ניכור הורי: "הילד שלי לא מדבר איתי"

צוות בטיפולנט

אלון ונירה התגרשו לפני כשנתיים, אחרי שנים של מריבות ומאבקים קשים סביב מתן הגט וקביעת הסדר המשמורת. לאחר הגירושין, כל אחד מהם רצה משמורת מלאה על הילדים - אמיר (10) והילה (6) - בטענה שההורה השני אינו כשיר להורות: נירה ראתה את קפדנותו של אלון כ"אובססיבית באופן חולני" ואילו הוא ראה את נירה כאם "חפיפניקית" ורשלנית שאינה יודעת להציב גבולות לילדיה. לאחר דיונים משפטיים ממושכים, נקבעה להם משמורת משותפת. נירה קיוותה כי יחסיה עם הילדים ישארו כפי שהם: קרובים, חמים ופתוחים, אך לאחר כחצי שנה הבחינה בשינוי משמעותי ביחסו של בנה הבכור אמיר: הוא החל לבקר את מעשיה בבוז, להישאר אצל אביו גם בסופי השבוע שהיה אמור לבלות עמה ולהסתגר בחדרו ולנהל שיחות טלפון ממושכות עם אביו כאשר הוא נמצא אצלה. אחרי כחצי שנה חלה החמרה נוספת ואמיר החל לסרב להגיע כלל לביתה. "מה את רוצה, אני לא יכול לאלץ אותו לבוא אלייך" טען אלון. נירה ניסתה לדבר על ליבו של אמיר אך עם הזמן הוא החל להתחמק גם משיחות הטלפון. היום, מעט יותר משנתיים לאחר הגירושין, נירה לא ראתה את אמיר ולא דיברה עמו כמעט שמונה חודשים. שמונה חודשים ארוכים מאוד.

סיפורה של נירה מתאר את אחד המצבים הקשים ביותר עבור הורה: ניכור הורי (parental alienation) המתבטא בניתוק הקשר עם ההורה על ידי הילד, למרות שתפקודו של ההורה תקין ונורמטיבי לגמרי. במקביל, בדרך כלל, הילד נצמד להורה השני וחש קשור ומחובר אליו. ניכור הורי מתפתח במרבית המקרים לאחר גירושין קשים אשר כוללים מאבקי משמורת על הילדים, ומתפתח כתוצאה ממאבק הורי אשר המפסיד העיקרי בו - הוא הילד.

• כשאמא ואבא נפרדים: השפעות
  גירושים על ילדים ומתבגרים

  
• גישור גירושין: לעבור את
  הפרידה בשלום

  
• מתגרשים ורוצים לדעת עוד
  על משמורת ומזונות?

  

"אף פעם אל תסמוך על אבא שלך": גורמים לניכור הורי

ניכור הורי העסיק אנשי מקצוע בעשורים האחרונים אך רק ב-1985 נטבע המונח 'סינדרום הניכור ההורי' על ידי ריצ'ארד גרדנר, אשר ראה אותו כתת סוג של התעללות רגשית של ההורה בילד. הניכור ההורי יתבטא בדרכים שונות אשר נוגעות הן להורה אליו מתנכר הילד והן להורה ה"אהוב": הילד המתנכר יצהיר באינטנסיביות על פחדיו או סלידתו מההורה שהיה אהוב קודם לכן ויפגין נאמנות מוחלטת להורה השני, ה"מושלם". במקרים רבים הילד יתעקש כי הנתק מההורה נעשה מיוזמתו בלבד, אך יצדיק את הנתק באמצעות טיעונים אשר ברור שצוטטו מדברי ההורה השני (לדוגמא, ילד בן שמונה הטוען כי אמו "אינפנטילית ולא בשלה"). לחלופין, עשוי הילד להצדיק את הנתק באמצעות טיעונים בלתי רציונליים - "אני שונא אותו כי הוא מבשל מגעיל". כמו כן, הילד יפגין אדישות לרגשותיו של ההורה הדחוי ("זאת בעיה שלה") ולנסיונותיו לחדש עמו את הקשר, ובמקרים רבים ינתק את הקשר גם עם משפחתו המורחבת של ההורה הדחוי.

ממצאים מחקריים מצביעים על כך שכ-25% מהילדים אשר הוריהם נמצאים בקונפליקט קשה סביב נושא המשמורת מפתחים ניכור הורי כלפי אחד ההורים (שימו לב, אחוזים אלו אינם מתייחסים לילדים להורים גרושים אלא לאלו שמנהלים מאבקי משמורת קשים!). במרבית המקרים, הניכור יתפתח בגילאי 9-15 עקב הסתה ממושכת של ההורה נגד ההורה השני ומניעת או צמצום הקשר בינו לבין הילד. זאת, בדרך כלל, כתוצאה מהפגיעה הקשה שחווה ההורה בערכו העצמי ו/או מרצונו לנקום בהורה השני ("היא בגדה בי? אני אראה לה מה זה!"). בהתאם, הילד מפתח חוסר אמון וסלידה מההורה, מאבד עניין בקשר איתו ועם הזמן מתרחק ממנו או מסרב לראותו. יש הטוענים כי בחלק מן המקרים עשוי הניכור ההורי להתפתח גם ללא הסתה ישירה של אחד ההורים: הילד אינו מסוגל עוד לעמוד בקונפליקט התמידי המאלץ אותו לבחור בין ההורים, ולכן יבחר בסופו של דבר באחד ההורים.

חשוב להדגיש כי ניכור הורי מתייחס רק למצבים בהם ניכורו של הילד מההורה אינו תואם את חוויותיו הקודמות של הילד מול ההורה: ילד אשר מנתק קשר עם הורה אלים או פוגע מינית, למשל, לא יחשב לילד 'מנוכר להורה'. כמו כן, ילד אשר מסרב לראות את ההורה כמחאה על נישואיו החדשים, כתגובה לסגנון הורות נוקשה וכד' - אף הוא לא יחשב לילד המנוכר להורה.

"מתגעגע לילד שלי": התמודדות עם ניכור הורי

לא קשה לדמיין את הכאב והפגיעה העצומה שגורם הניכור ההורי הן להורה והן לילד עצמו. ההורה מאבד את הקשר עם ילדו על לא עוול בכפו, והילד מאבד קשר הורי משמעותי וחיובי ו"זוכה" בידיעה כי הוא בן להורה מזניח ומרושע, כביכול. מחקרים אשר בחנו את השפעת הניכור ההורי על הילדים המתנכרים שבגרו, הצביע אף על התפתחותם של חוסר ביטחון עצמי, היעדר אמון באחרים, נטייה לשימוש בחומרים ממכרים, קשיים זוגיים, נטייה גבוהה יותר לגירושין וניכור הורי מילדיהם שלהם.

למרות השפעותיו החמורות של הניכור ההורי, מוצאים עצמם ההורים אליהם מתנכר הילד במצב מורכב: ניסיונות ליצור קשר עם הילד נמנעים על ידי ההורה או מנוטרלים על ידי העברת מסר שלילי עוצמתי ("אמא שלך הרסה לכולנו את החיים"; "תעשה מה שאתה רוצה, אבל העיקר שתשמור על עצמך כי לאבא שלך ממש לא אכפת ממך"). כמו כן, גורמים רבים כמזגו של הילד, נסיבות הגירושין, תגובות האחים הנוספים ועוד אינם נמצאים בשליטת ההורה אך הם בעלי השפעה מכרעת על היחס אליו. גם הפנייה לגורמי המשפט והרווחה, לרוע המזל, עשויה בחלק מן המקרים לא לתרום אלא אף להזיק ליחסים, מאחר והיא מגבירה את התנגדות הילד לקשר עם ההורה.

למרות זאת, חשוב לזכור כי הנתק כמעט אף פעם אינו מתרחש באופן פתאומי, וניתן לפעול במספר דרכים כאשר מזהים סימנים של התרחקות והתפתחות הניכור:

לא לוותר על הילד! למרות הפגיעה ותחושת חוסר האונים, יש להמנע מהפגנת כעס, ניכור או הרמת ידיים. הילד מוצף במסרים שליליים נגדך, ההורה, וויתור או הפגנת דחייה ("לא רוצה - לא צריך!") עשויים לגרום לילד לקבל את עמדת ההורה המסית לפיה אתה מזניח ולא אכפתי. חשוב להמשיך להפגין נוכחות באמצעות התעקשות על פנייה לטיפול משותף, שליחת הודעות SMS או מכתבים ובמילים אחרות, העברת מסר ברור - אני רוצה אותך ואתה חסר לי!

לערוך בדק בית: ניכור הורי נובע בדרך כלל מהדינמיקה של הקונפליקט הזוגי ו/או הסתה, אך מאפייני הורות מסויימים עשויים לחזק את נטייתו של הילד לניכור במצבי הקונפליקט וההסתה. בהתאם, חשוב לבדוק כי סגנון ההורות שלך אינו נוקשה וקפדני מדי וכי את/ה פנוי לילד ומרוכז בו כאשר הוא מבלה איתך.

אמפתיה למצבו של הילד: למרות שהילד עשוי להטיח בך האשמות קשות (ופעמים רבות בלתי הוגנות), יש להביע אמפתיה לרגשותיו - להאמין לו שכך הוא אכן מרגיש, ולתת לגיטימציה לרגשותיו גם אם לא לקבל את האשמותיו.

פנייה לעזרה מקצועית: כאמור, ניכור הורי הוא מצב פסיכולוגי קשה והרסני להורה ולילד, וקשה מאוד לפתור אותו לבד. שיטת התערבות יעילה במקרים של ניכור הורי היא מודל התיאום ההורי אשר מכוון את ההורים לניהול בריא יותר של ההורות המשותפת לאחר הגירושין. במסגרת התיאום ההורי, מחוייבים שני ההורים לפעול למען טובת הילד וכחלק מכך - לקידום יחסיו החיוביים עם שני ההורים. במידה וההורה אליו הילד אינו מתנכר מסרב לפנות לסיוע מקצועי, כדאי לפנות להדרכה הורית כדי לקבל כלים לחידוש הקשר עם הילד באופן הדרגתי.

ביבליוגרפיה