מהי הפרעה דו-קוטבית ואיך חיים איתה?

22.09.22

צוות בטיפולנט

לרוב, אם נרגיש שינוי קיצוני במצב הרוח שלנו וברמת האנרגיה שלנו, תהיה לכך סיבה ברורה. בעבור אלו הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, הנקראת גם "מאניה דפרסיה", התנודות החדות במצב הרוח נגרמות ללא סיבה ברורה, ומובילות לשינויים חדים באנרגיה, במצב הרוח ובהתנהגות. הפרעה זו, המשתייכת להפרעות מצב-רוח, הינה הפרעה נפשית קשה אשר עלולה להוביל לפגיעה בתפקוד ולהשלכות על תחומי חיים שונים, כמערכות יחסים, קריירה ורווחה נפשית.

מאניה דפרסיה, כשמה כן היא, נעה בין 2 קטבים – האחד מצב רוח מרומם, אופוריה ורמת אנרגיה קיצונית, ואילו השני כולל מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיה, עצב וירידה משמעותית בחשק ובהנאה. כל אחד מהמצבים הללו, בקיצוניות שלו ובהשלכות שלו על ההתנהגות, המחשבות, הרגשות והאנרגיה, הינו מסוכן ומוביל למצוקה רבה. בכתבה הבאה נרחיב אודות האופן בו ההפרעה נראית, מה מוביל להתפרצותה וכיצד ניתן לחיות איתה, או לצידה, חיים מלאים ותקינים.

איך מזהים הפרעה דו-קוטבית?

תחילה, יש חשיבות להבנה כי הפרעה דו קוטבית, או מאניה דפרסיה, הינה הפרעה מגוונת המופיעה בצורה שונה אצל כל אדם הסובל ממנה. כלומר, הסובלים ממנה שונים זה מזה בתכיפות, עוצמת ומשך האפיזודות הדכאוניות או המאניות. יחד עם זאת, על פי ספר האבחנות האמריקאי, ה-DSM, קיימים 2 מופעים מרכזיים של ההפרעה:

1. הפרעה בי-פולארית מסוג 1 – (Bipolar I) – אבחנה הניתנת לאחר אפיזודה מאנית אחת לפחות, המופיעה במלוא עוצמתה. כלומר, לפחות שבוע של מצב רוח מרומם, עם או בלי אופוריה, מחשבות מהירות, שיפוט לקוי, בזבוז כספי, התנהגות מינית לא מותאמת או מופרזת, חוסר מנוחה, ירידה משמעותית בצורך בשינה, והכחשה מצד האדם הנמצא בהתקף מאני כי יש בעיה המצריכה התערבות רפואית. סוג זה של הפרעה בי-פולארית אינו מחייב קיומה של אפיזודה דיכאונית, אך במקרים רבים לפני או אחרי האפיזודה המאנית יהיו גם פאזות של דיכאון.

2. הפרעה בי-פולארית מסוג 2 – (Bipolar II) – אבחנה הניתנת למטופלים הסובלים מאפיזודה דיכאונית או מאובחנים עם דיכאון מאג'ורי, המציגים אפיזודה היפו-מאנית. כלומר, אפיזודה הכוללת מאפיינים מאניים, הנמשכים זמן קצר יותר (לפחות 4 ימים) ובעוצמה פחות חמורה מאשר בהפרעה בי-פולארית מסוג 1. האפיזודות הדיכאוניות כוללות מצב רוח ירוד, חוסר עניין בדברים שבעבר הסבו הנאה, עצב, רגזנות, חוסר אנרגיה, שינוי במאפייני השינה, חוסר תאבון, מחשבות אובדניות ועוד.

לעיתים, המעבר בין האפיזודות המאניות לדיכאוניות אינו כה חד וברור ונראה כי האפיזודה מערבת היבטים מאניים ודפרסיביים באותו הזמן. היבט זה מסוכן כיוון שמצבים אלו, הכוללים מחד עצב, חוסר ערך ומחשבות אובדניות, אך מנגד גם אנרגיה רבה ותחושת מסוגלות, מגבירים את הסיכון לבצע התנהגויות אובדניות וניסיונות אובדניים ממשיים. על כן, במידה ונראה לכם כי אתם או מישהו בסביבתכם מפגין מאפיינים של כל אחת מהאפיזודות הללו, יש להביאו לטיפול רפואי ונפשי באופן דחוף.

בנוסף, במאניה-דיפרסיה נשים נוטות לסבול יותר מאפיזודות דיכאוניות ואילו גברים נוטים לסבול יותר מאפיזודות מאניות. שוני מגדרי זה מלמד אותנו כי אף על פי שהסובלים מההפרעה חווים מצוקה רבה, אופן הביטוי שלה עשוי להיות מאוד שונה בין אנשים שונים.

מה גורם להפרעה דו-קוטבית?

לרוב, ההפרעה מתפרצת בגיל הבגרות הצעירה, אך לעיתים היא עלולה להתפרץ בגיל ההתבגרות ואף בילדות. פעמים רבות ילדים צעירים מאובחנים בטעות עם ADHD, סכיזופרניה או הפרעת אישיות גבולית בעקבות הסימפטומים, אך לאחר שהם מתבגרים, משנים את האבחנה להפרעה דו-קוטבית.

על אף שמחקרים רבים בתחום טרם מצאו גנים ספציפיים המשויכים או גורמים להפרעה, אין ספק כי להפרעה בי-פולארית מרכיב גנטי משמעותי. זאת, כיוון שנמצא כי כאשר אדם אחד במשפחה סובל מהפרעה דו-קוטבית או מכל הפרעת מצב רוח אחרת, הסיכון של אדם אחר באותה המשפחה לסבול מהפרעה דו-קוטבית בעצמו, גדל משמעותית.

במקביל, נראה כי פעמים רבות ההפרעה משויכת לגורמים סביבתיים ובאופן ספציפי לאירועים טראומטיים. כמו כן, נמצא כי חסך בשינה והתעללות מינית מהווים טריגרים נפוצים להתפרצות ההפרעה.

איך מתמודדים עם הפרעה-דו קוטבית?

תחילה, חשוב מאוד להבין האם אכן האבחנה המתאימה היא הפרעה דו-קוטבית, ואם כן באיזה סוג מדובר. לצורך כך יש לפנות לאיש מקצוע מנוסה ומוסמך. אבחנה מדויקת מאפשרת התאמת טיפול הולם למטופל, בהתאם לעברו, מערכת התמיכה שלו והאפיזודות שהוא מציג.

כיוון שהפרעה דו-קוטבית מלווה בתקופות של חוסר איזון במערכת המוחית, טיפול תרופתי מהווה נדבך חשוב בתכנית הטיפולית. טיפול מוקדם ומקיף עשוי למנוע החרפה של ההפרעה ולהקל משמעותית על הסימפטומים. יש לציין כי קיים הבדל משמעותי בין הטיפול התרופתי הניתן לדיכאון, לעומת הטיפול התרופתי הניתן להפרעה דו-קוטבית. יתרה מכך, שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות על ידי אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, עלול להוביל להתפרצות של אפיזודה מאנית.

כיום, ההמלצה הרווחת היא על שילוב בין טיפול תרופתי לפסיכותרפיה. בעוד שהטיפול התרופתי מאפשר הקלה מהירה יותר בסימפטומים, ואף יציאה מאפיזודה מאנית/ דכאונית, פסיכותרפיה מאפשרת התמודדות רגשית מיטיבה עם האבחנה, השלכותיה, והנסיבות אשר הובילו להתפרצותה, בין אם מדובר בטיפול דינמי או CBT.

כיצד חיים עם ההפרעה?

בראש ובראשונה, חשוב להבין כי מדובר בהפרעה הכוללת אפיזודות חוזרות ונשנות, ולכן יש חשיבות להבנה כי מדובר בהתמודדות ממושכת לאורך החיים. יחד עם זאת, ניתן להגיע לאיזון ולחיות עם ההפרעה חיים מלאים המאפשרים אורח חיים תקין ויכולת תפקוד נאותה.

לשם כך, ישנה חשיבות מכרעת למציאת הטיפול המתאים. אף על פי שהתפרצויות של אפיזודות מאניות או דכאוניות עלולות לגרום לאדם לאבד תקווה מהטיפול, חשוב לדבוק בניסיונות להתאים את הטיפול התרופתי, וכן להמשיך לקחת את הטיפול התרופתי הנבחר כל עוד הוא מאפשר לאדם איזון ויציבות רגשית (פעמים רבות הפסקת הטיפול התרופתי מובילה להתפרצות נוספת).

במקביל, חשוב להתמיד בפסיכותרפיה שתאפשר לאדם לשקם את חייו. הטיפול יכול לסייע ברכישת מיומנויות התמודדות ואסטרטגיות אשר מאפשרות להחזיר את החיים למסלול, לפתח מערכות יחסים עמוקות, לבסס קריירה יציבה וכן לחוות רווחה נפשית. תחת טיפול מתאים ומיטיב, ישנם מתמודדים הרואים בהפרעה הבי-פולרית כתורמת ליצירתיות, לפרודוקטיביות ולהבעה הרגשית שלהם.

יש לציין כי הטיפול במרכיב הדיכאוני הינו הקשה יותר לטיפול, שכן אפיזודות דיכאוניות נוטות לחזור והינן פחות תגובתיות לטיפול תרופתי. תרופות מייצבות מצב רוח, הניתנות לסובלים ממאניה דפרסיה, נמצאו יעילות במיוחד, על אף תופעות הלוואי המאתגרות.

לסיכום, לצד כל אלו, כאמור כל אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית מציג מופע מעט אחר, ולכן יש חשיבות עליונה לפנייה לטיפול נפשי ותרופתי מותאמים אישית, על ידי אנשי מקצוע מומחים ומנוסים.