18.09.08
צוות בטיפולנט
בחירות שגויות בזוגיות
דבר אחד ברור: אם היינו יודעים שככה זה יהיה, שבצורה הזאת תגיבי, שתהיה כל כך כזה - לעולם לא היינו מתחתנים. ואכן, אחוז הזוגות הנפרדים, המתגרשים או החיים בסבל וחוסר סיפוק מצביע על כך שלמרות הזמן והאנרגיה המושקעים באיתור בן/בת הזוג המתאים/ה, פעמים רבות אנחנו נכשלים בבחירה. לא פעם מדווחים בני זוג מאוכזבים ומתוסכלים כי "הוא/היא לא היה כזה לפני הנישואין"; ואכן, לעיתים נובעים קשיים זוגיים משינוי משמעותי שחל באחד מבני הזוג (משבר נפשי או פריצת מחלת נפש, הכרה בנטייה מינית הומוסקסואלית וכד'), אך במרבית המקרים, הסיבות לקושי אינן דרמטיות במידה זו, אלא נובעות מבחירות וציפיות בעייתיות מלכתחילה של הפרטנר הזוגי.
כאשר אנו בוחרים בן זוג, אנו מביאים איתנו "רשימת דרישות" מורכבת ומצפים שבן הזוג ימלא את צורכי ילדותנו הבלתי מסופקים, ישלים תכונות שחסרות לנו, יהיה זמין עבורנו "לתמיד" וכן הלאה; כדי שיוכל בן הזוג למלא את כל הפונקציות הנ"ל, אנו בוחרים באופן בלתי מודע בן זוג אשר נדמה שיענה על צרכים אלו. ד"ר עירית קליינר פז, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה מוסמכת, מטפלת ביחידים ובזוגות, עונה על מספר שאלות הנוגעות לסיבות המביאות אותנו לבחור בפרטנרים זוגיים אשר אינם יכולים למלא את צורכינו באופן מספק.
היום, בניגוד לעבר, הבחירה בבן או בת זוג נמצאת בידיים שלנו ולא, למשל, בידי הורינו. אפשר היה לצפות שבחירה עצמאית תגביר את היכולת לבחור פרטנר זוגי מתאים, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה הפוכה לגמרי. איך קורה שאנשים עושים טעויות כל כך משמעותיות בבחירה?
בסופו של דבר רק כ-30% מהזוגות מדווחים על שביעות רצון בקשר הזוגי. הסיבה לסבל ואי שביעות הרצון הם הגורמים האישיותיים שהביאו אותנו לבחור בן זג מסוים. כאשר אנחנו בוחרים, אנחנו הולכים באופן בלתי מודע למה שמוכר לנו, גם אם הוא לא טוב. מאוד קל להתבלבל בין תחושת המוכרות לאהבה, והרבה אנשים מוצאים את עצמם משחזרים קשרים לא טובים שחוו בבית. המוכר שמושך אותנו מלכתחילה הוא הרבה פעמים מה שהופך את הקשר לנוראי. דוגמא קיצונית לכך היא נשים שסבלו מהתעללות פיסית בילדותן וימצאו את עצמן בבגרות עם גבר מכה ומתעלל: החוזק והכוח שהפכו את הגבר לאטרקטיבי בתחילת הקשר הופכים לאלמנט המאיים שיביא לפירוד. אנשים שיותר מודעים למה שמנחה את הבחירות שלהם יכולים לזהות האם הדבר שמושך אותם הוא חיובי או מסוכן מדי.
אף אחד מאיתנו, כמובן, לא בוחר קשר שהוא רע מלכתחילה. איך קורה שפתאום דברים חדשים מתגלים ומשתנים?
ישנו שינוי בשתי רמות - גם שינוי אמיתי וגם שינוי בנקודת המבט שלנו.
בתחילת קשרים אנחנו מביאים את החלקים המקסימים שלנו - מתבשמים, מזמינים לארוחה יקרה. משקיעים הרבה מאמץ בלהביא את הצדדים הכי יפים שבנו, למרות שהמאמץ לא נחווה כמאמץ אלא כחלק מההתאהבות. בהמשך, יש חזרה טבעית למקום יותר אנוכי, מביאים גם את הצדדים הפחות אטרקטיביים שלנו. במקביל, גם נקודת המבט שלנו משתנה - אנחנו רואים את האדם ביותר ויותר סיטואציות, וההתקרבות והזמן מראים לנו צדדים שקודם לכן לא באו לביטוי בבן הזוג. מעבר לכך, הרבה אנשים מתבססים בבחירה על סמלי סטטוס חיצוניים (יופי, מעמד כלכלי) ולא לוקחים בחשבון שיצטרכו להיות ביחד במגוון מצבים. הגורמים שהביאו אותנו לבחירה הראשונית נעשים פחות רלוונטיים והציפיות שלנו משתנות. יופי והצלחה קרייריסטית, למשל, לא מלמדים אותנו על תפקודו של בן הזוג כהורה, אבל בתחילת קשר, מי יכול לחשוב על "איך הוא יהיה כשהילד יבכה בלילה?".
למרות אחוז הגירושין הגבוה, והלגיטימציה החברתית שיש היום לפירוד, יש גם לא מעט זוגות שנשארים יחד למרות הסבל, ואפילו ההתעללות הרגשית או הפיסית שבקשר. מיהם האנשים שמחליטים להישאר למרות הכל ומי אלו שבוחרים ללכת?
ההחלטה האם ללכת או להישאר בקשר קשה ופוגע מורכבת מתכונות אישיותיות ומסולם הערכים השונה שמביא איתו כל אחד מבני הזוג. אנשים תלותיים או כאלו שמפחדים להיות לבד, אנשים שתופסים את המשפחתיות כערך עליון וכן הלאה, יטו יותר להישאר גם בקשרים בעיתיים.
אנשים שחושבים לטווח רחוק ושחווים פחות פחד וחוסר לגיטימציה סביב הפרידה, יעזבו, אולי, קצת יותר בקלות. הבעיה האמיתית, בעצם, היא כאשר בני הזוג מחליטים שלא להיפרד אבל גם לא מתגייסים לתיקון של הקשר, ונשארים, למעשה, במצב של סבל.
במחקר שנערך לא מזמן נמצאו שני מאפיינים מרכזיים אצל זוגות שדיווחו על שביעות רצון: פחות שעות עבודה ויותר השקעת זמן בזוגיות. זאת, בנוסף ליכולת בסיסית לקיים דיאלוג ולנהל משא ומתן על הצרכים של כל אחד מבני הזוג, עשויים לעשות את ההבדל.
כאשר אנחנו מדברים על בחירת פרטנר זוגי מתאים, אנחנו מדברים בעצם על בחירה מאוד מורכבת ולא טריוויאלית. לא מפתיע שכל כך הרבה אנשים פונים לטיפול על רקע של קושי בבחירת בן זוג מתאים... איך טיפול יכול לעזור?
טיפול סביב קושי בבחירת זוגיות מתאימה מבוסס על פיתוח מודעות. במהלך הטיפול האדם לומד להכיר את עצמו ולהבין כיצד העבר והבית משפיעים על הבחירות בהווה. למשל, אדם שבא מבית עם מריבות רבות בין ההורים יוכל לזהות כי הפחד שלו מכניסה לקשר של סבל מתמשך לא מאפשרת לו להיכנס לזוגיות. בדומה, אפשר ללמוד לזהות מתי אנחנו בוחרים מתוך אהבה והתאמה ומתי אנחנו בוחרים משהו שהוא לא טוב לנו אלא רק מוכר לנו מהבית (למשל, גברים חזקים וכוחניים מדי). בנוסף, בטיפול קורה תהליך של כניסה לפרופורציות: מעמעם קצת את תחושת ה"לי מגיע הכי טוב", מרכך את השיפוטיות המוגזמת ומלמד להתפשר במקומות המתאימים.
מעבר לכך, כאשר כבר יש זוגיות אבל מתעוררים בה קשיים משמעותיים, אפשר לפנות לטיפול זוגי: בטיפול יש מקום לבחון לעומק האם רוצים להישאר ביחד או לא. מציפים את הקשיים ובודקים מה יש ומה אין בקשר, והאם ניתן לשפר את הזוגיות. במקרים אלו, במידה ובני הזוג מחליטים להישאר יחד ולעבוד על הקשיים נשארים יחד מתוך בחירה אמיתית. אז, אפשר להתחיל לפתח חשיבה על הזוגיות כ"אנחנו" ולא "הוא והיא": לומדים לראות את הזוגיות כמערכת אחת עם צרכים ומשאבים והופכים את הקשיים לבעיה משותפת איתה מתמודדים בני הזוג ביחד.