28.11.10
צוות בטיפולנט
המיתוס היווני העתיק על נרקיס, העלם שאהב עצמו עד כדי כך שגווע מרעב וצמא מול בבואתו המשתקפת באגם, נושא עמו מוסר השכל ברור בנוגע למחיריה של האהבה העצמית המוגזמת. אך האם המיתוס נאמן למציאות? הרי רבים מאיתנו מתבוננים לא פעם בקנאה באנשים הגאים, הבטוחים, הנראים מרוצים מעצמם כל כך...
במאמר זה נתבונן בנרקיסיזם ממספר זוויות - החל מנרקיסיזם בריא ואפילו חיוני להתפתחות, ועד להפרעת האישיות הנרקיסיסטית, המביאה לפגיעה משמעותית בתפקוד וביחסים הבין אישיים.
אמא, אבא והמראה: התפתחות הנרקיסיזם
הילד של השכן? חמוד. הילד שלי? מושלם. את זה תאמר כמעט כל אמא טרייה. ואכן, על אף שהמונח נרקיסיזם מלווה בקונוטציות שליליות ביותר, תיאוריות פסיכולוגיות רבות מציעות כי תקופת הגיל הרך מאופיינת בנרקיסיזם בריא וחיוני.
התיאוריה הפרוידיאנית הקלאסית הציע כי כל התינוקות מאופיינים ב'נרקיסיזם ראשוני'. המערכת הרגשית והקוגניטיבית של התינוק עדיין פרימיטיבית מכדי להכיר בנפרדותו מאנשים אחרים ולכן הוא חש כי הוא עצמו מספק את כל צרכיו: התעורר רעב? "פתאום" הופיע שד או בקבוק מלא חלב. החיתול רטוב? מיד כשהתחלתי לבכות החיתול הרטוב נעלם והוחלף בחיתול יבש. עם הזמן, המציאות מאתגרת את חווית העצמי ה"כל-יכול" באופן שמביא להתפכחות והכרה בחוסר האונים והתלות בהורה. מתוך חוויה נורמטיבית זו, מתפתחת יכולתו של הילד להשקיע אנרגיות נפשיות לא רק בו עצמו אלא גם בהורה ובאנשים אחרים - יכולת משמעותית ביותר לכינון יחסים בין אישיים הדדיים.
תיאוריה מאוחרת יותר, אותה פיתח האנליטיקאי קוהוט, הדגישה גם היא את הנורמטיביות שבנרקיסיזם הילדי ואת העובדה שהוא מתפוגג בתהליך ההתפתחות הבריאה. לטענתו של קוהוט, תחושת ערך עצמי יציבה מתפתחת מתוך חוויתו הראשונית של הילד את הוריו כנהדרים וחזקים ואת עצמו כאהוב ונערץ על ידי דמויות "גדולות מהחיים" אלו. כאשר הילד חווה את התפעלותם של הוריו, ההתמודדות הבלתי נמנעת עם המציאות אינה כואבת כל כך: ערכו העצמי של הילד יציב דיו בכדי להתמודד עם אירועים יומיומיים כציור לא מוצלח, דחייה על ידי הילדה הכי יפה בגן ואפילו עם העובדה שגם אביו הנערץ לפעמים מפסיד בשש-בש לשכן... לעומת זאת, כאשר הילד הצעיר אינו זוכה לתשומת לב חיובית זו אלא לציפיות גרנדיוזיות או לחלופין, לביטול או היעדר התפעלות- יתפתח ערך עצמי שברירי. חווית הערך העצמי השברירי היא בלתי נסבלת, ולכן מתפתחת הגנה נפשית גרנדיוזית אשר מתבטאת באופנים שונים ובעוצמות שונות.
"אני ואפסי עוד": האישיות הנרקיסיסטית
ההגנה הנפשית המתפתחת כנגד חווית הערך העצמי השברירית אינה נותרת בגדר חוויה נפשית-פנימית, אלא באה לידי ביטוי בהתנהגותו וביחסיו הבין אישיים של הנרקיסיסט. על פי ה-DSM, המדריך האמריקאי להפרעות פסיכיאטריות, מאובחנת הפרעת אישיות נרקיסיסטית כאשר מתקיים "דפוס נרחב של פנטזיות או התנהגות גרנדיוזיות, צורך בהערצה והיעדר אמפתיה, אשר מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים בהקשרי חיים רבים". במסגרת דפוס זה מתקיימים מאפיינים כתחושת ערך עצמי גרנדיוזי, תחושת ייחודיות, פנטזיות על גדולה והצלחה בלתי מוגבלת, ציפייה להערצה וזכאות לזכויות יתר, יהירות, היעדר אמפתיה לאחרים וקנאה עזה בהצלחותיהם.
תיאורטיקנים וקלינאים אחרים הציעו כי ניתן לזהות תתי-סוגים של נרקיסיזם: הנרקיסיסט היהיר מאופיין בתחושת גרנדיוזיות, יהירות, נצלנות היעדר אמפתיה וקנאה באחרים; הנרקיסיסט הפסיכופת יחזק את ערכו העצמי על ידי השתתפות בהתנהגויות עברייניות אשר ישקפו את החוויה כי הוא עומד מעל לחוק, ועשוי להפגין התנהגויות סאדיסטיות והתקפי זעם; הנרקיסיסט הביישן, לעומתם, ישקע בפנטזיות גרנדיוזיות אשר יעוררו בו בושה רבה, ויסתגר מפני המציאות ומפני קשרים בין אישיים מתוך ניסיון בלתי מודע להמנע מדחייה או ביקורת.
חלוקה נוספת שהוצעה הבחינה בין נרקיסיסטים אקסהביציוניסטים אשר יפגינו התנהגויות יהירות וציפייה להערצה לבין נרקיסיסטיים "סגורים" אשר יחוו חוויה תמידית של בושה והשפלה על כך שלא מכירים בערכם האמיתי.
"אני? צריך טיפול?": טיפול באישיות נרקיסיסטית
אדם בעל אישיות נרקיסיסטית אשר ניחן בכישורים וכריזמה עשוי להגיע להישגים מרשימים ביותר, כפי שמוכיחים רבים מה"סלבריטאים". לכן, מרבית הנרקיסיסטיים לעולם לא יפנו לטיפול: הם עצמם לא יחוו מצוקה או תסכול בעוד שסביבתם הקרובה תסבול מהתנהגותם הנצלנית, הקנאית וחסרת האמפתיה, ומהתפרצויות הזעם וההיעלבויות התכופות במצבים בהם יחושו כי לא קיבלו די הערצה או פידבקים חיוביים מהסביבה. בהתאם, רמזים או בקשות מהסביבה לפנייה לעזרה מקצועית יתקבלו בדרך כלל בבוז ובעלבון - אני?! צריך טיפול?!.
יחד עם זאת, כאשר הנרקיסיסט חווה פגיעה בערכו העצמי עשויה להתעורר מצוקה קשה ביותר אשר תפיסתו הגרנדיוזית אינו מאפשרת לו להתמודד עמה. חוויות אלו עשויות לנבוע מאירועים ממשיים (פיטורין, עזיבה של בת זוג) או חוויות פנימיות הנובעות משינויים התפתחותיים כשינויים גופניים הנובעים מההתבגרות, כניסה להורות לילד שאינו "מושלם" וכן הלאה.
מרבית האנשים מסוגלים לעכל חוויות של דחייה או כישלון, ולקחת אותן בפרופורציה מתוך התבוננות כוללת בהישגיהם ("היא לא רוצה אותי אבל נשים אחרות רצו אותי בעבר"; "אמנם לא התקבלתי לתוכנית מצטיינים יוקרתית אבל גם לימודים במסלול רגיל יכולים להיות מספקים"). נרקסיסטיים, לעומת זאת, עלולים לחוות כשלונות ודחייה בצורה קיצונית ביותר אשר תתבטא בהכחשה מוחלטת ("היא לא יודעת מה היא עושה, היא תיכף תתחרט") או בפגיעה קשה שעשויה להביא למצוקה, דיכאון ואובדנות. במצבים אלו חלק מהנרקיסיסטיים עלולים להתנהג באופנים קיצוניים ביותר. לדוגמא, נטען כי תקיפות בכירי התקשורת שיזם דודו טופז וחלק ממקרי רצח הילדים נבעו מאישיותם הנרקיססטית של מבצעי הפשע אשר לא יכלו לשאת את הפגיעה בערכם.
במקרים של מצוקה קשה עשוי הנרקיסיסט לפנות לטיפול פסיכולוגי, אך בדרך כלל מדובר בטיפולים ממושכים אשר השינויים בהם מושגים באיטיות: רבים מהנרקסיסטיים מתקשים ליצור קשר טיפולי מאחר והם מתקשים להתמודד עם חוסר הסימטריה ביחסים הטיפוליים ונוטים להפחית בערכו של המטפל. כמו כן, הם מאופיינים פעמים רבות בחוסר מוכנות לקחת אחריות על מצבם ובהיעדר רצון אמיתי לשינוי פנימי, מתוך חווית שביעות הרצון העצמית.
ביבליוגרפיה
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (2007) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, tenth edition.
Pathological narcissism and narcissistic personality disorder, Pincus, Aaron L.; Lukowitsky, Mark R. Annual Review of Clinical Psychology, Vol 6, 2010, 421-446.
Narcissism at the crossroads: Phenotypic description of pathological narcissism across clinical theory, social/personality psychology, and psychiatric diagnosis. Cain, Nicole M.; Pincus, Aaron L.; Ansell, Emily B. Clinical Psychology Review, Vol 28(4), Apr 2008, 638-656.
