18.12.19
רונית שריג-אקרט
כשהתנהגות הופכת להרגל מזיק וההרגל הופך להתמכרות, מי שנפגע מכך, בנוסף למתמכר, הם בני המשפחה שמסביבו. במקביל לאיבוד השליטה של המכור במהלך החיים הפרטי שלו, המשפחה מאבדת את יכולתה לשלוט במהלך החיים התקין שלה. הסם או האלכוהול הופך להיות הגורם הדומיננטי שמשפיע על ההתרחשויות במשפחה. השפעה דומה יש גם להתמכרות התנהגותית (הימורים, קניות, מחשב וכו'). בני המשפחה נאלצים להתמודד עם התנהגויות קיצוניות ומצבי רוח משתנים ובלתי צפויים של המכור. הם מרגישים אובדן של שליטה ויציבות בחייהם, עוברים טלטלות רגשיות המושפעות מהתנהגותו ומניסיונותיו להיגמל ונמצאים במתח מתמיד. כתוצאה מההתמודדות הקשה והמתמשכת עלולים בני משפחה לפתח מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות, וגם התמכרויות מקבילות כגון התמכרות לתרופות, בעיות אכילה, התמכרות לעבודה וכו'.
עם הזמן המשפחה מסתגלת ומתארגנת סביב המכור וצרכיו וסביב ההתנהגויות הקיצוניות והבלתי צפויות שלו, כך שתוכל להתמודד עם ההתמכרות שבתוכה וכך נוצר איזון משפחתי חדש. באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו והאיזון שנוצר, המשפחה הופכת בסופו של דבר למערכת שמשמרת ומזינה את ההתמכרות.
מאפייני משפחות של מכורים
* חוסר ודאות - בגלל הדינאמיקה הסוערת והבלתי צפויה של ההתמכרות, המשפחה לא יכולה להתחייב לתכניות כגון אירועים משפחתיים וחברתיים או התחייבויות לילדים, כי אף פעם לא ידוע מה צפוי.
* פחד - מצבי הרוח המשתנים והבלתי צפויים והתפרצויות אלימות של המכור משרים אוירה של פחד מהמכור.
* אלימות - בהרבה משפחות, בעיקר של אלכוהוליסטים, יש אלימות קשה, לעתים גם פגיעה מינית.
* בושה - התנהגותו של המכור מביישת את בני משפחתו. זה גורם למשפחה להסתגר ולהימנע ממצבים חברתיים.
* חוסר אמון - הבטחות לא מתקיימות, למילה אין ערך. התקשורת במשפחה מתאפיינת בהרבה שקרים והכחשות.
* רגשות אשם והאשמה - בני המשפחה נעים בין רגשות אשם - "אולי זה קורה בגללי", לבין האשמה הדדית זה את זה.
ההתמודדות במשפחה
ניתן לאפיין את ההתמודדות המשפחות בכמה מישורים:
* התארגנות סביב צרכי המכור - המשפחות עוברות עם הזמן תהליך של הגברת הסובלנות להתנהגותו של המכור ולהשפעות הסם. בני המשפחה מתחילים לזהות גם את היתרונות שבמצב למרות המחירים והקשיים. המשפחה נוקטת בפתרונות לטווח קצר לבעיות שמתעוררות וזה משמר את המצב.
* שינוי ערכי - המערכת הערכית הולכת ונסדקת - שקרים רבים, התעללות, הזנחת הילדים, אלימות, חשיפת הילדים לעולם הסמים והעבריינות ועוד. בכל פעם חוצים עוד "קו אדום" שבעבר חשבו שלעולם לא יגיעו אליו - ממש בדומה לתהליך ההידרדרות שעובר המכור.
* הסוד המשפחתי - למרות התפקיד המרכזי והמשמעותי שמקבלת ההתמכרות, היא בד"כ נשמרת כסוד גדול. בני המשפחה מרגישים שההכרה בקיום ההתמכרות תדגיש את החולשה וחוסר האונים שהם חשים ואת הבושה והאשמה על כך שההתמכרות הפכה להיות חזקה מהם והם לא מצליחים להתגבר עליה.
* מעגל ההכחשה - בהתחלה בני המשפחה לא רואים ולא יודעים על ההתמכרות ומתעלמים מסימנים. כשהעדויות והסימנים כבר טופחים בפניהם, הם מנסים לגמד את הבעיה. כשמגיע משבר שכבר לא מאפשר להתעלם מכך שיש בעיה, המשפחה נוטה להכחיש את חומרתה ורוצה להאמין שהמכור ייגמל מיד והבעיה תיפתר. גם לאחר גמילה, אם יש נפילה חוזרת, ההכחשות מתחילות מההתחלה.
* הימנעות - במשפחות מכורות אין דיון בבעיות, אין ביטוי של רגשות, אין משחק והנאה. כל זה מוביל לבידוד רגשי והערכה עצמית נמוכה של בני המשפחה ובעיקר הילדים.
* הגנה על המכור - המשפחה מפתחת נורמות התובעות נאמנות של כל חבריה והתגייסותם להגנה על המכור מפני תוצאות מעשיו, גם במחיר פגיעה וחסימת התפתחותם האישית.
* חולי - בת הזוג והילדים אשר מרגישים שהם מאבדים שליטה ויציבות בחייהם, ומאבדים את הלגיטימציה להביא לידי ביטוי את רגשותיהם וקשיהם, מפתחים לעיתים קרובות מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות שונות וגם התמכרויות מקבילות.
* תלות שיתופית - ברוב המשפחות יש למכור שותף, או ברוב המקרים - שותפת תלות. זוהי מישהי קרובה ואוהבת שמנסה להגן על המכור ולעזור לו להתמודד עם התוצאות הקשות שמביאה עליו ההתמכרות. שותפת התלות תופסת את המכור כחלש וחסר אונים מול התמכרותו ובכך למעשה מתקפת את חולשתו ומאפשרת להתמכרות להמשיך להתקיים.
הורה מכור
בהשפעת השימוש, ההורים המכורים מתנתקים לעתים קרובות מהסביבה מבחינה נפשית ולעתים גם פיסית. הם אינם מצליחים לקחת אחריות על עצמם, לא כל שכן על ילדיהם. חוויית ההורות שלהם כרוכה לעתים קרובות בתחושת כישלון שגורמת להם לרגשות קשים של צער אשמה ובושה המובילים לצורך בפיצוי יתר של הילד ולקושי לשים לו גבולות. כך, דפוסי ההורות מאופיינים בהזנחה והתעללות מצד אחד ובפיצוי יתר וחוסר גבולות מאידך.
סבאים וקרובי משפחה אחרים, נכנסים לעתים קרובות לנעלי ההורים שמתקשים לגדל את ילדיהם בעצמם. התמיכה הזו, שמוענקת ע"י המשפחה המורחבת, היא בעלת תפקיד משמעותי ביותר בשמירה על בריאותם וביטחונם של הילדים בזמנים קשים. אבל במקרים רבים המשפחה המורחבת אינה מסוגלת להתמיד בגידול הילדים לאורך זמן ואז הילדים נחשפים שוב לחוויית הנטישה וחוסר היציבות שמאפיינים את חייהם ממילא. בנוסף, נוצרים מתח ותחרות בין ההורים שכשלו בתפקידם ובין ההורים שלהם שממלאים את מקומם.
הילדים במשפחה המכורה
ההשפעה הכואבת והמשמעותית ביותר של התמכרות במשפחה מתרחשת בקרב הילדים.
תינוקות שנחשפו ברחם אימם לסמים ולאלכוהול, הם תינוקות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, מומים מולדים, פיגור בגדילה, ובעיקר - נזק מוחי קל לטווח ארוך שמתבטא במגוון של בעיות כמו: הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, הפרעות במוטוריקה וקואורדינציה, אינטליגנציה נמוכה והפרעות בזיכרון.
המשפחה המכורה מתארגנת בעיקר על פי המכור וצרכיו. הילדים במשפחה כזו נשכחים! צרכיהם מוזנחים, הם אינם מקבלים התייחסות חינוכית עקבית וגבולות ברורים. יש מעברים חדים בין אדישות וחוסר פיקוח לבין ענישת יתר.
לעיתים קרובות הם נופלים קורבן לאלימות פיזית, מינית ונפשית מהוריהם או מאחרים שנמצאים בקרבת המשפחה או בתוכה ומנצלים לרעה את חוסר היכולת של ההורים להגן על ילדיהם ואת הצימאון של הילדים לדאגה ותשומת לב. הם נחשפים לפחדים רבים כגון: פחד מאלימות, פחד ממוות של ההורים ופחד מנטישה. בנוסף, הם מתמודדים עם תסכול וחוסר אונים עקב חוסר יכולתם לשנות את המצב מחד, ומאידך מבושה ובדידות רגשית כתוצאה מהקוד המשפחתי של הכחשה והסתרה.
ילדים להורים מכורים נמצאים בסיכון גבוה פי חמש מהאוכלוסייה הרגילה לפיתוח התמכרות בעצמם. גם בגלל גורמים גנטיים ותורשתיים, וגם בשל תהליכים התפתחותיים של חיקוי ולמידה של דרכי התמודדות במשפחה, הזדהות עם ההורה המכור, סביבה שמציעה הרבה יותר נגישות ולגיטימציה לחומרים ממכרים וכן סיכון גבוה יותר להזנחה ולפגיעה מינית ופיזית. עפ"י מחקרים בעולם - 30% מהמכורים הם ילדי מכורים.
גמילה - משבר חיובי
השינוי בעקבות הגמילה מפר את האיזון שמצאה המשפחה במצב הפתולוגי. המכור שנגמל רוצה להפוך למשמעותי עבור עצמו ומשפחתו וגם לפצות על העדר התפקוד שלו. הוא דורש לקבל תפקידים במשפחה (לחנך את הילדים, לשלוט על התקציב, להיות שותף להחלטות ועוד). הדבר מחייב את בני המשפחה האחרים לוותר על התפקידים שלהם ולשנות התנהגויות שחלק מהן הם היו רוצים לשמר. כתוצאה מכך הם מתחילים לגלות אמביוולנטיות ביחס שלהם כלפי הגמילה למול החזרה של המכור לשימוש.
בתקופת ההתמכרות הפעילה מתפתחת במשפחה נטייה להאשים את המכור בכל בעיה וכך מהווה ההתמכרות מעין "פח זבל" של כל הבעיות במשפחה. אולם בפועל לא כל הבעיות נגרמות עקב ההתמכרות. לאחר הגמילה, כשהמכור מתקן את דרכיו ומשקם את עצמו המשפחה מאבדת את "פח הזבל" שלה. כבר אי אפשר להסתפק בהאשמת המכור, אין מנוס ויש צורך להתמודד עם מגוון בעיות ומגוון אשמים או אחראים.
הנגמל זקוק לבני משפחתו כשותפים משמעותיים בהתמודדות שלו בתהליך הגמילה והשיקום. חשוב שהמשפחה תדע ותבין מה קורה למכור בתהליך הטיפולי וכך יהיה להם קל יותר לקבל את השינוי ולהתאים את עצמם אליו.
כדי להצליח בשיקום מהתמכרות חשוב מאוד שבני המשפחה הקרובה יהיו שותפים מלאים לתהליך הטיפולי - בטיפול פרטני ו/או זוגי או בהשתתפות בקבוצת תמיכה לבני משפחה.
על המטפלת - רונית שריג-אקרט
MSW פסיכותרפיסטית, מנחת סדנאות וקבוצות. מומחית בטיפול בהתמכרויות, בנוער וצעירים ובהדרכת הורים. גמילה מעישון. טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות, חיפה.
www.ronit-therapy.co.il
