23.09.14
צוות בטיפולנט
לא תמיד קל להתמודד עם כעס של מתבגרים. אם בגיל שלוש יכולנו פשוט להרים אותם על הידיים ולהפסיק את ההשתטחות על רצפת הסופר, ואם בגיל שמונה נראה היה שאפשר פשוט לדבר איתם בהיגיון - לא פעם נדמה שכמעט בלתי אפשרי ליצור דיאלוג עם המתבגר הכועס.
תחושה זו של בהלה וחוסר אונים איתה מתמודדים הורים רבים מול כעס של מתבגרים קשורה פעמים רבות בהפתעה מהעוצמות ומהשינוי המפתיע: נדמה שהילד המתוק שעשה כל מה שביקשו ממנו הפך כמעט בן לילה למתבגר נפיץ אשר כל מוסכמה/בקשה/הוראה מעוררים את זעמו - אה, כן, ובמיוחד כשאלו מגיעים מכם, ההורים. כעסים אלו מעוררים לא פעם בהורים את התחושה שמהורים אהובים ורצויים - גם הם הפכו בן לילה לנודניקים דחויים אשר עצם נוכחותם מגרדת את עצביו של המתבגר. שילוב זה של תחושות חוסר הבנה, תסכול ועלבון מהווים לא פעם שמן למדורת הכעס של המתבגר, והטונים עולים בקלות רבה.
אז איך מתמודדים עם כעס של מתבגרים בלי להיגרר למריבות אינסופיות? קודם כל, מנסים להבין יותר למה הם כל כך כועסים. חוץ מזה, ריכזנו עבורכם מספר טיפים יעילים.
• לא נבהלים: כעס בגיל ההתבגרות הוא תופעה טבעית שמשרתת תפקידים פסיכולוגיים שונים, כך שהעובדה שהמתבגר כועס לא אומרת בהכרח שאתם הורים גרועים ושהוא לעולם לא ישתקם מהסירוב שלכם לעוד זוג מכנסי ג'ינס.
• מקשיבים: יצא לכם פעם לכעוס על מישהו שמפנה לכם את הגב? אם כן, אתם יודעים בוודאי כמה מעליבה, מתסכלת ו... כן, כעיסה התגובה הזאת. גם כשהמתבגר כועס, הקשיבו לדבריו ונסו להבין מה מציק לו ואם הכעס בא לידי ביטוי באופן לא לגיטימי, הזמינו אותו לשיחה מאורח יותר, אחרי שהרוחות ירגעו.
• שמים גבולות לכעס: חשוב לתת לגיטימציה לכעס ולהקשיב לתחושותיו ותסכוליו של המתבגר, אך חשוב לא פחות לשים גבולות ולמנוע ביטויי כעס בלתי לגיטימיים כקללות, צרחות, זריקת ושבירת חפצים ואפילו "סתם" דיבור פוגעני.
• המתבגר כועס? אל תתרחקו ממנו: גם אם פעמים רבות הכעס של המתבגר הוא הדרך שלו לסמן לכם שהוא "עצמאי בשטח" ולא צריך כלום מאף אחד, בעומק ליבכם (וליבו) ברור שהוא עדיין זקוק לכן וקשור אליכם. לכן, אל תאפשרו לכעסים המופיעים במהלך גיל ההתבגרות להפוך לגורם מרחיק ומנתק, ואל תענישו את המתבגר ב"ברוגזים" והתרחקות.
• מאזנים בין אחריות לאשמה: המתבגר כועס ומתוסכל בצדק? בסדר גמור, אבל חשוב לאזן בין אחריות לבין אשמה. אם המתבגר הטיח בכם האשמה שנראית לכם מוצדקת, הבהירו לו שאתם מבינים את טענתו ושתקחו אותה לתשומת ליבכם, אך שימו לב לא להיכנס לסחרור של אשמה ושל ניסיונות פיצוי.
• הוו מודל חיובי: אתם צורחים, מאבדים שליטה ומתנתקים מהאדם השני בשעת כעס? אל תצפו מהמתבגר לפתח מיומנויות התמודדות טובות יותר. הדגימו בעצמכם כיצד לכעוס ובו זמנית לשלוט בתגובותיכם ולמנוע מהן להפוך לפוגעניות.
• היו ערניים לכעס שפונה פנימה: מתבגרים אשר מתקשים להתמודד עם כעס שהם חווים, ובפרט כלפי דמויות משמעותיות כמוכם ההורים, עשויים להתמודד עם רגשותיהם דרך מנגנון לא מודע של היפוך ולהפנות את כעסיהם פנימה. כעס שמופנה פנימה עשוי לבוא לידי ביטוי בסימפטומים רגשיים שביניהם סימפטומים פסיכוסומאטיים, דיכאון או הפרעות אכילה. לכן, אם המתבגר שלכם מפגין סימפטומים מסוג זה ובו זמנית נראה "נחמד מדי"- קחו בחשבון שיתכן וכעסים איתם הוא לא מסוגל להתמודד הם מוקד הבעיה.
• פונים לסיוע מקצועי: גיל ההתבגרות, ובפרט כאשר הוא מלווה בכעסים עוצמתיים, דורש מההורים הסתגלות מחודשת לתפקיד ההורי - והפעם לתפקיד ההורה לנער מתבגר. הסתגלות מסוג זה מלווה לא פעם בקשיים ובמקרים אלו מומלץ לפנות אל הדרכת הורים שתקנה מיומנויות התמודדות וכלים יעילים להתמודדות עם הכעסים, ותסייע להבין האם המתבגר עצמו זקוק גם כן לעזרה מקצועית.
