17.11.16
נילי שילה
כשבני זוג מחליטים ללכת לגישור כדי לבנות את הסכם הגירושין שלהם, הם מאותתים, האחד לאחר, שלמרות המחלוקות ביניהם, יש ביניהם כמה הסכמות - לנסות להיפרד בתהליך שנועד להימנע ממאבקי כוח, לצמצם את המועקה הרגשית הנלווית לעצם התהליך, לברר את המחלוקות בצורה שהיא דיסקרטית, לחסוך בעלויות הנלוות לפרידה, לשמור על אוטונומיה בבחירת הפתרונות ולהשיג מידה מסוימת של שליטה בתוצאות התהליך. ההסכמות האלה אינן מעלימות את כאבי הלב, הדאגות, החרדה מהעתיד ואי הוודאות שאופפות את בני הזוג, ובכל זאת, הן נותנות מקום לתקווה שהליך הפרידה לא יהפוך לדרמה רוויית רגשות ויצרים, שלעתים יוצאת מכלל שליטה.
משמעותו של גישור היא שלבני הזוג יש אפשרות לבחור את הפתרונות שמתאימים להם, ויחד עם הבחירה, מגיעה גם האחריות לפתרונות אלה. הבחירה הראשונה שעל בני הזוג לעשות היא לבחור באדם שיהיה המגשר שלהם. בניגוד להליכים בבית משפט, בהם אין לצדדים שליטה על זהות השופט שיפסוק את דינם, בגישור יש לבני הזוג את היכולת לבחור את מי שיסייע להם להגיע לשלב הבא בחייהם ויוביל אותם בדרך להסכם הגירושין.
אז איך בעצם בוחרים מגשר? האם כדאי לבחור מגשר בעל הכשרה משפטית או מגשר בעל הכשרה טיפולית? מה יותר חשוב בעצם? מגשר שיבין את התהליכים שבני הזוג עוברים ויעזור להם לחצות משוכות רגשיות בדרך לקבלת החלטות, או מגשר שמבין את הדקויות המשפטיות ויוכל לבנות הסכם שמתווה דרך קונקרטית וברורה של הפרידה, על כל היבטיה?
קשר זוגי שנפרם הוא תחילתו של קשר הורי
משפחה היא יחידה בעלת משמעות רגשית, אבל היא גם יחידה בעלת היבטים תפעוליים-מעשיים. הרבה מהקשיים המובילים בני זוג לפרידה, נשמעים כמו קשיים בניהול עסק משותף – מידת האמון, האמפטיה, החברות וההתחשבות ההדדית, תהליכי קבלת החלטות, חלוקה באחריות – כל אלה דרושים לניהולו של עסק מצליח, לא פחות מאשר לקיומה של יחידה משפחתית שבה היחסים בין בני הזוג מושתתים על יסודות איתנים. בשלב הפרידה, לעתים כבר אחרי נסיון לטיפול זוגי, בדרך כלל, קיימים כבר משקעים רגשיים עכורים, זיכרונות של כל הפעמים בהן בן הזוג היה מאכזב ומכעיס, ואת הסדר הפרידה צריך לבנות מתוך המקום הזה, בו קיימת חשדנות כלפי בן הזוג ותהיות, האם יוכל לעמוד בהתחייבויות שייקח על עצמו.
כאשר בני זוג נפרדים וממשיכים לגדל ילדים משותפים, הקשר ביניהם אינו נפסק. הם ימשיכו לפגוש את בן הזוג ואיתו את אותן התנהגויות ואותן תכונות אופי שהיו חלק מהסיבות לפרידה. המינון יהיה נמוך יותר, אולם לא ניתן יהיה להתעלם מהן. חלק ניכר מהקשיים שאפיינו את הקשר הזוגי ימשיך ללוות את ההורים בהמשך הדרך גם כאשר הם גרושים. אם לא יינתן משקל למטען הרגשי שמביא כל אחד מבני הזוג, אם לא תינתן הדעת לדינמיקה של היחסים בין בני הזוג, יתכן שבני הזוג יגיעו לפתרון, אולם הם עלולים להתקשות לקיים את ההסכמות שלהם לאורך שנים, ללא חיכוכים צורמים, שיגיעו עד הילדים. רק התייחסות ישירה לאותם מעשים והתנהגויות שמקשים על קשר חיובי בין בני הזוג, יכולה לאפשר ביסוס של תשתית טובה לקשר ההורי שיתקיים לאחר הפרידה, כך שההסכם שיגובש יהיה יציב ויקוים לאורך זמן.
פיתוח דרכי תקשורת בין בני זוג בתהליך הפרידה
תחושות של חוסר אמון, פחד, תחושות שנאה ואף נקמה בין בני זוג מאפיינות לעיתים קרובות תהליכי גירושין. אי הוודאות באשר לעתיד מעיבה על היכולת לשקול ולבחור את הפתרונות האפשריים, בבהירות. כל אלה מדגישים את הצורך בהיבט טיפולי בעבודתו של המגשר - תפקידו של המגשר הוא לעזור לבני הזוג להקשיב זה לזה, לראות את התמונה המלאה של הפרידה ולא להסתפק בזווית המבט האישית, לראות את הצרכים של הילדים, וכן לראות את חשיבותו של בן הזוג האחר בהתפתחותם של הילדים. במובן זה יתכן שהוא אינו עושה עבודה משפטית, אולם ללא העבודה הרגשית-הטיפולית, בני הזוג יתקשו לקבל החלטות ולהגיע לפתרונות מעשיים שילוו את ההורים והילדים לאורך חייהם, שאותם יש להגדיר, בשלב הבא, בשפה משפטית.
מטפל המגשר בין בני זוג מביא איתו את הכלים הרלוונטיים, שמאפשרים לקיים שיח גם בתוך המהומה הרגשית שמתחוללת בחדר הגישור. זוהי ההכשרה המקצועית שלו. יחד עם זאת, עלולה להיות חסרה לו המומחיות המשפטית הדרושה ליצירת פתרונות מוסכמים, נוחים ליישום ותואמים נורמות משפטיות מקובלות.
חשיבות הידע המשפטי
כשעורך דין מגשר בין בני זוג, הוא מביא אתו ידע משפטי משמעותי ורלבנטי להם. בתהליך הגישור הוא לומד להכיר את בני הזוג, את המשפחה, את הצרכים ואת המשאבים של בני הזוג. הניסיון שרכש עוזר לו לחשוב על פתרונות יצירתיים עבור בני הזוג ולמרות כל אלה, יתכן שיתקשה להביא את בני הזוג להסכמות על דרך הפרידה, אם אין לו הכשרה טיפולית ואם אינו מצויד בכלים להתמודד עם העוצמות הרגשיות שמתנקזות לחדר הגישור.
עם זאת, בסופו של התהליך, יש צורך בהכשרה המתאימה שתאפשר להעלות על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בצורה מדויקת, ולגבש הסכם, שיוגש לאישור בית המשפט. חשוב שההסכם אליו מגיעים יתייחס למרכיבים רבים ככל האפשר של חיי המשפחה ובד בבד, יהיה בעל גמישות לשינויים שידרשו עם השנים, כשהילדים גדלים, כשהסביבה ממשיכה להשתנות כל הזמן ולייצר מצבים שלא ניתן היה לחשוב עליהם מראש.
אז מה עושים?
מורכבות ההיבטים השונים של גישור בענייני משפחה מצריכה, לעתים, היעזרות בשני מגשרים – האחד מהתחום המשפטי והאחר מהתחום הטיפולי או, לחילופין, במטפל משפחתי ומגשר מהתחום המשפטי, אפשרויות שעלולות לייקר את התהליך.
אז למי לפנות? אין ספק שמגשר שיתאים לכם, הוא מגשר שמסוגל להפחית את רמות המתח והחרדה שלכם ולמתן את הרגשות השליליים שלכם אחד כלפי האחר. הדבר יאפשר שיח יעיל בחדר הגישור, שיוביל לבניית מתווה מוסכם לפרידה. כשמבקשים לאתר פתרונות יצירתיים, שמתאימים לתנאים הייחודיים של המשפחה, המגשר חייב להיות בעל ידע משפטי משמעותי, שיאפשר מענה הולם לשאלות משפטיות מורכבות. אם מצאתם מגשר שהוא גם בעל הכשרה משפטית וגם בעל הכשרה טיפולית, ויש כאלה, אולי תהליך הגישור יהיה קשה פחות.
כדאי לנסות לקבל המלצות על המגשר, הן בהיבט הבקיאות המשפטית והן בהיבט של יכולותיו הבין-אישיות. בפגישה הראשונה, חשוב לשמוע את תפיסת עולמו על מהותו של הגישור ועל תפקידו בתהליך, ולשים לב, האם אתם חשים בנוח אתו. האם זהו אדם שתרגישו נוח לחלוק עמו את דאגותיכם? האם תוכלו לתת בו אמון? אם יצאתם מהפגישה הראשונה בתחושה שפגשתם אדם עם לב גדול ואהבת אדם, בעל ידע רב, משפטי וגם אחר, ראש פתוח ואופטימיות חסרת תקנה, הגעתם כנראה למקום הנכון.
על המגשרת - עו"ד נילי שילה
נילי שילה הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני במנהל עסקים, מנחת קבוצות בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.
