21.02.10
צוות בטיפולנט
בדיוק כשהשקט בחדר הילדים מתחיל להיות מחשיד מגיעה השאגה הבלתי נמנעת: אמאאאאא! תגידי לו!!! אבאאאא! היא שוב מרביצה!!! אם התברכתם ביותר מילד אחד, סביר להניח שהשאגה הנ"ל, לפעמים בתוספת התחלה שלך בכי, לגמרי לא חדשה לכם. מריבות בין אחים הם תופעה שכיחה ונורמטיבית, אך חשוב להכיר את הדרכים להתמודדות איתה כדי לזהות האם עומדים מאחוריה קשיים מהותיים יותר וכמובן - כדי למנוע החמרה ופגיעה משמעותית ביחסים.
יחסי אחים - אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם
נכון שהוא נורא רצה אחות קטנה אבל נכון גם ששבוע אחרי שהיא הגיעה הוא התחנן להחזיר אותה לבית החולים; והיא, למרות שהיא משוויצה לחברות שלה איזה אח טוב יש לה, מוכנה למרוט כל חלקת שיער שלו כשהוא שוב מעביר ערוץ באמצע התוכנית שלה. ובמילים אחרות: קשה לדמיין יחסי אחים בלי רגעי הנחת ובלי הרגעים בהם אתם תוהים איך זה היה נגמר אם לא הייתם מפסיקים את המריבה.
במובן מסוים, קל לדמיין מדוע יחסי אחים כוללים כמעט תמיד גם מריבות: ילדים אשר חיים באותו מרחב מתחרים על משאבים חיוניים (החל משוקולד ועד לתשומת לב הורית) וניצבים בפני המשימה הלא פשוטה של עמידה על שלהם במקביל לשמירה על זכויותיהם של אנשים אחרים הקרובים להם. בתהליך זה רוכשים אחים מיומנויות של ניהול משא ומתן והשגת פשרה, ומחזקים את יכולותיהם הן לגילויי אמפתיה והן לשמירה על זכויותיהם.
למרות תפקיד חיובי זה של קונפליקטים בין אחים, ישנם מספר גורמים אשר עשויים להביא למריבות אינטנסיביות או שכיחות באופן מוגזם:
קנאה בין אחים: גילויי קנאה בין אחים הם טבעיים ונורמטיביים, אך כאשר אחד הילדים חש כי הוא מקופח או שהוא מופלה לרעה בפועל, עשויה הקנאה להתבטא ביזימת מריבות תכופות.
צורך בתשומת לב: כאשר אחד האחים או יותר חשים כי מריבות הן הדרך היעילה ביותר למשוך את תשומת לב ההורים או להשיג את הגנתם ואהדתם, עשויה להתפתח דינמיקה לא מודעת בה המריבות נועדו לענות על צורך זה. כך, למשל, אח צעיר עשוי להציק לאחיו הבוגר שוב ושוב כדי לגרום להורה להגן עליו מתגובת האח.
בעיות התנהגות של אחד האחים: לא תמיד "צריך שניים לטנגו": אמנם ברב המקרים מעורבים שני האחים בדינמיקה של מריבות חוזרות, אך יש לגלות עירנות גם למקרים בהם אחד האחים מנצל את כוחו באופן לא סביר. מקרים אלו עשויים להיות שכיחים כאשר הילד סובל מבעיות התנהגות נוספות (ילד אלים המכה גם את אחותו) או מבעיות רגשיות - לדוגמא, ילד אשר סובל מחרדות וכופה על אחיו הצעירים להתנהג באופנים שיקלו עליו, כביצוע טקסים אובססיביים, ויתור על הליכה לחבר כדי להישאר איתו בבית וכן הלאה.
דרכי התמודדות עם מריבות בין אחים
שוב היא הרביצה ושוב הוא חטף לה, ושוב אתם מוצאים את עצמכם מסבירים, מתחננים, מענישים ותוהים מה עשיתם לא בסדר שגורם לילדים שלכם לרצות לחנוק זה את זה כמעט מדי יום.
גם כאן המקום להזכיר כי מריבות בין אחים הן טבעיות לגמרי, אך לנו כהורים יש השפעה רבה על האופן בו יתפתחו. כאשר ישנן מריבות חוזרות, חשוב קודם כל לבחון את מקורן ולפעול לנטרול גורמים המקצינים את הנטייה למריבות. לדוגמא, כאשר נראה כי המריבות נובעות מיחסי קנאה חשוב לבחון את מאזן ההשקעה ההורית בכל אחד מן הילדים: האם אחד הילדים מקבל יותר יחס והשקעה מאחר והוא חלש, קטן או סובל מבעיה רגשית או פיזית? האם מתוך ניסיון לשוויון אנו מציעים לילדנו זכויות שוות על אף פער הגילאים ביניהם? האם קשה לנו עם תכונות של אחד מילדנו ולכן אנו מפלים אותו ומניחים שתמיד הוא זה שהתחיל במריבה?
גם במידה והמריבות החוזרות אינן נובעות מבעיה כחוסר תשומת לב או קנאה, לאופן התערבות ההורית ישנה השפעה רבה על הפיכת המריבות לסיוט בלתי נגמר או על הפיכתן לגורם תורם ומלמד.
מריבות בין אחים מביאות את מרבית ההורים לפעול באופן מיידי כדי להפסיקן, אך נטייה טבעית זו אינה מאפשרת לאחים לרכוש בעצמם את היכולת להתמודד עם קונפליקטים. כאשר אנו דורשים מהאח הבכור לוותר שוב ושוב "כי הוא הגדול" או מושיבים את הקטנה מול הטלוויזיה עם כל זעקת שבר של הגדול שמנסה לבנות בלגו - אנחנו מונעים את האפשרות לנהל משא ומתן, לפתח באופן טבעי את המוכנות לוותר או היכולת להיאבק וכן הלאה. במילים אחרות, האחריות על פתרון המריבות היא של הילדים, כל עוד המריבה אינה מגיעה לידי אלימות. כאשר המריבה מגיעה לאלימות, חשוב להפריד בין האחים מבלי להיכנס לדיון ב"מי אשם" ו"מי צודק". לאחר שהרוחות נרגעות, במידה והילדים גדולים דיים, ניתן לקיים דיון רגוע ולתת לילדים להציע כיצד לפתור את הקונפליקט להבא.
אמצעי עקיף אך חשוב לא פחות הוא ליצור מודל חיובי להתמודדות עם רגשות שליליים ומריבות: אם אנחנו מגיבים ב'פליק' על התנהגות שלילית של הילד או צועקים ויוצרים 'ברוגזים' עם בן/בת הזוג - אי אפשר לצפות מילדינו בני התשע והחמש שישוחחו בצורה בוגרת ושקולה על חלוקת הזמן מול המחשב...
