לכל אזרח שהשתתף בלחימה כחייל סדיר או מילואים וסובל מקשיים כתוצאה מההתמודדות עם השלכותיה.

הדר קשת הינה דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן החוקרת את השלכותיהם של אירועים טראומטיים ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית בקליניקה לשירות הקהילה באוניברסיטת בר אילן.

אלון שמורק הינו ממייסדי יוזמת זיכרון בסלון, יזם חברתי בתחום המנהיגות והבעלים של דוגרי - בית ספר ללימודי ערבית מדוברת.

מקורות