הקשר בין חשבון נפש לטיפול: ריאיון עם הפסיכולוג דורון וינשטוק

צוות בטיפולנט

עבור מרביתנו, יום כיפור הוא היום היחיד בשנה המוקדש באופן רשמי לעריכת חשבון נפש. בקליניקות לטיפול פסיכולוגי, לעומת זאת, חשבון נפש הוא עניין שבשגרה: רבים מהפונים לטיפול מבקשים לבחון באופן יסודי ומעמיק את הגורמים לקשיים, רגשות ובעיות יומיומיים, במטרה לעבד אירועי חיים שונים ולהביא לשינוי רגשי, תפקודי או התנהגותי. דורון וינשטוק, פסיכולוג קליני ממנהלי מכון שיח לפסיכותרפיה התייחסותית וממובילי מרכז בטיפולנט, מסביר על המצבים המביאים אותנו לערוך חשבון נפש ועל הקשר בין חשבון הנפש לטיפול הפסיכולוגי.

"הדת היהודית עשתה דבר יוצא דופן ומתקדם בקביעת מועד שנתי רשמי לעריכת חשבון נפש", אומר דורון. "בדרך כלל אנשים פותחים בחשבון נפש בעת משבר או אחרי אסון או כישלון חריף, ובשאר הזמן מסתובבים זחוחים, בתחושה של התעלמות מהצלילים והחלקים הנעימים פחות, גם אם ברמה מסוימת יודעים על קיומם. הטבע האנושי הוא אופטימי ולכן עשוי לגרום לאנשים לדלג על ההתעסקות בחלקים הפחות מוצלחים והשגיאות".

מלבד מצבי משבר, מצביע דורון וינשטוק על כך שתקופות של שינויים ומעברי חיים מהוות בדרך כלל צמתים לעריכת חשבון נפש. בתקופות אלו, לדבריו, גורמים פיסיים, רגשיים, חברתיים וכן הלאה גורמים לנו להבין כי לא ניתן להמשיך לנהל את חיינו באופן בו ניהלנו אותם עד לנקודה זו. "מעבר לכך", מוסיף דורון, "ככל שאני מתבגרים אנו נוטים יותר לסקור את החיים שחווינו. ההבנה ששגינו או שלא היה לנו מנוס מלשגות, והראייה המאוזנת יותר של החיים גורמת להבנה עמוקה יותר של המושג 'חשבון נפש' או 'חשבון חיים'.

• מה עושים כשטיפול מרגיש תקוע?
  

  
• כיצד לבחור פסיכולוג?

  
• מה עוצר אנשים מלפנות לטיפול?

  

איך אתה רואה את הקשר בין חשבון נפש לבין טיפול פסיכולוגי?

במובנים מסוימים הטיפול הפסיכולוגי מתבסס על רעיון חשבון הנפש שעומד במוקד של יום כיפור. אלא שבמקום לייחד יום אחד המוקדש כולו לעצירה ובחינה פנימית, הטיפול מתבסס על תהליך ממושך המאפשר עיבוד של רגשות, תפיסות וחוויות. מהבחינה הזאת, לטיפול יש סיכוי גדול יותר להביא לתיקון או לשינוי התנהגותי או רגשי בחיי היום יום.

ביום כיפור ה'תיקון' אינו חיצוני אלא קודם כל פנימי. את המעוות לא משנים ברמה הקונקרטית - שהרי לא ניתן לשנות חוויות עבר ולמחוק חוויות טראומטיות או מכאיבות - אלא ביכולת של האדם לעבד את משמעות הטעות, הפגיעה או ה'חטא'. היכולת הזו לעיבוד היא בעלת משמעות מרחיקת לכת ברמה הרגשית, התפקודית וכן הלאה. האפשרות לעצור ולהבין איפה טעינו, כלפי מי טעינו ואיך אנחנו יכולים להיפטר מחוויות של אשמה ונטל נפשי מהווה כוח נפשי גדול מאוד. מהבחינה הזאת, יום כיפור הוא יום שמושתת על הבנה פסיכולוגית מעמיקה של נפש האדם. הבנה מפתיעה, בהתחשב בכך שיום זה נוסד בתקופה של טרם היווסדם של פסיכולוגיה ומדעי הנפש.

בטיפול הפסיכולוגי ההתבוננות הפנימית נעשית באמצעות אדם נוסף אך בפועל היא מתבצעת בין אדם לבין עצמו.

אחת הטענות שמופנות כלפי טיפול פסיכולוגי היא שפעמים רבות מה שאמור להיות 'חשבון נפש' הופך ל'חשבון עם ההורים' שמסיר מהמטופל את האחריות המלאה לחייו... איך אתה תופס את יחסי הגומלין בין חשבון הנפש הפנימי לחשבון עם "ההורים שאשמים בהכל"?

הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך אישי אשר מדגיש את ההיבט התוך נפשי. כאשר דנים במסגרת הטיפול בטיב ההורות ובאופן בו הורינו נהגו איתנו לא דנים רק בהורים עצמם אלא בעיקר בהורים כדמויות מופנמות. כלומר, באותו חלק של נפש המטופל אשר מייצג את דמויות ההורים כפי שנרשמו בחוויה הרגשית. בהתאם, כמובן, לא פעם יש פער בין מעשי ההורים בפועל לבין החוויות כפי שהופנמו. כדי להבין עד כמה אין זהות בין המעשים לחוויות ניתן להתבונן באופן בו מתארים שני אחים שגדלו יחד את הוריהם - סביר להניח שנקבל שתי תמונות שונות מאוד ששתיהן אמיתיות, מאחר ומדובר באמיתות אישיות-נפשיות.

בטיפול פסיכולוגי ה"חשבון" שנעשה עם דמויות ההורים הוא פנימי ומבטא ניסיון ליישב בין חלקים שונים של הנפש ועל כן הדיון נשאר במסגרת דיון תוך נפשי שרק ההשלכות שלו הן חיצוניות. כלומר, מי שמצליח להביא לפיוס בין חלקים ורגשות שלו עצמו עם אותו חלק מופנם של ההורה, יוכל גם להביא ולחוות שינוי במציאות ברמה הרגשית ובהיבטי חיים שונים.