אבחון הפרעות קשב וריכוז: כיצד ומתי כדאי לפנות?

צוות בטיפולנט

היפר-אקטיביות, חלימה בהקיץ, קושי לבצע מטלות וקושי לשבת בשקט נשמעים כמו תופעות מוכרות כשחושבים על ילדים שנדרשים להעביר יום שלם בין שיעורים בבית-הספר. עם זאת, במקרים מסוימים התופעות הללו, שתחילה ניתן לראותן כחוסר חשק או מוטיבציה, יכולות להעיד על קיומן של הפרעות קשב וריכוז.

בעיות קשב וריכוז אשר נובעות מקיומה של ההפרעה, קיימות בכ-5-10% מהילדים בגיל בית-הספר. התמודדות עם ההפרעה עשויה לגרום לילד קשיים בתחומים שונים, בהם הישגים לימודיים, ביצוע משימות ואפילו יחסים בין אישיים. לכן, לאבחון הפרעת קשב וריכוז חשיבות רבה, שכן הדבר מאפשר לסייע לילד להתמודד עם ההפרעה כבר משלב מוקדם, וכך למנוע פגיעה בתחומים שונים בחייו או תסכול אל מול הקושי שהיא מייצרת.

סימנים להפרעת קשב וריכוז בילדים

הפרעת קשב וריכוז יכולה להתבטא במגוון של סימפטומים, אשר לעיתים נתפסים כשגרתיים ולכן קשה לזהותם בתוך השגרה היום יומית. כדאי להכיר סימפטומים ובעיות קשב וריכוז אלו, וכך במידה והילד מראה כמה מהם, לשקול אפשרות של פנייה לאבחון.

• איך מאבחנים ומי רשאי לאבחן הפרעת קשב וריכוז?

  
• מהן דרכי הטיפול בהפרעות
  קשב וריכוז?

  
• הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדות - יש דבר כזה?

  

דברנות מוגברת: הילד מדבר ללא הפסקה, עונה לפני סיום השאלה ומתפרץ לדברי אחרים.

תנועתיות מוגברת: הילד נמצא בתנועה מתמדת, מתקשה להישאר באותו המקום לאורך זמן, מטפס "על הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון", מניע את ידיו ורגליו בקוצר רוח.

קשיי ריכוז ונטייה להסחת דעת: מתקשה להתרכז באותה פעילות לאורך זמן ודעתו מוסחת בקלות מעניין לעניין.

קשיי קשב: מתקשה לשמור על קשב לאורך זמן, נראה כאילו אינו מקשיב גם כאשר מדברים אליו.

רשלנות ושכחנות: הילד נראה חולמני ומנותק, עושה טעויות רבות הנובעות מרשלנות וחוסר תשומת לב ונוטה לשכחנות ולאובדן חוזר ונשנה של חפצים.

קשיי התארגנות: הילד מתקשה מעבר למצופה בגילו בארגון מטלות ופעילויות, נוטה להשתמט מפעילויות הדורשות מאמץ קוגניטיבי ממושך (למשל שיעורי בית).

קשיים חברתיים: הילד נוטה להציק, נקלע לחיכוכים, מתקשה להמתין לתורו, נוטה להאשים אחרים ולייחס לאחרים כוונות שליליות ("הוא דרך עלי בכוונה").

אבחון הפרעות קשב וריכוז

מאחר והפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-התפתחותית, על הגורם אשר רשאי לבצע את האבחנה להיות בעל רקע בתחום זה – נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים התפתחותי. בנוסף, רופאים ופסיכולוגים אשר עברו הכשרה והסמכה בתחום יוכלו לבצע תהליך אבחוני, אולם בהתאם לצורך הבירור יפנו להמשך בדיקה לגורמים הרלוונטיים (למשל תחלואה גופנית או נפשית שעשויה להשפיע על האבחנה).

תהליך אבחון הפרעות קשב וריכוז כולל הערכה קלינית, שכחלק ממנה יענה הילד על שאלונים שונים מהם ניתן יהיה ללמוד על אופי הסימפטומים אותם הוא חווה ובעיות קשב וריכוז עמן הוא מתמודד. כמו כן, לעיתים כחלק מהתהליך האבחוני ייאסף מידע מסביבתו של הילד, למשל מורים בבית הספר. בהתאם למידע העולה בשלב זה, יכול הגורם המאבחן להמליץ על מבחנים נוספים, חלקם ממוחשבים, אשר במסגרתם מבצע הילד מטלות שבוחנות את יכולות הקשב והריכוז שלו באופן אובייקטיבי שלא תלוי בהתרשמות סובייקטיבית. דוגמא למבחנים שכאלו הם מבחני ה-CPT, אשר בוחנים את יכולת הילד לשמור על קשב מתמשך במהלך ביצוע מטלה מונוטונית. מבחנים מסוג זה נקראים TOVA, BRC או מבחן מוקסו.

חשוב לשים לב, פעמים רבות ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז סובלים גם מליקויי למידה או הפרעות בויסות החושי. אבחון נכון של כלל קשייו של הילד יאפשר להתאים לו את תוכנית הטיפול היעילה ביותר.

טיפול בהפרעות קשב וריכוז

במידה והתהליך האבחוני מצביע על קיומה של הפרעה, מומלץ לבדוק אפשרות של טיפול בהפרעת קשב וריכוז בכדי לסייע לילד להתמודד עם התסמינים היכן שהדבר מעורר קושי. טיפול בהפרעות קשב וריכוז בילדים יכולים לכלול טיפול תרופתי, על ידי תרופות ממשפחת הממריצים (למשל ריטלין, קונצרטה, אטאנט). תרופות אלו משפרות את יכולות הקשב וכמו כן מרגיעות במקרים של נטייה להיפר-אקטיביות.

בנוסף, ניתן לטפל בהפרעת קשב וריכוז באמצעות טיפול פסיכולוגי. אופן זה של טיפול בהפרעות קשב וריכוז מסייע לילד להתמודד עם הקשיים שמעוררת ההפרעה, או ההשפעה שיצרו הסימפטומים על תפקודים שונים טרם האבחנה. כך למשל לעיתים הקושי להסתגל לדרישות בית הספר ולעמוד בהן יכול לפגום בחוויית הערך העצמי של הילד, או חוויה של קושי לעמוד בציפיות שדורשת הסביבה. טיפול שכזה עשוי לכלול גם הדרכת הורים, במטרה לסייע להם לעזור לילדם להתמודד עם ההפרעה באופן שיטיב עמו.

מקורות

משרד הבריאות, הפרעת קשב וריכוז ADHD.

.American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub.Spencer, T. J. (2004)

ADHD treatment across the life cycle. Journal of Clinical Psychiatry, 65, 22-26