06.10.10
צוות בטיפולנט
את שומעת את הבכי שלו מהחדר הסמוך ומיד מפסיקה את שיחת הטלפון בה היית שקועה ורצה לחדרו; בתך אומרת שמדובר במשימה קשה מדי שאינה מצליחה לבצע לבד, ואתה נרתם מייד לסייע לה; אתם דואגים לילדים למימון מלא, סידור החדר, בישול וכביסה.... התנהגויות נורמטיביות? תלוי, כמובן, מה גילו של ילדכם. על פניו, ברור שלא נצפה מעצמנו לתת את אותו היחס לילדנו בן ה-12 ולבת הזקונים בת השנתיים, אבל לא פעם תוהים הורים היכן עובר הגבול בין פינוק של תמיכה ואהבה לבין פינוק של השחתה.
שני צידי המטבע של הפינוק
במילון אבן שושן מקבלת המילה 'פינוק' שתי משמעויות: א. עידון, עינוג. ב. יחס של עידון מופרז, ותרנוּת מוגזמת.
בהתאם, הורים רבים אכן מוצאים את עצמם מתמודדים עם המתח בין שתי הגדרות אלו: האם קניית ממתק נוסף שהילד "נורא מבקש" היא ביטוי לגמישות בריאה או וותרנות יתר? היכן עובר הגבול בין אמפתיה והבנה של צרכי הילד לבין פינוק מוגזם שלו? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי הפינוק.
פינוק המתייחס למגע גופני - חיבוק, ליטוף, התכרבלות של הילד בחיק ההורה, מתן תשומת לב חיובית והענקת מתנות או הפתעות קטנות היא בדרך כלל חיובית ותורמת, ואינה מביאה לפינוק יתר אלא להיפך - גורמת לילד לחוש כי הוא אהוב ומוערך. נתינה זו של ההורה היא בסיסית וחיונית כמעט כמו המזון והבגדים שהוא מספק לילדיו - ילד שאינו זוכה למגע ולתשומת לב חיובית יתקשה לפתח תחושת ביטחון וערך עצמי חיובי, ועשוי לפתח קנאה ומרירות כלפי ילדים אחרים.
לעומת זאת, כאשר מדובר בוותרנות יתר או במניעת מצבים בהם הילד נאלץ לדחות סיפוקים ולהתמודד עם סירוב או איסור - מדובר בפינוק מסוג שונה לגמרי. באופן טבעי, קל לנו יותר במצבים בהם רצוננו זהה לרצונו של הילד, אך גם מצבי המתח בין רצונו לרצוננו מהווים נקודת מוצא חיונית להתפתחות. כאשר אנו אוסרים על ילדנו לקחת עוד ממתק, אנו מאפשרים לו להתאמן בדחיית סיפוקים ובויסות של רגשות שליליים כתסכול ואכזבה; כאשר אנו דורשים מפעוט לסדר את המשחקים שפיזר, אנו מאמנים אותו בהתמודדות עם מטלות משעממות ורוטיניות, ובלקיחת אחריות; כאשר אנו מבקשים מילדנו להמתין עד שנסיים להכין מסמך לעבודה, אנו מלמדים אותו להכיר בכך שגם לאנשים אחרים יש צרכים ורצונות. כדי להבין את חשיבותם של היבטים אלו, נסו לדמיין כיצד יושפעו קשריו החברתיים ותפקודו של ילדכם בבית הספר לולא יחזיק במיומנויות אלו של דחיית סיפוקים, עמידה במטלות שגרתיות והכרה ברצונותיו השונים של אדם אחר....
המדריך למפנק: איך לפנק נכון?
כולנו, כמובן, רוצים שילדינו יחושו אהובים, רצויים ומסופקים מבלי שיהפכו למפונקים יתר על המידה. מדוע, אם כן, כל כך קשה לנו לזהות את הגבול בין פינוק לפינוק יתר? פעמים רבות אנו מרגישים שעדיף לוותר כדי לשמור על "שלום בית" ולהמנע מעימותים. עם זאת, כאשר מדובר בפינוק יתר ובוותרנות מוגזמת שיטתית, טוען הפסיכולוג חיים עמית כי מאחורי דפוסים אלו עומדים היבטים מעמיקים יותר. כך, לדבריו, הורים עשויים לנקוט בפינוק יתר כדי לפצות את ילדם על מה שהם עצמם לא קיבלו בילדותם ("אני נאלצתי לצאת לעבוד כבר בגיל 13, ולכן הילד שלי יהנה מחופש מוחלט מחובות ומטלות"), כדי לשכך רגשות אשם על יחס שלילי או היעדרות ממושכת ("גם ככה אני מגיעה מהעבודה כל כך מאוחר, לפחות יהיו לו כל הצעצועים שהוא רוצה") או מתוך תחושה שמחיר הגבולות והדרישות יהיה אהבתו של הילד. ואיך בכל זאת לפנק נכון? מספר קווים מנחים יכולים לסייע:
• פינוק? אין דבר כזה בינקות. בעבר היה נהוג להאכיל תינוקות בשעות קבועות מראש ולא לגשת אליהם כאשר "בכו בלי סיבה", מתוך חשש לפינוק יתר. כיום אנו יודעים כי היענות מלאה לצרכי התינוק אינה מביאה לפינוק אלא לתחושה בסיסית כי העולם הוא מקום בטוח ומוגן: בעוד שילד בן שלוש בהחלט מסוגל לנצל יחסי סיבה ותוצאה ("תמיד כשאני בוכה אמא מוותרת לי"), תינוקות פעוטים עדיין אינם מבחינים בין עצמם לבין ההורה ולכן בכיים מעיד על צורך אמיתי ולא על פינוק או "דווקא". תינוקות שבכיים אינו מביא להיענות לצרכיהם עשויים ללמוד כי העולם הוא מקום מאיים ומסוכן, וכי אין טעם להביע מצוקה, אם ממילא אין מי שיענה לה. כמו כן, חשוב לזכור כי באופן טבעי, גם הורות זמינה ומספקת מאלצת את התינוק להתמודד עם המתנה למילוי צרכיו - אף הורה אינו יכול לצפות את צרכי התינוק מראש ולמנוע ממנו המתנה להחלפת החיתול או להאכלה.
• מגע אינו פינוק: האם מתן ארוחות לילד שלכם היא פינוק? בוודאי שלא! באותו האופן, מגע פיסי וחיזוקים חיוביים על התנהגותו של הילד אינם פינוק ואין צורך לחשוש מהם, אין שום קשר בין החום שאנו מרעיפים על ילדינו לבין פינוק יתר.
• לתסכל במידה, אך לתת כלים להתמודדות עם התסכול: כהורים, קשה לנו לראות את ילדנו נשנק מבכי, מטיל את עצמו על הרצפה או מודיע לנו חד וחלק שאנחנו ההורים הכי גרועים בעולם. הפתרון אינו מניעת התסכולים שכאמור, חיוניים להתפתחותו של הילד, אלא הקניית אסטרטגיות להתמודדות עמם. כך, כאשר אנחנו מתסכלים או מאתגרים את יכולת דחיית הסיפוקים של ילדנו ניתן לסייע לו באמצעות שיקוף של רגשותיו ושל המצב ("אתה מאוד עצוב אבל אין לנו כסף לקנות את כל הצעצועים") ובאמצעות הצעות להתמודדות יעילה כהסחת דעת ("אז אולי תקח צעצוע אחר עד שיגיע תורך לשחק במחשב?") תזכורת לתוצאות הצפויות ("אתה זוכר כמה כעסת כשנאבדו חלקים מהפאזל שהשארת בסלון?") וחיזוקים שעם הזמן הילד יפנים ויוכל לתת לעצמו באופן אוטומטי ("כל הכבוד שויתרת לה!").
• שמרו על גבולות, אבל אל תאבדו את הגמישות: גם אתם לפעמים אוכלים יותר ממה שהתכוונתם, מאחרים לעבודה ודוחים את הכביסה למחר? גם לילד מגיע. הגמשת הגבולות מדי פעם, בהתאם לצרכיו של הילד ותוך הסבר והדגשת החד פעמיות של הסטייה מהנוהל, בהחלט לא תהפוך את ילדכם למפונק כל עוד בשגרה היומיומית אתם מקפידים על מילוי החובות ועמידה בציפיות התואמות את גילו.
ובמילים אחרות - אל תתפנקו. האיזון בין "פינוק טוב" הכולל מגע ותשומת לב חיובית לבין "פינוק רע" המונע מהילד להתפתח ולמצות את יכולותיו חיוני לתפקודו השוטף של ילדכם, לבטחונו העצמי ולאווירה חיובית בבית, בטווח הרחוק.
