כיצד מדברים עם ילדים על השואה?

צוות בטיפולנט

כמעט מדי יום אנו פועלים כדי להסתיר או לרכך עבור ילדינו הצעירים אירועים מפחידים ומאיימים: מנמיכים קול כדי שלא ישימו לב שאמא ואבא רבים, מכבים את הטלוויזיה כדי למנוע צפייה בתמונות מאיזורי פיגוע ומסבירים שהכלב האהוב שמת הפך למלאך ועלה לשמיים. אלא שבמציאות הישראלית לא קל לגונן מפני מפגש בגיל מוקדם - מוקדם מדי - עם פיגועים, תאונות, מלחמות וכמובן, ימי השואה והזיכרון. הצפירה ויום האבל הלאומי ביום השואה חושפים ילדים צעירים מאוד לזוועות השואה אשר אינן נתפסות גם עבור מבוגרים.

אז מה בדיוק אומרים וכיצד מסבירים אירוע בלתי נתפס?

האם מספרים, מה מספרים ומאיזה גיל?

בין אם נרצה בכך ובין אם לא, ילדינו ככל הנראה יחשפו לצפירה ולאווירת יום השואה במערכת החינוך ובזירה הציבורית. לכן, החל מגיל שנתיים כדאי להכין את הילד באופן מתאים לגילו. חשוב להבין כי עדיף שילדים ישמעו הסבר לאירוע הבלתי מובן מן ההורים, עליהם הם סומכים, ולא יקלטו חצאי הסברים ממקורות בלתי פורמליים אשר עשויים להיות מבלבלים ומאיימים הרבה יותר.

כמו כן, יש לקחת בחשבון שהילד ישמע על יום השואה מהגננת ואולי גם מילדים אחרים. במקרים אלו, חשוב במידת האפשר שלא לסתור את דברי הגננת כדי להקל על הילד היות וסתירות בין גורמי סמכות גורמות לילד לחוש כי מסתירים ממנו סכנה ממשית וקרובה.

נזכור כי אם לנו כמבוגרים קשה לתפוס את זוועות השואה ואת המספר העצום 'שישה מיליון', הרי שעבור ילדים זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. לכן, חשוב להתאים את המידע הנמסר לילד או לילדה לגילם וליכולותיהם הקוגניטיביות והרגשיות. עם זאת, בכל הגילאים חשוב להדגיש בפני הילדים לא רק את הרוע והכאב, אלא גם את מעשי הגבורה, הן של היהודים והן של עמים ואנשים פרטיים אשר נלחמו להצילם. הדבר מספק לילדים ראייה יותר שלמה של האירוע ופחות מאיימת.

• לספר בכדי לחיות: כך נוכל לסייע לשורדי השואה

  
• כיצד הטראומה משפיעה על שורדיה בזקנה?

  
• גורמי חוסן בקרב ילדים
  בתקופת השואה

  

באופן יותר ספציפי, ילדים עד גיל 5, למשל, יכולים להסתפק בהסבר על כך שהנאצים ('אנשים רעים שרצו לגרש את היהודים') פגעו בהרבה מאוד יהודים והיום אנחנו חושבים ונזכרים בתקופה זו. בגילאים אלו כדאי להדגיש כי השואה קרתה מזמן ובארץ רחוקה, כדי להרחיק מהילד את הסיפור כך שלא יהיה מאיים מדי.

בגילאי 5-7, מאחר ועדיין יש קושי בתפיסת מספר הנרצחים העצום, כדאי להסביר את סיפור השואה דרך סיפורים ספיציפיים של ילדים או דמויות שניתן להזדהות עמן. ספרי ילדים העוסקים בנושא השואה עשויים להיות מועילים במיוחד כדי להעניק לילדינו תחושה שהם מבינים את הסיפור יותר לעומק מבלי שהוא מציף מדי. 

"ואם זה יקרה שוב?"

ככל שהם נחשפים ליותר ויותר מידע, גם כאשר הוא מתווך באופן תואם גיל ועדין, רבים מהילדים עדיין מביעים דאגה ופחד מכך שהשואה תתרחש שוב. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בשאלות כמו "ואם שוב ירצו להרוג אותנו?" או "מה נעשה אם זה יקרה שוב?", לצד ההופעה של פחד או חשש במופעים אחרים (חלומות רעים, פחד מוגבר מ"מפלצות" לאחר שיח על הנושא וכדומה).

במצבים אלו, כדאי ונכון להתייחס לשאלות אלו או לפחד ברצינות רבה ולהסביר לילד כיצד אנו ערוכים להגן על עצמנו. ניתן להגיד כי בניגוד לעבר, כעת יש לנו מדינה משלנו וצבא שנועד להגן עלינו, וכי השואה התרחשה מזמן ובארץ רחוקה. בהקשר זה ניתן גם להדגיש כיצד למרות השואה - העם היהודי ניצל והצליח להקים מדינה משלו. התייחסות לנושא בצורה ישירה וברורה תהיה הרבה יותר מרגיעה עבור הילד או הילדה מאשר ביטול או התעלמות מן הפחד שעולה מול הנושא.

הכנה לצפירה

עבור ילדים צעירים עשויה הצפירה להיות מפחידה לא פחות ממשמעותו של יום השואה עצמו. נסו להיכנס לראשם של ילד או ילדה קטנים ששומעים קול חזק וממושך, שלעיתים אף התרגלו לקשר לאזעקות שמשמעותן כניסה למרחבים בטוחים, שלמולו יש לעמוד בדומיה.

לכן, כהכנה ליום השואה (ובדרך כלל הדבר גם מניח את הקרקע ליום הזיכרון שמתרחש יחסית בסמוך למועד של יום השואה) כדאי להזכיר לילד מספר פעמים כי תשמע צפירה, להדגים לו מראש מה הוא או היא אמורים לעשות (למשל, בתגובה לצופר של מכונית שעוברת ברחוב אפשר להגיד שצפירה דומה תשמע גם בגן). במידה וילדיכם חוו אזעקות התרעה אמיתיות בעבר, יש לחזור ולהבהיר שאין מדובר באותה הצפירה וכי הצפירה ביום השואה אינה מאותתת על סכנה או קריאה לכניסה למקלטים.

איך "אסור" ו"מותר" להתנהג ביום השואה?

כמעט כולנו זוכרים את איומי המורות בבית הספר ואת העונשים הצפויים 'למי שיצחק בצפירה'. למרות זאת, חשוב לזכור כי מרבית הילדים הצעירים אינם מצליחים לעכל את משמעותו של יום השואה ואין טעם לצפות מהם "להיות עצובים" במהלך היום. כמו כן, יש להפגין רגישות למידת מוכנותו של הילד לשמוע על יום השואה - חלק מהילדים יסרבו לשמוע בעוד שחלקם יפגינו עניין, וחשוב לכבד את צרכיו של הילד. בתוך כך, מסרים המעניקים תוקף מההורה, כמו "אני מבין שזה יום שיכול להיות מעט מבלבל או מוזר, זה בסדר להרגיש כל מיני דברים ביום הזה".

בהמשך לכך, חשוב להיערך מראש לנושא של לוח השידורים המותאם ליום השואה בטלוויזיה. ניתן לאפשר לילדים לצפות בתוכניות טלוויזיה העוסקות בשואה, אך חשוב לבדוק היטב כי תוכניות אלו מותאמות לגילם ואינן כוללות תמונות זוועה או סרטי מבוגרים. בנוסף, גם כאשר התוכניות מותאמות לגילו של הילד, מומלץ לצפות יחד עמו ולהבהיר עבורו נקודות בלתי ברורות. שוב, יש לקחת בחשבון כי הילד עשוי לחשוש מהישנות השואה ולהיות לצידו כדי להרגיע את החששות הללו.

לגבי ילדים בוגרים יותר אשר קוראים באופן עצמאי על הנושא, כדאי לפקח על קריאת ספרים בנושא השואה ולבדוק שהם אכן מתאימים ליכולותיו ובשלותו של הילד. כמו כן, גם להם ניתן להזכיר כי אם עולות להם שאלות על הנושא הם מוזמנים לשוחח עמכם.

לבסוף, ייתכן שילדיכם דווקא ירצו לצרוך תכנים שאינם קשורים ליום השואה והדבר מובן וטבעי, וכיום באמצעות האינטרנט ושירותי הסטרימינג מאוד אפשרי. חשוב למצוא איזון שכל הצדדים ירגישו איתו בנוח - מצד אחד לא לכפות על הילד לצפות אך ורק בתכנים העוסקים ביום השואה, ומצד שני לא לאפשר בבית אווירה שאינה מתאימה לדעתכם ליום השואה. לכל משפחה הגבולות שלה ואין דרך אחת נכונה להתמודד עם הנושא המורכב הזה.