07.03.20
צוות בטיפולנט
את שאפתנית, מוכשרת, אינטליגנטית. מנהלת ביד רמה ובהצלחה צוות שלם במשרד. אבל בבית? את ובן זוגך אמנם בעד שוויון, ואתם מעבירים לילדים מסר של התנגדות לכל אפליה על רקע של דת-גזע-מין, אבל בינינו, מי אחראי על הכביסות ומי מוותר על יום עבודה כשהילד חולה? במילים אחרות, עד כמה את נאבקת על שוויון זכויות גם בתא המשפחתי?
מי הזיז את השוויון שלי? כיצד נשמר אי שוויון מגדרי בתא המשפחתי
שוב ושוב אנחנו מתלוננות על אפליה בין נשים וגברים, ובצדק: שכרן הממוצע של נשים עדיין נמוך מזה של גברים במשרות דומות, נשים עדיין פגיעות יותר לאלימות ולהטרדות מיניות, ובמרחב הציבורי אנו שומעות שוב ושוב על תקרות זכוכית למיניהן. נתונים אלו אכן מטרידים, אך לא פחות מהם, מטרידה המידה בה אי השוויון נשמר דווקא ב"מגרש הביתי" המשפחתי שלנו.
שימור זה מתבטא פעמים רבות בכך שאנו נותרות מזוהות ומחוברות באופן עמוק לתפקידי המגדר עליהם התחנכנו. גם אם לא נודה בכך באופן גלוי, רבות מאתנו מחזיקות בתחושה הכללית שבן זוגנו ייקדח וייתקע מסמרים באופן קצת יותר מוצלח מאיתנו, ושאם אנחנו רוצות אירוח מושקע או שהילדים ילכו לישון בפיג'מה נקייה - כדאי שניקח זאת על עצמנו. כך, לא פעם אנו מעבירות לבני הזוג שלנו מסרים גלויים או סמויים המחזקים את חלוקת התפקידים המסורתית במרחב הביתי.
דוגמא קלאסית ונפוצה לכך היא הדינמיקה המתבססת בין בני זוג עם הולדת הילד הראשון. מאחר והאישה היא שנושאת את העובר ויולדת אותו, ומאחר והחל מינקותנו אנו סופגות מסרים הנוגעים ל"אינסטינקטים האימהיים", מרבית הנשים חשות כי הן המטפלות המרכזיות של הרך הנולד. תחושה זו מתבטאת פעמים רבות בעמדה ביקורתית ושתלטנית כלפי מאמציו של האב הטרי לטפל בתינוק, דבר שמביא לא פעם ל"התקפלות" ולהעברת הסמכות הטיפולית לידיה של האם. תוך זמן קצר מתבססת חלוקת תפקידים ברורה בה אין ספק מי ההורה המרכזי ומי ההורה המשני. מאוחר יותר, כאשר האב מגיב בבעתה לאפשרות להיות לבד עם הילד במשך סופ"ש שלם אנחנו לא תמיד מבינות למה הרי "הוא גם הילד שלך!"
מהפכת שוויון הזכויות הביתית שלך
אז למה בעצם אנחנו מתקשות כל כך לוותר על תפקידי מגדר הבלתי רצויים? או במילים אחרות, למה כל כך קשה לנו להרפות מהמוצץ ומכף הבישול, למרות שבהיבטי חיים אחרים אנחנו מבטאות היבטים אסרטיביים, דומיננטיים ומלאי כוח וחיות של אישיותנו?
הסללה מגדרית
סיבה אחת לכך היא שתפקידי המגדר מוטבעים בנו באופן עמוק ביותר והפרתם מעוררת חרדה ואשמה. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מצביעים על כך שכבר מהינקות המוקדמת תינוקות בנות זוכות לחיזוקים חיוביים על התנהגות עדינה, רכה, נדיבה ומתרפקת בעוד שתינוקות בנים מעודדים על גילויי אסרטיביות, אינדיווידואליות ואפילו אגרסיביות.
כלומר, עם חלב אמנו אנו "יונקות" מסרים המעודדים נתינה ויצירת קשרים אינטימיים, ומחלישים התנהגויות מתעמתות או "אגואיסטיות". בהתאם, התנהגות המנוגדת לערכים ולמסרים אלו הטבועים בנו מילדות מלווה פעמים רבות בתחושת אשמה, אי-נוחות וחרדה לגבי המידה בה נהיה נאהבות ורצויות. בהתאם, נשים רבות חשות כי הן האחראיות על רווחתם הפיסית-רגשית-קולינרית-היגיינית של הבעל והילדים, ומתקשות להתמודד עם האשמה וחוסר הנוחות הרגשית המתעוררת בהן כאשר הן מפרות קודים בלתי כתובים אלו.
רווחים משניים
גורם נוסף הקשור בקושי של נשים רבות לצאת נגד תפקידי המגדר המסורתיים הוא הרווחים המשניים הנלווים להם. אמנם אנו נוטות להתלונן על העומס שיוצרת המחויבות לתפקידי המגדר הנשיים, אבל עם יד על הלב - כמה מאתנו מתנדבות באופן יזום לטפל באותן מטלות הנחשבות "גבריות" מבחינה מסורתית כמו פתיחת סתימה, קדיחה או לקיחת האוטו לטסט?
במילים אחרות, מחויבות לתפקידי המגדר המסורתיים לעולם איננה רק תוצר של כפייה גברית חד צדדית, אלא דינמיקה אשר שני בני הזוג בונים ומשמרים יחד, באופן מודע או בלתי מודע. בהתאם, הדרך לשינוי אינה כרוכה רק בהפגנות או במהפכות במרחב החברתי, אלא בניסיון להגמיש ולהרחיב את גבולות התפקיד של כל אחד מבני המשפחה. גמישות אמיתית ומתן אפשרות כנה להתנסות בתפקידים מגדריים שונים תאפשר לכם, עם הזמן, לבחור את חלוקת התפקידים המתאימה לכם באופן אישי שאינו מבוסס על חלוקה מגדרית שרירותית.
