"כמו נסיעה ברכבת הרים": מבט מקרוב על מאניה דפרסיה

ד"ר זהר פורמן

הפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder) או "מאניה דפרסיה", כפי שרבים נוהגים לכנות אותה, הינה הפרעה אשר מתאפיינת באפיזודות חוזרות ונשנות של דיכאון ומאניה לסירוגין, הנחוות לאורך החיים. האבחנה הפסיכיאטרית ניתנת כאשר אדם חווה מצב אשר מוגדר כמאניה. למעשה, ישנו ספקטרום שלם של הפרעות דו-קוטביות, בו נכללים מצבים נפשיים נוספים, המשתנים בעוצמת או במשך האפיזודה המאנית או הדיכאונית. אז כיצד בדיוק מתבטאים שני הקטבים של מאניה דפרסיה? איך הכי נכון לטפל בהפרעה? ומהם הגורמים החשובים ביותר להצלחת הטיפול?

כיצד נראה הקוטב הדיכאוני?

תחושות של עצב ודכדוך עשויות להיות מוכרות לרבים מאיתנו, אך רק כאשר מצב הרוח הירוד נמשך למעלה משבועיים ומלווה במאפיינים נוספים אשר פוגעים במידה חמורה בתפקוד, ניתן לאבחן אפיזודה דיכאונית. מאפיינים אלה כוללים:

• אנהדוניה – חוסר יכולת ליהנות מדברים או מפעילויות אשר היו מהנים בעבר

• ירידה בתיאבון ובמשקל

• הפרעות בשינה

• ירידה בערך העצמי או בביטחון העצמי

• קושי בריכוז או בחשיבה

• תחושת ייאוש וחוסר תקווה או מחשבות אובדניות

כיצד נראה הקוטב המאני?

מאניה הינה הפרעה בה האדם חווה מצב רוח מרומם, אופורי או רגזני אשר נמשך למעלה משבוע ימים ומלווה במאפיינים נוספים אשר גורמים לפגיעה בתפקוד התעסוקתי, האקדמי ו/או החברתי. בין מאפיינים אלה:

• תחושת ערך עצמי מוגזם או גרנדיוזיות

• ירידה בצורך לישון ועודף אנרגיה

• דיבור ללא הפסקה

• מעוף מחשבות או עומס במחשבות

• מוסחות דעת או קושי בריכוז

• עיסוק עודף בפעולות ממוקדות מטרה וגם בפעולות מהנות אשר עשויות להיות להן השלכות שליליות (למשל, מסעות קניות מופרזים, השקעות עסקיות ללא שיקול דעת ופעילות מינית מוגברת ולא זהירה).

• פגיעה ביכולת השיפוט – זוהי היכולת להבין ולצפות את התוצאות וההשלכות של התנהגותו של האדם.

• פגיעה בבוחן המציאות (היכולת להבדיל בין דמיון לבין מציאות) ומחשבות שווא אשר מאפיינות מצב פסיכוטי.

כפי שניתן לשער, מאניה עשויה להיות לעיתים מהנה, סוחפת, מרגשת ומסעירה, הן עבור האדם עצמו והן עבור הסביבה שלו, שכן אנשים במצבים מאניים נתפסים ככריזמטיים ובעלי ביטחון עצמי רב. מסיבה זו, לעיתים קרובות יעדיפו המתמודדים להישאר במצב המאני, במיוחד כאשר הוא מופיע לאחר תקופה של דיכאון וחוסר תפקוד. השיפוט הפגוע וחוסר התובנה בנוגע למצבם, הם כמובן גורם נוסף לכך. לכן, מטופלים רבים יפנו לטיפול דווקא בשלב הדיכאוני, כך שהאבחנה והטיפול במאניה עלולים פעמים רבות להתעכב.

• הפרעה דו-קוטבית: תסמינים וטיפול

  
• כל האמת על טיפולים תרופתיים

  
• איך לזהות דיכאון קליני?

  

מתי ואיך ניתן לאבחן את ההפרעה?

רוב המטופלים מקבלים את האבחנה באמצע החיים, סביב גיל 40, בעקבות הופעתה של אפיזודה מאנית. לעיתים, האינדיקציה לאבחנה תהיה שינוי קיצוני בהתנהגותו של האדם, אשר לא אפיין אותו קודם לכן, ולעיתים יהיו אלה ההשלכות השליליות של פעולותיו בזמן המאניה (למשל, עסקאות פיננסיות בהן האדם לא יכול היה לעמוד, כניסה לא מתוכננת להריון, ניסיונות אובדניים או תאונות, חתונה או גירושים אימפולסיביים ועוד).

שכיחות ההפרעה נעה בין 2% לבין 8% מהאוכלוסייה, והינה שווה עבור גברים ונשים. אולם, נמצא כי גברים אשר סובלים מההפרעה חווים יותר מצבים של מאניה, ואילו נשים סובלות יותר מדיכאונות. פעמים רבות, בהסתכלות לאחור, ניתן יהיה לזהות אפיזודות דיכאוניות או אפיזודות מאניות נוספות אשר התרחשו בעבר ולא אובחנו.

כיצד מומלץ לטפל במאניה דפרסיה?

הטיפול בהפרעה דו-קוטבית מתחלק לשני אפיקים מרכזיים – טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. במצבים של מאניה אקוטית, הטיפול התרופתי מקבל חשיבות עליונה, ואילו במצבי מאניה אשר דרגת חומרתם קלה יותר, בדיכאונות ובין האפיזודות האקוטיות, השילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכולוגי הוא היעיל והמיטיב ביותר.

1) טיפול תרופתי: התרופות המקובלות לשימוש במצבים של מאניה אקוטית הינן תרופות אשר חוסמות את הקולטן לדופמין. תרופות אלו משמשות גם לטיפול במצבים פסיכוטיים ולכן הן מכונות גם 'תרופות אנטי-פסיכוטיות'. במצבים אקוטיים, ניתן לשלב גם תרופות הרגעה מסוגים שונים, כמו תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים או האנטי-היסטמינים.

במצבי דיכאון, לרוב משתמשים בתרופות אשר מעלות את ריכוז הסרוטונין במוח, כדוגמת SSRI, SNTI ו-TCA. טיפול באמצעות תרופות המכונות 'מייצבי מצב רוח' (כמו ליתיום או תרופות אחרות אשר משמשות נוירולוגים לטיפול באפילפסיה או כאבי ראש), עשוי לסייע כתוספת בכל אחד מהמצבים האקוטיים או בתקופות היציבות שבין האפיזודות, על מנת לשמור על איזון.

2) טיפול פסיכולוגי: ישנה חשיבות מכרעת לטיפול פסיכולוגי דינאמי או פסיכואנליטי בזיהוי הנושאים העומדים בבסיס ההפרעה, אך גם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יהיה חשוב בניהול המחלה, מניעת הישנות וזיהוי החמרה בשלב מוקדם, במטרה לאפשר התערבות טיפולית מהירה בעת החמרה. בחירת סוג הטיפול צריכה להיעשות בהתאם להעדפות המטופל, יכולותיו המנטאליות והקוגניטיביות ומאפייני ההפרעה שלו.

מהם הגורמים המרכזיים התומכים בהחלמה?

• שינוי באורח החיים: שינויים בהתנהלותו ובהתנהגותו של האדם הם בעלי ערך עצום לטיפול באפיזודות מאניות. הקפדה על כמות שעות השינה המומלצת, וצמצום גירויים אשר עלולים להפריע (כדוגמת רעשים או מוזיקה, אור ובילויים חברתיים המוניים), והצבת גבולות (כמו צמצום השימוש ברשתות חברתיות, בטלפון החכם או באמצעי תקשורת אחרים) – עשויים כולם להטיב עם מצבם של מטופלים רבים המתמודדים עם מאניה אקוטית, ואף למנוע נזקים אשר עלולים להוביל לרגשות בושה, אשמה וחרטה בעתיד.

• פסיכואדוקציה: קיימת חשיבות עצומה בחינוך ובהקניית הידע והכלים לזיהוי מצבי דיכאון או מאניה בשלב מוקדם, בכדי לנסות להתערב כאשר ה"גל" עדיין קטן. כך לדוגמה, כאשר המתמודדים מזהים בעיות בשינה, אשר לרוב מהוות המאפיין המקדים הראשון למצבי מאניה, ניתן להסדיר את השינה באמצעים התנהגותיים או בעזרת תרופות, וכך להקטין את הסיכוי להתפתחות האפיזודה המאנית.

התעוררות של דחפים מוגברים (מיניים, אלימים, בזבוז כספים או לקיחת סיכונים כמו נהיגה מסוכנת, ספורט אתגרי או שימוש בסמים ואלכוהול), דיבור יתר והצפה של רעיונות ותוכניות לעתיד, עשויים גם הם להוות סממנים מקדימים למאניה, אותם ניתן לזהות ובהם ניתן לטפל לפני שהאדם פונה למעשים.

• גיוס הסביבה: חשוב להעביר את המידע אודות ההפרעה גם לסביבה הקרובה של המטופל (בני המשפחה והחברים) ולרתום אותם לטיפול. כך, הם יוכלו לסייע לו בשלב מוקדם בזיהוי הסימנים המקדימים להתפרצותה של אפיזודה נוספת, ולתמוך באפשרות להתערבות טיפולית מוצלחת.

• תובנה: אחד הגורמים המנבאים החזקים ביותר לפרוגנוזה טובה הוא התובנה של המטופל בנוגע למצבו ולצורך בטיפול. כלומר, ככל שהמטופל מודע יותר למצבו ומכיר בקשייו, כך גדל הסיכוי לשיפור בעתיד. זאת, כיוון שמטופלים בעלי תובנה טובה למחלתם, לרוב יקפידו יותר על נטילת הטיפול התרופתי, ילמדו לזהות טוב יותר את הסימנים המקדימים להחמרה במצבם ויפנו בזמן לעזרה של אנשי מקצוע. כך, סביר כי תמנע הישנות או החמרה של התסמינים ותתאפשר שמירה על תפקוד ואורח חיים בריא יותר.

על הכותב – ד"ר זהר פורמן

בוגר ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית ובעל התמחות בפסיכיאטריה של המבוגר בבי"ח שיבא תל השומר. כיום מנהל המיון הפסיכיאטרי בבי"ח שיבא תל השומר ומנהל מרפאת "בני ברק" לטיפול באוכלוסייה החרדית בבית החולים. בעל קליניקה פרטית במרכז תל אביב.