מתגרשים ורוצים לדעת עוד על משמורת ומזונות? ריאיון עם פרופ' משה אלמגור

צוות בטיפולנט

החלטתם להתגרש? כדאי שתדעו שבפסיקה תקדימית מרגשת, בית המשפט העליון קבע לאחרונה (19.7.17) כי הורים גרושים במשמורת משותפת לילדים בטווח הגילאים 6-15 יישאו בנטל מזונות שוויוני. אם אתם נמצאים במהלך גישור או בטיפול זוגי לקראת גירושין ורוצים להבין יותר את נושא המשמורת והמזונות, הריאיון שערכנו עם פרופ' משה אלמגור, יו"ר האגודה לטיפול משפחתי, מטפל ומדריך בטיפול משפחתי וחוקר פסיכולוגיה משפטית, בדיוק בשבילכם.

ברוב המקרים משמורת משותפת היא הפתרון הטוב ביותר לילד

בעבר, היה מקובל שהמשמורת הפיזית היא בידי האם, ושהאב משלם מזונות. מתחילת שנות השמונים, מגמת הקריירה הכפולה החלה לתפוס תאוצה, ואימהות החלו להשתכר לא פחות, ולפעמים אף יותר מהאבות. על רקע השינויים התעסוקתיים והחברתיים, החל סוג חדש של משמורת - המשמורת המשותפת, שמושתת על מספר תנאים בסיסיים: מערכת יחסים ותקשורת טובה בין ההורים, חלוקת זמן שווה עם הילד ומגורים בסמיכות המסגרת החינוכית של הילד. בהתקיים תנאים אלו, ובמידה ואין מניעה לאור מצב רגשי או תפקודי של אחד ההורים, ברוב המקרים, משמורת משותפת הופכת להיות הפתרון הטוב ביותר לילד.

עד לאחרונה, הגבר במשמורת משותפת נאלץ לשלם מזונות גם אם גרושתו מרוויחה יותר ממנו

החוק עד כה חייב את הגבר לשלם מזונות ולכלכל את ילדיו עד גיל 18, גם במידה והוחלט שהמשמורת היא משותפת. קרי, הגבר שילם מזונות בנוסף להוצאה הכלכלית על גידול ילדיו, ללא התייחסות למידת ההשתכרות של גרושתו. נוצרו מצבים אבסורדים, בהם גבר שמרוויח כמו גרושתו, או אף פחות ממנה, נאלץ לשלם מזונות מלאים, בנוסף להוצאות שלו על גידול הילדים. בית המשפט המחוזי התייחס כבר לאי-השוויונית זו בעבר, ויצר כלל של פיחות ב-25% ממזונות האב במקרה של הורות משותפת. במהלך השנים האחרונות היו לכך התייחסויות גם במסקנות וועדת שניט (2005), וועדת פישמן (2006) ובאמנה האירופאית בנושא זכויות הילד.

פסיקה מהפכנית של ביהמ"ש העליון: מזונות שוויוניים במשמורת משותפת לילדים בגילאי 6-15

לאחרונה, בית המשפט העליון עשה שינוי מהפכני בנושא המזונות, ותרגם למונחים כספיים את מסקנות הוועדות והאמנה בדבר האחריות המשותפת למזונות. בית המשפט העליון פסק כי במצב של משמורת משותפת לילדים בגילאי 6-15, שני ההורים שותפים ואחראיים לרווחתו של הילד, ולכן חייבים במזונות באופן שוויוני (לא בהכרח שווה) בהתאם למצבם הכלכלי. כמו כן, בית המשפט הגדיל וניסח נוסחא שמשקללת את מכלול ההכנסות של שני בני הזוג, וקובעת את חלקם היחסי של כל אחד מבני הזוג במזונות.

"בית המשפט נעזר בכללי ההלכה כדי לתת פתרון מתאים לזמן המודרני"

פסק הדין, לדעת פרופ' אלמגור הוא מרתק, כיוון שבמהלכו בית דין אזרחי נעזר בכללים של ההלכה כדי לתת פתרון שמתאים לזמן המודרני. במסורת היהודית, האב אחראי עד גיל 15 לספק את המזון הבסיסי של הילד, ומעבר להוצאות הכרחיות אלו, לפי הדין העברי שני ההורים אחראיים להוצאות של הילד.

"מזונות שוויוניים אך לא שווים" – מי משלם כמה?

הפסיקה חשובה בהיותה עקרונית. היא מדגישה את טובת הילד, מאפשרת שוויוניות, ממקמת את האב כשותף שווה בגידול ילדיו ומאפשרת לו לבחור בהורות משותפת גם אם אינו מאוד אמיד. עבור נשים, הפסיקה מכירה בהיותן בעלות מעמד תעסוקתי דומה לגברים, תוך תשומת לב להבדלי השתכרות אם קיימים. כך שהמזונות שוויוניים אך לא שווים. לדעת פרופ' אלמגור, על מנת שהפסיקה תהיה עוד יותר שוויונית ומוכוונת לטובת הילד, עליה להיות מוחלת על כל הגילאים של הילדים-מגיל אפס ועד שמונה עשרה. בית המשפט לא נקט עמדה בנושא זה כיוון שהערעור שהיה מונח לפניו נגע בטווח הגילאים 6-15.

הפסיקה החדשה: פתח למאבקי משמורת?

לצד כך שפרופ' אלמגור רואה בפסיקה החדשה התחלה נפלאה בחתירה לשוויוניות בנושא המשמורות והמזונות, הוא מסמן אותה גם כפתח אפשרי למאבקים בין בני הזוג בנוגע לסוג המשמורת, וזאת מתוך שיקולים כספיים. כאשר טובת הילד אכן במרכז, ההורים לרוב יגיעו להסדרים גם בלי בתי המשפט. עם זאת, יש מצבים שאנשים משתמשים במזונות ובמשמורת כחלק מהמאבק ביניהם, תוך ניסיון להשיג יתרון על השני. למשל: נשים עלולות להעדיף משמורת פיזית בין גילאי 6-15 כדי למקסם את דמי המזונות מצד הגרוש, בעוד הגבר עשוי לחתור למשמורת משותפת כדי להפחית את דמי המזונות מבלי לעמוד במלוא המשמורת אליה התחייב. כך, הפסיקה החדשה עלולה, לדעת פרופ' אלמגור, להעמיק את הקונפליקטים במידה ואין מערכת יחסים טובה בין הגרושים לעתיד. פרופ' אלמגור מתייחס לכך שהשופטים לא נגעו בשאלת ההשוואה בין סוגי המשמורת ככל הנראה מתוך תקווה שרוח בית המשפט "תזלוג" גם לתחומים אלו. כמו כן, מוסיף שבית המשפט תחם עצמו לערעור שעמד לפניו, וכתוצאה מכך לא התייחס למשמורת יחידנית; אולי מתוך תקווה שהעיקרון שנוסח בפסק הדין "יזלוג" גם למשמורת יחידנית.

מאבקי מזונות – מה הם מייצגים? ואיך לעבוד איתם בטיפול זוגי?

פרופ' אלמגור מטפל בזוגות ובמשפחות במרכז "מפנה", שהיה גם שותף בהקמתו. בקליניקה שלו הוא לעיתים פוגש את המתגרשים לעתיד כשהם מנסים למצוא את הדרך להיפרד תוך הסכמה. פעמים רבות, כשהזוג לפני גירושין, הקונפליקטים ביניהם מועצמים, ומתורגמים למאבקים כלכליים. מניסיונו, בכל מאבק כלכלי נעוץ אלמנט רגשי, שנובע ממערכת היחסים של בני הזוג, דפוסים זוגיים, אכזבות וקשיי אמון. הוא מוסיף גם ששיח עם עורכי דין, שמנסים למקסם את הרווחים של הלקוח שלהם, עשוי ללבות את ההבדלים בין הגרושים לעתיד, ולגרום להרעה במערכת היחסים. לצד ההיבט הכספי בגידול הילדים, מאבקים לגבי מזונות עשויים לבטא כעס על פגיעה, לימוד לקח במקרה של בגידה, ביטוי לצורך שבן הזוג עדיין ידאג לשני גם לאחר הפרידה, ניסיון לעשיית צדק, התנקות מאשמה וכו'. לעיתים מזונות נתפסים בעולמם הרגשי והחברתי של בני הזוג כדרך להראות אחריות, נדיבות, אכפתיות, השקעה רגשית וכו'.

כעת היחסים והתקשורת בין הגרושים לעתיד חשובים מאי פעם

מעל הכל, פרופ' אלמגור מדגיש את החשיבות של היחסים והתקשורת בין הגרושים לעתיד. במידה והם טובים, וכל אחד מההורים יכול לתמוך במשנהו, טובת הילד אופטימלית. לכן, בטיפול זוגי יש לחתור להסכמה ולהבנה בין הגרושים לעתיד בנוגע למערכת היחסים ביניהם לפני הדיון הפרקטי בנושאים כלכליים. מניסיונו, ברגע שהתקשורת בין הגרושים משתפרת, כך גם המוכנות להגיע להבנה וההסכמה בנושא הכספי, ויש סיכוי גבוה שהילדים יינזקו פחות מתהליך הגירושין.

אודות המטפל - פרופ' משה אלמגור

פרופ' משה אלמגור הינו פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, פסיכולוג קליני בכיר, מטפל ומדריך בטיפול משפחתי. עוסק בטיפול, הדרכה, הוראה ומחקר למעלה מ-40 שנה. כתב ספרים ומאמרים רבים בנושאי פסיכולוגיה משפטית, טיפול והערכת אישיות. מנהל את מרכז מפנה בחיפה יחד עם ד"ר רות לירון מזה כ-25 שנה.