הסערה שאחרי השקט: טיפול רגשי במים להתמודדות עם חווית לידה שקטה

יעל אונגר- ארנוב, אוסי שטיין, מתן לב, דנה ממן

'לידה שקטה' היא השם המקובל ללידה שבסופה נולד, באופן פרדוקסלי, עובר מת. תהליך זה של כריכת החיים והמוות יחד, של ציפייה רבה שמתבדה, מעורר, בנוסף לפרוצדורה הרפואית, חוויה רגשית מורכבת. במאמר זה, נתייחס להיבטים הרגשיים של לידה שקטה, וכיצד טיפול רגשי במים (WT) עשוי לעזור בעיבוד חוויה זו.

מהי לידה שקטה?

בישראל, מתרחשות בשנה בממוצע כ-1026 לידות שקטות. לידה שקטה מוגדרת ע"י ארגון הבריאות העולמי, כלידה של עובר ללא רוח חיים, במשקל של 500 גרם ויותר או מהשבוע ה-22 להריון. (זילברשטיין, 2017) לידה שקטה יכולה להיות לידה יזומה לאור מות עובר שהתגלה בבדיקות, או במקרים בהם מתגלים ממצאים רפואיים, שמובילים להחלטה הכואבת על הפסקת ההיריון.

מהם גורמי הסיכון ללידה שקטה?

במחקרים מתייחסים לשלושה גורמי סיכון ללידה שקטה:

• גורמים הקשורים לאם כגון גיל (מעל 35 או גילאי העשרה), עישון, מחלות כרוניות ועוד.

• גורמים הקשורים להריון כגון סיבוכי שליה או חבל הטבור, סכרת הריון, רעלת הריון, זיהום תוך רחמי והריון ממושך.

• גורמים מצביים כגון לידה שקטה קודמת, דחק, שכול במהלך ההיריון, השכלה, מצב סוציו אקונומי וסטאטוס זוגי (זילברשטיין, 2017).

• לידה שקטה ואובדן תינוקות רכים: ההתמודדות הנפשית

  
• צפו עכשיו: אבדן הריון – האבדן הממשי ועל מה שיכול היה להיות

  
• יום עיון בנושא לידה שקטה
  ואובדן היריון

  

לידה שקטה: אובדן ואבל שקטים?

לידה שקטה היא לידה מלאה, שבסופה תינוק מת יוצא אל תוך דממה, והיא כרוכה באבדנים רבים – ממשיים, דמיוניים וסמליים. ההורים המתאבלים על אובדן של ילד שציפו לו ושלא יכירו, מגלים שהדממה נמשכת זמן רב לאחר הלידה השקטה עצמה. מותו של עובר, ככל מוות, דורש זמן התאבלות. עם זאת, מאחר והתינוק שנולד ללא רוח חיים, אינו נתפס כאדם והחברה אינה מכירה בו כחי, משפחות נותרות פעמים רבות ללא תמיכה והכרה באובדן שחוו (Stringham, Riley & Ross, 1982).

אם כי בשנים האחרונות יש עלייה במודעות לנושא, והייתה אף הכרה בזכות האישה לחופשת לידה גם במקרה של לידה שקטה, מעט מאוד משאבים ושירותים קיימים עבור אוכלוסייה זו.

הקושי הרגשי בהתמודדות עם לידה שקטה

לידה שקטה, ואובדן עובר בעקבותיה, היא אירוע דרמטי מערער זהות. מות העובר הוא אובדן פיזי של חלק מגוף האם, הוא מלווה בחתך פתאומי בזהות ההורית שהתפתחה לצד פירוק האמון ברופא, ומתחולל פרדוקס שקשה להכילו: מה שהיה אמור להביא חיים, הביא מוות. עלולה להתפתח תפיסה שלילית של העצמי בהקשר לפוריות ונשיות, ורגשות כמו אכזבה, אשמה, פגימות ובושה נוטים להופיע. במידה ואובדן הריון הוא לנוכח הפסקת הריון, שמצריכה החלטה של ההורה, עלולה להתעורר חווית אחריות ואשמה על הרג העובר.

על אף הקשיים הרגשיים בהתמודדות עם לידה שקטה, פעמים רבות בשל היעדר לגיטימציה, ההורים לא פונים לטיפול רגשי, ועשויים לחוש סימפטומים דיכאוניים שנים לאחר האובדן מבלי להבין את הקשר בין השניים.

טיפול במים כשיטת טיפול לעיבוד אובדן

שיטת הטיפול הרגשי במים, שפותחה על ידי אוסי שטיין ויעל אונגר-ארנוב, מזמינה את המטופל למסע אינטגרטיבי, המשלב גוף ונפש בתוך המרחב המימי התרפויטי ומאפשר החלמה וריפוי. הטיפול מתאים לאנשים שמתמודדים עם מצבים רגשיים שונים ביניהם מצבי טראומה, חרדה, דיכאון, שכול ואבל.

המרחב המימי מספק מזור ולו לרגע, לכאב והעצב העצומים, ומזמן עבור האדם האבל חוויה של התמסרות, שכה קשה לו לחוות ביבשה. הכניסה למרחב המימי מאפשרת יצירת שינוי במערכים הפיזיולוגיים של האדם האבל, מסייעת בהנעה של המקומות המכווצים ובהפשרת הגוף ה"קפוא". המים מייצרים מעין גשר מהחוויה של האדם את עצמו לפני האובדן לבנייה של "עצמי חדש" שמכיל בתוכו את האובדן.

בטיפול נפשי במים הן השיחה והן העבודה הגופנית מתבצעות כשהמטפל והמטופל יחדיו בתוך הקליניקה הייחודית - קליניקת המים. כל מפגש מורכב מרכיבים מילוליים (שיח מילולי טיפולי) ורכיבים גופניים (החזקה בידי המטפל). המטופל מוזמן ללמידת מים (Water Learning) המותאמת למצבו הייחודי וכוללת לימוד ויסות, איזון, חיבור, העצמה, ריכוך ועוד. עבודה זו מתבצעת תוך עבודה על טכניקות נשימה, הרגעה והרפיה, ויתור על שליטת יתר וויסות מחודש. מטרת הטיפול היא לייצר עם המטופל נתיב אלטרנטיבי לחיים ביבשה תוך שימוש ב"איכות המימית" אליה הוא נחשף בטיפול הרגשי במים.

למידת המים אותה ילמד האדם האבל במרחב המימי תכלול למידת ריכוך הממדים הבלתי נסבלים בחוויית האבל, יחד עם הקניית אסטרטגיות התמודדות עם השינוי שחל בחייו, ועבודה על חמלה עצמית כמרכיב מרכזי להפחתת המצוקה ועוד (שטיין וארנוב, 2016).

תיאור מקרה של מטופלת לאחר לידה שקטה

אל קליניקת המים מגיעה ג', בת 29, נשואה ואימא לשני ילדים בריאים, לאחר הפסקת היריון שלישי לקראת שבוע 28 על רקע ממצאים רפואיים חמורים. התהליך כלל המתת העובר ולידה. כארבעה חודשים לאחר האובדן, בתמיכת המשפחה, ג' פונה לקבלת עזרה בהתמודדות.

ג' מתארת את האשפוז בבית החולים כחוויה טראומתית, את הרגעים בהם במהלך ההליך הרפואי הרגישה את תנועות העובר פוסקות, ומספרת על תחושה קשה שהיא "ארון קבורה חי". לאחר התהליך, ג' מודה שפחדה לבקש לראות את העובר, ואם כי שאלה את בעלה מה הפרוצדורה הבירוקרטית בבית החולים לגבי העובר המת, התקשתה מאוד להמשיך ולבדוק את העניין לעומקו.

ג' מספרת על תחושת בדידות קשה שחוותה סביב אובדן העובר, וחשה שאף אחד לא יכול להבין מה היא עוברת, אפילו לא הבן הזוג. ג' מתארת את תחושת הריק בבטן, תחושת ה"אין" בחייה ומתייחסת לחווית האשמה על המתת העובר, והכעס שלה על הגוף ש"בגד בה".

אם כי משפחתה עטפה אותה ותמכה בה מאוד במהלך האשפוז, מעט לאחר הפסקת ההיריון, נולד תינוק בריא לחברה – דבר שיצר פער גלוי בין ה'אין' ל'יש' וג' הרגישה נטושה לרגעים בתוך התמהיל של שמחה עבור החברה ועצב עבור עצמה.

המטרות בהן בחרה המטפלת לעבודה עם ג' במים הן -

• עיבוד הטראומה

• העלאת המודעות לרגשות והתחושות שהטראומה הותירה בה

• שחרור שליטה עודפת

• מציאת איזון מחודש

• בניית אמון בגופה וביכולתו ליצור חיים

האיכות של המים כמסייעת ליצור רצף שאבד

ג' מתארת את הקושי למצוא חיבור בין מי שהייתה לפני הפסקת ההיריון לבין מי שהיא אחריה. היא מספרת על תחושת זרות וניכור. ניכר כי ג' מוחזקת ואסופה מאוד, מסוגרת ומופנמת, ועם נטייה להפעיל מנגנוני שליטה עודפת בחייה. ג' חווה קושי בארגון ההגדרה העצמית והתמה המרכזית הנגזרת מסיפורה היא אובדן העצמי ותחושת הרציפות, אובדן הקו המחבר בין אני של אתמול לאני של מחר.

טיפול רגשי במים במצבי אובדן ושכול, מאפשר למטופלת מנוחה לרגע והתפרקות מהתחושות הקשות שהיא חווה ביבשה. המטופלת זוכה להיות מוכלת ומוחזקת, הן פיזית והן נפשית. המים מייצרים מעין גשר מהחוויה של האדם את עצמו לפני האובדן, לבניה של "עצמי חדש" שמכיל בתוכו את האובדן. הם מייצרים הקלה אל מול הקושי האדיר, מניעים זרימה בתוך התקיעות ומעודדים מסוגלות אל מול חוסר האונים.

ג' מתחילה בהצפת התכנים הקשים סביב הלידה השקטה. היא מספרת שהיא מרגישה שאיבדה את התמימות, את האמונה בטוב ואת השמחה. החברים המעטים שיש לה, אמנם מצליחים לשמח אותה מעט, אך היא מרגישה ש"ליבה פסק מלהרגיש". ברמה הגופנית, נראה שהיא מאוד כמהה למגע, והיא מביעה בדרכים לא מילוליות צורך להחזקה והכלה גופניים.

"הרגשתי שמטפלים בי שניים, המטפלת והמים"

עם התקדמות הטיפול, ג' מתארת את חזרתם הזהירה של הצחוק והשמחה לבית, את היכולת שלה להתמודד טוב יותר גם מול שני הילדים שיש לה בבית ולענות על שאלותיהם באשר לתינוק שלא נולד. היא מרגישה שהגוף שלה שונה, חשה תחושת מסוגלות ומצליחה לארגן לעצמה התנהלות יום יומית תקינה. ג' מבינה שהתקיעות הרגשית שהיא חשה נובעת מסירובה להיפרד מהעובר. המטפלת מעידה עליה שהיא מגיבה ברכות גדולה יותר לעומת הנוקשות עמה הגיעה למים, שהיא סבלנית יותר ומתנהלת בגמישות וזרימה.

"למדתי להגיב בקבלה וזרימה לעתיד שלא קרה"

באופן סימבולי, בשלבי הטיפול המתקדמים, עם ההסכמה להיפרד מהעובר שאבד ולאסוף את השברים, ג' מקבלת את הוסת החודשית. מועצמת בה תחושת החזרה להומיאוסטזיס רגשי וגופני. היא מרגישה את השינוי שחל בגופה, מצליחה לאהוב אותו, על נשיותו המתחדשת ועל הפוטנציאל הטמון בו. היא מצליחה לתכנן תכניות ממקום של זרימה במקום נוקשות ("כמו המים, שלא יודעים לאן יגיעו ובכל זאת, ממשיכים להתקדם").

בעזרת התנועה מעל ומתחת למים, הכניסות והיציאות הרכות מנכיחות עבורה את המעברים שהיא זקוקה להם בחיים, היא לומדת לזרום על הקשת שבין רגעים של כאב ופחד לבין רגעים של שמחה במקום לנוע רק בקצוות. היא מתוודה שבתחילת הטיפול הרגשי חששה שהציפה במים תגרום למחשבות על הטראומה שעברה ובסופו היא אומרת שלראשונה מזה זמן רב הצליחה להרגיש ולחשוב אפילו מחשבות סתמיות שאינן קשורות לטראומה. המטפלת עוזרת לג' לחשוב על דרכים להנכיח את המים בחייה, המחשבה על מים והמקלחת עוזרות לה בהרגעה, תגובתה למים נחווית כחוויה של "אפשרויות חדשות".

סיכום

בטיפול רגשי במים, המטופלים לומדים להביא לתוך המציאות שלהם איכויות של המים. השילוב בין המימד הגופני והמימד הרגשי שמאפיין את השיטה, מסייע ללמידה יעילה ולהפנמת האיכויות ויישומן.

בפני ג' עמדה הבחירה אם לחזור לדפוס הישן, המסוגר, או לצאת אל חיים חדשים, בעצם לצמוח מתוך המשבר ולגשר במעט על הפער העצום בין מי שהיא מרגישה שהיא לבין מי שהיא הייתה רוצה להיות. בשפה המימית - עמדו בפניה שתי אפשרויות - לטבוע או לצוף. לשקוע אל תוך הצער והאובדן או לעזור לעצמה להגיע אל פני המים ולצוף. ג' באומץ רב בחרה לצוף.

בסיום התהליך הטיפולי שעברה, נראה שג' למדה על עצמה שהיא חזקה ומסוגלת, היא השיבה את האמון בגופה וגם התחילה לטפל בו טוב יותר (תזונה נכונה, התעמלות). לבסוף, חוותה שחרור שליטה מבוקר במקום אובדן שליטה והשיבה לעצמה תחושת עצמי מחודשת. בעזרת התהליך שעברה בטיפול הרגשי היא מצאה אסטרטגיות התמודדות שתרמו לה להכיר במציאות החדשה שנוצרה בחייה ולהכיל אותה.

על הכותבות

יעל אונגר - ארנוב, עו"סית קלינית MSW ופסיכותרפיסטית גופנית, מתמחה בטיפול במצבי טראומה וחרדה, מטפלת רגשית במים, מייסדת ומנהלת את המרכז לטיפול רגשי במים בטבעון, מחברת הספר "מים עד נפש" המתאר את שיטת הטיפול הרגשי במים והפילוסופיה שמאחוריה.

אוסי שטיין - מאסטרית ומורה בכירה לתרפיות מים בארץ ובעולם, מתמחה בעבודה עם ההיבטים הרגשיים במרחב המימי. מטפלת רגשית במים, מייסדת ומנהלת את המרכז לטיפול רגשי במים בטבעון, מחברת הספר "מים עד נפש" המתאר את שיטת הטיפול הרגשי במים והפילוסופיה שמאחוריה.

מתן לב - Bsc במדעי הים, הידרותרפיסטית ומטפלת רגשית במים, רכזת תחום מחקר במרכז לטיפול רגשי במים.

דנה ממן - הידרותרפיסטית ומטפלת רגשית במים.

מקורות

ארנוב י., ושטיין א., 2016, מים עד נפש, הוצאה עצמית

זילברשטיין, מ., לידה שקטה - חוויה מושתקת מקום השתיקה בחוויית האובדן והשכול לאחר לידה שקטה, פסיכואקטואליה-רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, גיליון אפריל 2017, 32-39

Stringham J., G., Hothan R., J., and Ross, A., 1982, Silent birth: mourning a stillborn baby, Social Work , 27,(4) Oxford University Press, p. 322-327Retrieved: March 3rd, 2018 from http://www.jstor.org/stable/23714116