03.02.10
אריאלה מלצר
הסיפור מוכר: אתם חוזרים הביתה אחרי יום עבודה ארוך אבל במקום להינות מערב זוגי שקט מוצאים את עצמכם בשדה קרב - הוא לא הוריד את הזבל ולך נמאס שהיא קובעת תוכניות משותפות בלי לשאול אותך; את משתגעת מזה שהוא שוב מתכנן לבלות את השבת במגרש כדורגל ואתה לא יכול לסבול את הבלאגן שלה. ובמילים אחרות - המריבות והויכוחים האין סופיים, על הכל ועל כלום, מתישים ומרחיקים אתכם זה מזה.
אריאלה מלצר, מנהלת מכון רעות לטיפול זוגי, משפחתי ואישי, מסבירה על מאבקי כוחות בזוגיות ועל האופן בו שיטת האימאגו מאפשרת לנצח את הקשיים, ולא אחד את השני.
"ככה זה כשיש שניים?!": מריבות ומאבקי כוחות בזוגיות
עודד ומיקה, בני זוג נאים ומשכילים עם ילדים בוגרים, ידעו עליות ומורדות לאורך כעשרים שנות נישואיהם. בתקופה שטרם פנייתם לטיפול חלה עלייה משמעותית בתדירות ועוצמת המריבות ביניהם, והם מגיעים לטיפול הזוגי פגועים, כועסים ומאוכזבים זה מזה.
הנושא המרכזי העומד במוקד המריבות הוא חזרתו של עודד לעשן אחרי גמילה משותפת. "הוא פשוט לא מתחשב בי", טוענת מיקה, "ולא רק בנושא של העישון". ואילו עודד מתבצר בעמדה משלו: "את לא תגידי לי מה לעשות. אני מעשן רק מדי פעם במרפסת, ואין סיבה שזה יפריע לך". מהר מאוד חרגו המריבות מהדיון על נושא המחלוקת ועברו לפגיעה ועלבון של כל אחד מבני הזוג מהאופן בו מתקיימות המריבות. לויכוחים החלו להתווסף צעקות, 'ברוגזים' והטחת עלבונות אשר קיבעו את המריבות בדפוס של מריבה-נתק-פיוס וחוזר חלילה.
"מאבקי כוחות הם תופעה מאוד שכיחה בזוגיות", אומרת מלצר, "ושורשיה מצויים כבר באופן בחירת בני הזוג. אמנם נדמה לנו שאנו בוחרים בני זוג לפי תכונותיהם החיוביות - חוכמה, הומור, הופעה חיצונית, קסם אישי ועוד - אבל למעשה מי שבוחר עבורנו את בן/בת הזוג הוא הלא מודע המחפש את תואם הורינו או אלו שגידלו אותנו. כל אחד מאיתנו נושא עמו באופן מודע ובלתי מודע את תבנית דמות הוריו, על החיובי והשלילי שבהם. בבגרות, מתוך מטרה לרפא את פצעי הילדות, אנו בוחרים בבני זוג 'תואמי הורה' מתוך משאלה לא מודעת כי יהוו תיקון לחוויות הכואבות מהילדות. בשלב הראשון של היחסים אנו רואים רק את הטוב שבבן הזוג וגם הפגמים נראים לנו חמודים ומעוררי אמפתיה. אלא שאחרי זמן מה, אחרי שההתאהבות הראשונית חולפת, אותם 'פגמים חמודים' ואפילו תכונות שאהבנו הופכים להיות הדבר שמוציא אותנו מדעתנו: השלווה בה התאהבנו מתחילה להחוות כאדישות וחוסר אכפתיות, הפתיחות המקסימה הופכת למוחצנות מעיקה. בשלב זה מתפתחים מאבקי הכוחות, מאחר וכל אחד מבני הזוג מנסה לשנות את בן הזוג כדי לקבל ממנו אהבה, חום ותיקון של חסכי ופצעי הילדות. במקרים רבים, המאבק חורג מהנושא המקורי וגולש להאשמות כלליות ולאירועי עבר ('אתה אף פעם לא מתחשב בי'; 'את בדיוק כמו אמא שלך!'), והויכוח מחריף את המצב במקום לפתור אותו".
"מעבר לכך", מוסיפה מלצר, "חשוב להבין כי מאבקי הכוח נובעים במידה רבה ממאבק פנימי של חלקים שונים בעולמו הפנימי של כל אחד מבני הזוג. מצד אחד, החלקים המודחקים והמדוכאים בתוכנו השואפים לידי ביטוי כדי שנחיה עם כל המהות שלנו כאנשים שלמים ומצד שני, האיסור שקיבלנו בילדות מהורינו על ביטוי החלקים האלה שנתפסו כלא רצויים וכ"לא בסדר". כאשר צורך בסיסי אינו מסופק בילדות באופן קבוע, הילד יפתח 'חליפת הישרדות' שתאפשר התמודדות עם החסך. כך למשל, ילד שמקבל באופן קבוע מסר של 'אל תהיה סיסי, מה אתה בוכה כמו תינוק? תסתדר לבד' יתקשה בבגרותו להתחבר לחלקים אישיותיים של חולשה והפגנת רגשות. מאחר והאיסור שהפנים לא יאפשר לו לבטא חלק חיוני באישיותו, אותו ילד יבחר בבגרותו בת זוג שתבטא עבורו את החלק הרגשי. בשלב ההתאהבות יווצרו חיבור ומשיכה לחלקים משלימים אלו, אך עם הזמן האיסור שהופנם בילדות יחלחל לקשר ו'שיחות הנפש' יתחילו להחוות כמעיקות ומתסכלות. בשלב זה עשויות להתעורר מחשבות על כך שהבחירה בבן הזוג המסוים הייתה טעות מלכתחילה, אך ללא עיבוד, גם בחירה בבן זוג חדש תביא לשחזור של אותם בחירות, קשיים וכאב".
"סוף סוף אפשר לדבר איתך": שיטת אימאגו להתמודדות עם מריבות חוזרות
"אי אפשר לדבר איתך"; "את גם ככה לא מקשיבה למילה"; "אתה שומע רק את עצמך"... משפטים שכיחים אלו החוזרים שוב ושוב במריבות זוגיות ממחישים באופן חי את אחת מהנחות הבסיס של גישת האימאגו, לפיה רבים ממאבקי הכוח נובעים מהיעדר הקשבה אמיתית. "כל אחד מבני הזוג מקשיב לשני מתוך עולמו הסובייקטיבי על התפיסות, הרגשות וההבנות הכלולים בו", מסבירה מלצר, "וממקום זה קשה מאוד ליצור מרחב זוגי בטוח ותחושה של הבנה והקשבה אמיתית. בבסיס שיטת האימאגו עומדת החתירה להקשבה אחרת, אמיתית, בה כל אחד מבני הזוג מרפה מעולמו הפנימי, עובר לעולם של בן הזוג השני ומנסה להבין מה נאמר שם שלא דרך המשקפיים הסובייקטיביות שלו עצמו. מתוך הקשבה זו, בני הזוג יכולים לזהות את פצעי הילדות זה של זה ולהצליח לראות את חווית האחר מעבר לקונפליקט הקונקרטי. לאחר שמושגת הקשבה זו נפתח מרחב בטוח הרבה יותר בקשר הזוגי. כך, מתפנה מקום לתשוקה, קרבה ומפגש אמיתי ואותנטי בין בני הזוג, בו כל אחד יכול להביא את עצמו כפי שהוא. חוסר ההתחשבות, ה'נדנודים' ודפוסי התנהגות נוספים שנתפסים כמעיקים, פוגעים ומתסכלים מתחילים להיות מובנים ובעלי משמעות אישית ועמוקה יותר, וממקום זה קל יותר למוסס קונפליקטים. כך, כל אחד מבני הזוג מצליח גם להשיב לעצמו את החיבור לאותם חלקים אישיותיים שנאסרו ואבדו בילדות, ואותם חיפשנו אצל בן הזוג".
במהלך הטיפול תיארה מיקה כיצד הוריה ואחיה הגדולים עישנו בשרשרת בסלון, בילדותה. היא חשה נחנקת וביקשה מהם שלא לעשן בסלון כדי שתוכל להמשיך לשבת איתם, אך התשובה שקיבלה שוב ושוב הייתה 'אם זה מפריע לך - את יכולה ללכת'. מיקה למדה להפסיק לבקש ובמקום זאת - לשבת על כסא לצד הדלת. ברגעים אלו היא חשה לא שייכת, לא אהובה ולא רצויה. מתוך סיפור זה נעשה ברור כי הכאב העצום אותו חוותה מיקה בכל פעם שעודד עישן לא היה כאב על אותה סיגריה במרפסת, אלא על התחושה שהיא דחויה ולא אהובה. עודד, לעומת זאת, תיאר את אמו כאם שתלטנית אשר התערבה וקבעה עבורו בכל היבט של חייו. בהתאם, כאשר מיקה מבקשת ממנו להפסיק לעשן הוא לא חווה את הבקשה בלבד אלא את האימה מפני השתלטות עליו. מתוך הקשבה אמיתית יכלו מיקה ועודד לזהות את מקור העוצמות הרגשיות שחוו ולראות את המקום ממנו פועל כל אחד מהם. תוך זמן קצר מיקה חשה כי העישון אינו מפריע לה ועודד הרגיש שקל לו לוותר על העישון ברב המקרים.
על המטפלת - אריאלה מלצר
אריאלה מלצר היא מנהלת מכון רעות לטיפול זוגי, משפחתי ואישי. עובדת סוציאלית קלינית (M.S.W), פסיכותרפיסטית, מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ובעלת ניסיון רב בטיפול באלימות במשפחה. בוגרת לימודי פסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, מטפלת זוגית מוסמכת בשיטת אימגו, מגשרת, מרצה ומנחת סדנאות.
