להתווכח ולהישאר בחיים: איך לדבר על פוליטיקה עם הקרובים לנו?

29.03.23

ד"ר נעמי אפל

אזרחים רבים בתקופה האחרונה חווים את המהפכה המשפטית כאירוע טראומטי פוטנציאלי. רצף החיים המוכר השתבש ויש דאגה גדולה לגבי העתיד ברמה האישית, המשפחתית, התעסוקתית, הקהילתית והאזרחית. באופן טבעי, אנו רוצים לדבר על הדברים המעיקים עלינו עם האנשים הקרובים אלינו ביותר. אך בשל חילוקי דעות ועמדות, המרחב הבין אישי עלול להפוך לנפיץ. שיחות על הנושא עלולות להפוך לוויכוחים סוערים ואף להוביל לקרע ביחסים. אך הדברים לא חייבים להוביל לפיצוץ.

כאשר הלב הקוגניטיבי מתרסק

פרופ' אהרון בק, מחשובי התיאורטיקנים והחוקרים במאה הנוכחית, אבי הגישה הקוגניטיבית, פיתח את המושג "הטריאדה הקוגניטיבית". זהו המשולש הקוגניטיבי המתייחס לאמונות היסוד שיש לנו על עצמנו, על העולם שסביבנו ועל העתיד הצפוי לנו. אמונות בסיסיות אלו משפיעות על התפיסות, הרגשות וההתנהגות שלנו.

בספר האחרון שפרסמתי, "הגרעין שיודע" (אפל, 2023), אני מתייחסת ל"טריאדה הקוגניטיבית" כמו אל לב פועם נוסף ללב הפיזיולוגי שלנו. כפי שהלב מזרים דם לכל חלקי הגוף, כך הלב הקוגניטיבי "מזרים" את התפיסות, האמונות והערכים שלנו מול כל פעולה שאנו עושים וחוויה שאנו חווים. אל מול אירועי לחץ קשים ומול אירועים טראומטיים שאנו נחשפים אליהם, הלב הקוגניטיבי הפועם, הכולל את התפיסות הכי עמוקות שלנו, עלול להתרסק.

בימים אלה, בשל הרפורמה המשפטית, אזרחים רבים חווים פגיעה מהותית בתחושת הביטחון הכללית ובערכים העמוקים ביותר שמגדירים את זהותם, את שייכותם ואת אזרחותם. הם חווים ריסוק של הלב הקוגניטיבי שניהל אותם שנים רבות. לתפיסתם – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. זוהי חוויה שמטלטלת את עולמם הפנימי. אצל חלק מהאנשים, הפגיעה החמורה ב"לב הקוגניטיבי" מלווה גם בפגיעה במערכות היחסים. זאת עקב אי הסכמות פוליטיות, ערכיות וחברתיות. ויכוחים סוערים בין בני זוג, בין חלקי משפחות ובין חברים קרובים, מאיימים לקרוע את היחסים החשובים ביותר.

את מה שקורה ללב הקוגניטיבי שלנו בימים אלה אנסה להמחיש דרך הסיפור של רחל ויואב (שמות בדויים), אשר נקלעו לשבר חריף ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית כמו רבים אחרים בתקופה הזו. בני הזוג הגיעו לטיפול זוגי סביב ויכוחים פוליטיים קשים בשבועות האחרונים, שמאיימים לדבריהם על המשך הזוגיות שלהם. לאחר שאני מציגה בפניהם את המשולש הקוגניטיבי, אני שואלת את יואב אם יוכל לתאר אותו לפני המהלך של הרפורמה המשפטית. יואב משיב: "תפיסת העצמי הבסיסית שלי היא של יכולת טובה לנהל את חיי ולהוביל את עצמי לעבר המטרות שלי. אני מרגיש שהתמזל מזלי בבחירות שעשיתי, בזוגיות ובמשפחה שהקמתי. ברור לי שהזוגיות שלי והקשרים במשפחה שלי הם יציבים ובטוחים, לא משנה מה. העולם המשוגע שסביבי יכול לפעמים להדאיג אבל הוא לא מאיים עליי. תפיסת העתיד שלי חיובית ויש לי תוכניות וגם מהלכים שאני עושה בכיוון בכל הרמות - האישית, הזוגית, המשפחתית, התעסוקתית והכלכלית".

יואב מספר: "כשהבנתי מה הולך לקרות כאן בעקבות ההפיכה המשפטית כל זה התרסק. אני חושש לעתידי ולעתיד משפחתי בכל הרמות שתיארתי. העולם הפך להיות מאיים כי כל מה שגדלתי עליו, כל מה שמגדיר את הקיום שלי, עלול להתרסק. הפכתי לאדם חרד, שלא ישן טוב בלילה, שיש לו סיוטים מהאפשרות שההפיכה תצליח. הדבר הכי נורא מבחינתי זה שהקשר עם רחל, שחושבת את ההפך ממני, התערער והוא כבר לא בטוח כמו שהיה. הכול מתפורר לי מול העיניים ואני מרגיש חסר אונים מול כל מה שקורה. אני כבר כמה שבועות בתוך סיוט מתמשך שלא נגמר, בלי לדעת מה לעשות עם זה. לא זוכר אם הרגשתי ככה אי פעם בחיים".

גם החוויה של רחל מתוארת כשבר עמוק. בעבר, כאשר פונתה משפחתה מגוש קטיף, חוותה טלטלה גדולה. היא פונה אל יואב בטיפול ואומרת: "אתה יודע בדיוק איזו טראומה עברתי. אז, כשהכי הייתי צריכה אותך איתי בהפגנות, אמרת שאתה מאוד מבין את הקושי שלי אבל אתה לא יכול לצאת איתי להפגין כי זה לא תואם את עמדותיך. מאוד כעסתי עליך אבל הצלחנו לשרוד את זה אז. כל זה התהפך ובשבועות האחרונים אני ממש לא מכירה אותך ומרגישה שאין לי מקום להביע את עצמי ואת עמדותיי. זה הפך להיות בלתי נסבל". בעקבות כך, מה שרחל מכירה ויודעת על עצמה, על הזוגיות שלה, על משפחתה, על העולם ועל העתיד מתערער.

ויכוחים פוליטיים חריפים בתוך קשר קרוב בכלל וקשר זוגי בפרט עלולים להעיב על טיב הקשר, כל שכן, כאשר הערכים ואמונות הבסיס עמם מזדהה עמוקות אחד הצדדים נתפסים כסכנה מיידית ללב הקוגניטיבי של הצד השני. אולם נתק ביחסים אינו תוצאה בלתי נמנעת של מצבים כאלה.

כיצד נתנהל במערכות היחסים הקרובות במצבים מתוחים?

אני רוצה להציע 3 עקרונות אפשריים אשר יכולים לסייע לנו ליצור אפשרויות מיטיבות יותר לשיחה עם הקרובים אלינו ביותר:

1. סיסמת שייכות

2. מרחב לטעות אפשרית וחמלה לאחר

3. מודל נת"ת (נרמול-תוקף-תקווה)

1. סיסמת שייכות: הקשר מעל לכל

לרובנו קשה להחזיק שתי אמיתות סותרות בו זמנית. למוח קל יותר להיצמד לאמת אחת שיש בה סדר והגיון פנימי. כאשר אנו ניצבים מול אמת העומדת בסתירה לאמת שלנו, לאמונות הבסיס ולערכים שלנו, אנו נוטים לעמוד על שתי רגלינו האחוריות כדי להגן על מה שנתפס בעינינו כצודק. המצב הזה עלול להיות נפיץ במיוחד מול קונפליקטים הקשורים לנושאים פוליטיים. כדי להגן על עמדתנו אנו נוטים להקצין אותה ככל שבצד השני מישהו מחזיק באמת אחרת ומנסה בכל כוחותיו לשכנע אותנו באמיתות דעותיו.

ביחסים קרובים תמיד יהיה פער בין דעות, מחשבות, תפיסות וערכים, מעצם היותנו שונים. הסוד הגדול להתמודדות עם פערים אלה טמון בתפיסה עמוקה שמשמעותה: "היחסים שלנו מעל לכל". הם מעל לכל, גם אם אנחנו חושבים ומרגישים אחרת. עמדה כזו היא תנאי לשיח על עמדות פוליטיות שונות, כך שמתאפשר לשני הצדדים להביע את עמדתם מתוך מקום בטוח, בידיעה שהאחר רואה אותם, מבין אותם ורוצה בטובתם.

על מנת שנוכל להחזיק בעמדה זו עלינו להתבונן על דעותיו של האחר קצת ממרחק עם אמירה פנימית שזה בסדר שהוא חושב אחרת מאיתנו. זה טבעי ונורמלי שלא נסכים על המון דברים, כולל על עניינים פוליטיים. הוא אינו סך דיעותיו הפוליטיות. הוא מי שהוא ויש לו גם דעות פוליטיות. היכולת להימנע מהצמדת תווית שיפוטית לאדם קרוב בצד היכולת להחזיק את הקשר מעל לכל, עשויות להיטיב את הקשר גם בימים טעונים אלה.

בנוסף, מועיל לזכור כי הקשר כולל דיאלקטיקה של ביחד ולחוד: אנחנו יחד בגלל המון דברים משותפים, בגלל אכפתיות גדולה ותחושת קרבה חזקה, ולכל אחד לחוד יש את דעותיו, מנהגיו ומאפייניו. אנחנו עם בני הזוג שלנו בגלל הרבה סיבות טובות (אדם מקסים, הורה נפלא, ועוד), אך מותר לנו לחשוב ולהרגיש אחרת מהם. וכפי שאנו לא אוהבים מנהגים רבים של בני זוגנו (כמו לקטוע אנשים בזמן שהם מדברים), אנו יכולים גם לא לאהוב את הדעות הפוליטיות שלהם.

בכדי שהיחסים ינצחו את הפוליטיקה או את חילוקי הדעות, המוח שלנו צריך תזכורת קבועה לכך שהשמירה על היחסים עומדת בראש סדר העדיפויות. לשם כך, אני ממליצה להיעזר בחלק האחרון ממשחק שפיתחתי בשם "כל הכבוד" שנמצא בכמה ספרים שכתבתי (אפל, 2015; אפל, 2017; אפל, 2023). בסיום המשחק, שתכליתו לייצר מערכת חיזוקים הדדיים בקשרים קרובים, יש שלב של מציאת סיסמה שמעגנת את הכוח של מערכת היחסים בתוך מארג החיים. זהו שלב שמתייחס לגיבוש חווית השייכות באמצעות סיסמאות משותפות להורים ולילדים, בני זוג ולמשפחה כולה. דוגמאות לכך הן למשל משפטים כמו: "על הכול נתגבר - עם הכול נסתדר". מציאת וקביעת סיסמא כזו ביניכם בימים אלה יכולה לסייע להיזכר בחשיבות הקשר גם ברגעי מתח ומחלוקת.

בנוסף להכרה בחשיבות הקשר באופן כללי, וכבסיס נוסף לשיח מכבד בו יש מקום לשני הצדדים, עלינו לנהוג בחמלה ולפעול ליצירת מרחב בו מותר לטעות.

2. מרחב לטעות אפשרית וחמלה לאחר

כולנו זקוקים לקורטוב של חמלה בעת הזאת. כולנו זקוקים לחוויה של חופש להביע את עמדותינו ותחושותינו בביטחון מול אנשים קרובים ולדעת שיש לנו מרחב להיות מי שאנחנו באופן מלא, על אף חוסר ההסכמות. בספריי (אפל, 2015; אפל, 2017; אפל, 2023), אני מתייחסת ליכולת ליצור מרחב לטעות אפשרית ביחסים קרובים. מרחב שמאפשר גם לנו וגם לאחר לטעות, כחלק מתהליך למידה וכחלק מהחיים, מתוך הנחה שאף אחד אינו מושלם, שכולנו קצת פגומים וכולנו טועים לפעמים.

בהקשר הנוכחי, עמדה פוליטית מנוגדת לשלי יכולה להיתפס אצלי כטעות של האחר ולעורר בי רגשות קשים, אבל אם הקשר חשוב לי, אתן מרחב ל"טעות" הזו להתקיים. כדי לאפשר את המרחב הזה, כדי לפתח את היכולת לשאת את תפיסותיו הפוליטיות של האחר, נדרשת עמדה חומלת, אכפתית, אדיבה ותומכת, לא שיפוטית ולא ביקורתית. עמדה שמבינה שבעיות וקשיים הם חלק מהחיים, ואשר במסגרתה ניתן להחזיק מחשבות ורגשות כואבים מבלי להיבהל מהם ומבלי לעסוק בהם עיסוק יתר.

כאשר אנו פועלים מתוך עמדה כזו נוכל לגשת לבעיות שנוצרו בשלווה יחסית, ביעילות ובענייניות. זה בסדר גמור לומר: "אני לא מסכימה איתך". זה בסדר גמור להקשיב לאחר, לפנות מקום לדעה סותרת ולומר: "איש איש ועמדותיו הוא". והדרך הטובה ביותר היא למוסס את המתח בעזרת הומור מול טעות אפשרית. באחת הפעמים בהן אמרתי לבן זוגי: "אתה טועה", הוא השיב: "טעיתי כל כך הרבה פעמים, אז עוד טעות אחת לא תהרוג אותי". בתוך כך, יש חשיבות עצומה לפעילויות משותפות שלא מצריכות תקשורת מילולית, כמו ריצה, ריקוד, משחק קופסא, או כל פעילות משותפת אחרת שתגביר רגש חיובי ותיצור התניה חיובית לקשר.

על גבי שני העקרונות הבסיסיים שהצגנו, ניתן לפנות לבניית השיח עצמו. שיח מאפשר לשני הצדדים יכול להתנהל על פי העקרונות של מודל נת"ת.

3. מודל נת"ת

מודל נת"ת (נרמול – תוקף – תקווה) (אפל, 2015; אפל, 2017; אפל, 2023). מאפשר לנו להגביר משמעותית את חוויית הביטחון בקשר גם בשיח מורכב ולמרות חילוקי דעות קשים. הרעיון בבסיס המודל הוא ההבנה שמה שאני והאחר עוברים הוא נורמאלי, שאני יכול להבין, לתת תוקף ומקום לרגשות שלי ושל האחר, ושיש לנו מה לעשות כדי לשפר את המצב.

ניתן ליישם שיח כזה בין בני זוג, בני משפחה, חברים, קולגות לעבודה, או כל קשר קרוב אחר. במצב בו יש למשל מתח בין בני זוג, אפשר להוביל את השיח כך:

נרמול: כמו הרבה אחרים, גם אנחנו עוברים עכשיו טלטלה קשה בעקבות הרפורמה המשפטית. זה קורע קשרים בין לא מעט אנשים כרגע, וזה נורמאלי שיש בינינו הרבה כעס כי לכל אחד מאיתנו הדברים נוגעים בעצבים מאוד חשופים.

תוקף: אני יכולה להבין את הכעס שיש בינינו, ואת התסכול והדאגה גם מהצד שלי וגם מהצד שלך.

תקווה: אבל, הדבר הכי חשוב בשבילי זה שנצליח לשמור על הקשר שלנו. הוא מעל לכל. אני לא בטוחה שאני יודעת איך עושים את זה, אבל חשוב לי שננסה למצוא דרכים לא לפרק את הקשר בגלל הטירוף שמתחולל בחוץ. הרבה משפחות החליטו להימנע מלדבר על פוליטיקה בבית, מה דעתך על האפשרות הזו? אולי נוכל לחשוב על עוד אפשרויות כדי שנוכל לדבר בפתיחות על החוויה שלנו מבלי שזה יוביל למריבה?

שלב התקווה במודל נת"ת מבוסס על תהליך פתרון בעיות ומאפשר שיח שלוקח בחשבון את הצרכים השונים שלנו תוך ניסיון להגיע להסכמה. כך למשל, בהמשך לדברים לעיל אפשר להציע: "אני חושבת שיעזור לי מאוד אם כן אצליח לומר לך מה קשה, מתי קשה ומול מי קשה לי כרגע סביב המהפכה המשפטית. לא הייתי רוצה להרגיש שאני לא יכולה לחלוק אתך את מה שעובר עליי. הייתי רוצה שתוכל להקשיב ולהגיד משהו כמו: 'למרות שאני חושב בדיוק הפוך ממך, אני יכול להבין אותך'". שיח כזה מבוסס על מ"צ (מרגיש – צריך) (אפל, 2023), שהוא חלק משלב התקווה במודל. אמירות מעין אלה יכולות לשמש כהזמנה לצד השני להביע את דעותיו תוך שהוא מכיר בקיומם של עמדות אחרות משלו ומתוך רצון להקשיב וליצור דיאלוג.

סיכום

כדי לצלוח את התקופה המטלטלת הזו ולשמור על יחסים טובים עם אנשים אהובים, נדרשת יכולת לשים את היחסים מעל לכל, להבין שיש מקום לעמדות מנוגדות ולתת מרחב לטעות אפשרית של האחר מתוך עמדה חומלת ולא שיפוטית. על בסיס עקרונות אלה, נשאף לנהל שיח הדדי הכולל תוקף לחוויה של האחר ותקווה לפתרון בעיות מתוך הבנה שאי הסכמות הן נורמליות בכל מערכת יחסים.

על הכותבת – ד"ר נעמי אפל

ד"ר נעמי אפל, עובדת סוציאלית, מומחית ומדריכה מוסמכת בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT). מנהלת מכון "שיטות". מנהלת אקדמית של תוכנית ההכשרה לטיפול הורי, זוגי ומשפחתי ב – CBT בתל השומר. חברת סגל ומרצה בבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א. פרסמה מאמרים ועשרה ספרים לילדים, הורים, מטפלים ואנשי חינוך