החזקה פיזית וסימבולית: על כלים, כדים והורים חסרי אונים

סיון חורש תמיר

האגדה מספרת על אדם שחלם במשך שנים על אוצר הטמון מתחת לגשר בעיר רחוקה. לבסוף קם ונסע לשם, אך גילה לאכזבתו כי על הגשר מוצב שומר ולא ניתן לחפש מתחתיו. כשסיפר לשומר את מטרת נסיעתו סיפר לו השומר כי הוא עצמו חולם במשך שנים על אוצר הטמון בביתו של אותו אדם.

"תני לנו כלים" היא בקשה שחוזרת ומופיעה בווריאציות שונות בהדרכות הורים. בן לווייתה הנאמן הוא המשפט "אנחנו חסרי אונים מולו...". חוסר אונים היא חוויה הורית מוכרת, והיא מחריפה נוכח התפרצויות זעם וקשיי התנהגות של ילדים.

בכתבה זו אתייחס לחוסר אונים הורי ולדרכים להיחלץ ממנו. אתאר כאן 2 דוגמאות להתערבות והחזקת ילדים במצבים של התפרצויות זעם וקשיי התנהגות: האחת פיזית והשנייה סימבולית. הדוגמאות המובאות כאן הינן בהסכמתם של המטופלים ובשינוי פרטים מזהים בכדי להגן על פרטיותם.

החזקה פיזית – רותם

רותם בן ה-5 סבל מהתפרצויות זעם תכופות. בגן נהג להכות ולהשליך כסאות, בבית הכה את הוריו. באחת הפעמים אף הכה את אביו, שסבל מפריצת דיסק בגבו. ההורים ניסו לדבר עם רותם, להכיל, להסביר, לעתים כעסו או הענישו, אך ללא הועיל. "הוא לא מצליח לשלוט בזה, זה חזק ממנו", אמרו לי בייאוש בהדרכת ההורים, "אנחנו חסרי אונים מולו".

חוסר אונים היא חוויה מוכרת בקרב הורים, אך בכל זאת חשוב לשהות ולתהות, כיצד קורה ששני אנשים מבוגרים בני 40 חשים חוסר אונים מול ילד קטנטן בן 5? הרי הכוח הפיזי, הממתקים, המסכים, הכסף, היכולת להסתדר בעולם, כל המשאבים כולם נמצאים בידי ההורים. מנגד, הכח שבידי ילדים הוא כח מדומה. למעשה, אנו כמבוגרים מעניקים להם כוחות יתר בכך שאנו מוותרים על כוחנו, מה שלא פועל לטובתנו, ובעיקר לא לטובתם.

אם נתבונן לרגע על הסיטואציה מנקודת מבטו של רותם, נגלה שם בעיקר פחד. ילד בן 5 יודע שהוא בסך הכל בן 5, והעובדה שאינו מצליח לעצור את הסערה ש"מתפרצת" ממנו היא חוויה קשה. מפחיד לגלות איזה הרס יוצא ממני כלפי האנשים שאני כל כך אוהב, ומפחידה עוד יותר ההכרה כי אבא ואמא אינם מצליחים לעצור אותי. אם הם, ה'גדולים', אינם יכולים להגן על עצמם ועליי ממני, איך יוכלו להגן עליי מפני העולם?

הסיבות לכך שהורים 'מוותרים' על כוחם מגוונות ומשתנות ממשפחה למשפחה. לצד יתרונותיה הרבים, לתפיסה החינוכית הדומיננטית בשנים האחרונות, של 'הילד במרכז' יש חלק מהותי בכך. הפחד לגרום לילד תסכול וסבל הוא כה חזק, עד שהורים נמנעים מכך כמעט בכל מחיר. בפועל, ילדים אינם רוכשים די כלים להתמודד עם רגשותיהם, אלא שילדים יחוו תסכול וסבל בכל מקרה, שכן הם חלק בלתי נמנע מן החיים. לצד זאת, הפחד של הורים רבים מפני שימוש בכוח פיזי נובע מבלבול בין היכולת להשתמש בכוח באופן מושכל ולגיטימי לטובתו של הילד, ובין חלילה, מה שאף הורה אינו מאחל לעצמו, גילויי אלימות כלפי הילד.

הולדינג – טכניקת החזקה להתמודדות עם התפרצויות זעם

במהלך הדרכת ההורים, הוריו של רותם למדו להשתמש ב'הולדינג' – טכניקה פשוטה יחסית של החזקת הילד בשעת התפרצות, על מנת למנוע ממנו להזיק לעצמו ולאחרים, וכן על מנת להרגיע אותו ברמה הפיזית, מה שמסייע להרגעה רגשית. כשרותם החל להכות, הושיב אותו אביו על ברכיו כאשר זרועותיו מקיפות את זרועותיו של רותם. תוך כדי, אמר לו "אני עוצר אותך מלהכות אותי, עד שתהיה מסוגל לעצור את עצמך. כאשר תצליח להירגע אשחרר אותך". בפעם הראשונה רותם נאבק וניסה להשתחרר, אולם מהר מאוד למד להירגע בזרועות הוריו. במקביל, הוריו חיזקו אותו על כל ניסיון לשלוט בעצמו, ובהדרגה הלך והתקצר משך הזמן שלקח לו להירגע, עד שלא היה עוד צורך בהחזקה. במקרים רבים אין צורך ביותר מפעמים ספורות.

אכן, החזקה דורשת שימוש בכח פיזי, אך האם החזקת הילד באופן זה היא אלימות? לא ולא. ראשית, משום שמטרת האחיזה איננה להכאיב לילד או לנקום בו. מטרתה לעצור אותו ממימוש של דחף הרסני הפוגע בסביבתו ובעצמו. שנית, ההחזקה מאותתת לו כי הוריו אתו גם ברגעיו הקשים, וכי הם אינם פוחדים מדחפיו ההרסניים. נהפוך הוא, בכוחם לעצור אותם והם מאמינים בו וביכולתו ללמוד לעצור אותם בעצמו.

• כיצד מתמודדים עם כעס והתקפי זעם?

  
• החזקה
  
  

  
• הורות למתבגרים בחופש הגדול: גבולות, כוסות וחיות לילה

  

מתי מתאים להשתמש ב'הולדינג'?

הולדינג היא טכניקת החזקה פיזית אשר מתאימה למצבי התפרצות בגילאים הצעירים, וניתן להשתמש בה עם ילדים סוערים במיוחד שאינם מצליחים לעצור את עצמם בדרכים אחרות. על מנת להשתמש בה יש להגמיש אמונות שונות הנוגעות לגידול ילדים. למשל, האמונה שכל הפעלה של כוח פיזי פסולה, או שניתן להתמודד עם כל הילדים בכל המצבים באמצעות הסבר וחיזוק חיובי בלבד.

אמונות נוקשות אלו עלולות להפוך לכלא של חוסר אונים. יתרה מכך, חוסר האונים המתמשך של ההורה עלול להוביל לאיבוד שליטה ולכך שימצא עצמו, בדומה לילד שלו, נוהג בדרכים שאחר כך יתחרט עליהן. לכן, עצם הידיעה שיש בידינו 'הוראות הפעלה', מה לעשות במקרה של התפרצות זעם, היא כשלעצמה מסייעת להפחית ולו במעט את חוויית חוסר האונים. גם עבור הילד, הידיעה שלהוריו יש תכנית פעולה לרגעי התפרצות מרגיעה ונוסכת ביטחון.

החזקה סימבולית – מיכאל

הדוגמא הבאה להיחלצות מחוסר אונים הורי על ידי מציאת דרך להחזקת הילד, מתארת החזקה סימבולית. בכתה ג' החלה אמא של מיכאל לקבל דיווחים מבית הספר על כך שבנה מפריע בשיעורים ומתנהג בחוצפה. בהדרכת ההורים נראה היה כי למיכאל בעיית התנהגות ההולכת ומחמירה, המופיעה בבית הספר בלבד, שכן בבית לא נצפתה כל בעיה. יתרה מכך, בנושאים שעניינו את מיכאל כמו מתמטיקה וספורט הכל היה כשורה, אך אל מול מטלות בנושאים שדרשו ממנו מאמץ או לא עניינו אותו, הוא התפרץ.

שיחות עם מיכאל והסברים לא הועילו. חוסר האונים שחשו הוריו היה גדול משום שכל זה קרה הרחק מעיניהם, ומאמציהם להשפיע בשלט רחוק על התנהגות שאינה מתרחשת בנוכחותם התגלו כמוגבלים למדי. נערכו מספר תכניות התערבות בבית הספר, אולם הצוות החינוכי התקשה ליישם אותן. בהדרכת ההורים, אמרה אימו בייאוש, "הוא סבור שהעולם הוא תכנית כבקשתך", וכן "אם לא ילמד להתאמץ ולכבד חוקים בנושאים שאינו אוהב, איך ילמד אנגלית, דקדוק, אקורדים בגיטרה, או כל נושא אחר שמצריך מאמץ ומידה של שעמום? אילו יכולתי להיות אתו בשעת מעשה הייתי מבינה טוב יותר איך לעזור לו".

החלטנו לחפש סיטואציה שתדמה לשיעור בבית הספר, שאימו של מיכאל תוכל להיות נוכחת בה. בסטודיו לקרמיקה נפתחה סדנת הורים וילדים והאם רשמה את שניהם, למרות מחאותיו. לא מעט גבות הורמו על ידי הורים אחרים ועל ידי המורה, כאשר התחוור להם שהאם כופה על בנה להשתתף בחוג קרמיקה. אולם, לב העניין היה בדיוק זה: פעילות שמיכאל לא בחר. מיכאל ביטא את כעסו בתחילה בדומה למה שדווח מבית הספר, הוא השליך חימר לכל עבר, דיבר אל המורה בבוטות ויצא לשוטט בחוץ.

נוכחותה של האם בסטודיו אפשרה לה לעצור אותו, להזכיר לו מה מצופה ממנו ולעודד אותו להתגבר ולהמשיך לעבוד בחימר. עם הזמן פחתו האירועים הללו עד שחדלו. מיכאל לא התאהב בקרמיקה, נהפוך הוא: הוא ביטא את שמחתו בקול גדול כאשר החוג הסתיים. אולם, במהלך השנה גילה מיכאל גם שהמאמץ גורם לו סיפוק, ובסוף השנה הראה לסבתו בגאווה את הכדים שיצר. במקביל, השתפרה יכולתו להתמודד עם מאמצים ודרישות גם בבית הספר.

גם בדוגמא זו נדרשה גמישות כדי "להיחלץ" מחוסר האונים. מרבית ההורים לא היו מהססים להפעיל את סמכותם כדי שילדם ישתף פעולה עם פיזיותרפיה או הוראה מתקנת, אבל לא מובן מאליו כלל לאלץ ילד להשתתף בסדנת קרמיקה ולשהות עמו שם בקושי ובתסכול מול חוסר העניין וחוסר ההצלחה.

האיש מהאגדה שבתחילת הכתבה חזר לביתו ומצא את האוצר חבוי מתחת לתנור שלו. חוסר אונים וחיפוש פתרונות חיצוניים הם חוויות מוכרות, כהורים וכבני אדם, אך פעמים רבות הכח הנכסף כבר טמון בנו וכל שנותר הוא רק להעיז להשתמש בו.

על הכותבת – סיון חורש תמיר

סיון חורש תמיר היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מטפלת בקליניקה בתל אביב בילדים בני נוער ומבוגרים, ודוקטורנטית במחלקה לפסיכואנליזה ופרשנות.