סבא וסבתא: איך להיעזר ולהמשיך להסתדר?

צוות בטיפולנט

אחד השיקולים המרכזיים המנחה זוגות צעירים רבים בבחירת אזור מגורים הוא הקרבה לאחד ההורים ואכן, קשה לחשוב על "בייביסיטר" מסור, אוהב וזמין יותר מהסבא והסבתא. בחופש הגדול, על אף שזוגות רבים נעזרים בהוריהם, לא פעם מתעוררים מתחים וקשיים סביב מתן וקבלת העזרה. בכתבה זו נסקור את ה"מוקשים" הנפוצים ונציע כיצד להימנע מהם.

מוקש ראשון: "מה, את לא רוצה להיות יותר עם הנכד שלך?"

כן, מרבית הסבתות רוצות לראות את נכדיהן ולבלות איתם, ומעטים הסבים שלא יתמוססו כשהנכדים ישירו בפניהם את השיר החדש שלמדו בגן. אבל העובדה שהסבא והסבתא אוהבים את הנכדים ורוצים לבלות איתם אין משמעה שהם מוכנים לוותר על שיעורים באוניברסיטה, להיות זמינים תמיד גם בהתרעה של הרגע האחרון או לטפל בנכד כל בוקר. לא פעם זוגות צעירים שוכחים שההורים אשר הגיעו ל"גיל השלישי" הם אנשים פעילים אשר רוצים ליהנות מחייהם ולהתפנות לנסיעות לחו"ל, חוגים, קורסים ומפגשים חברתיים מהם הם יכולים ליהנות רק עם היציאה לפנסיה, אחרי שנים אינטנסיביות של עבודה והקמת משפחה. על רקע זה מתרחשים לא פעם עימותים קשים ורווי אכזבות: ההורים הצעירים חשים מאוכזבים, לחוצים ואף נעלבים מכך שהסבא והסבתא אינם קופצים על כל הזדמנות להיות עם הנכד ולסייע, והסבא והסבתא מתוסכלים מהציפייה לוויתור על חייהם ועל זמנם החופשי.

כדי למנוע עימותים מסוג זה כדאי לצאת מהנחה שמידת הסיוע בטיפול בנכדים צריכה להיות מוסכמת על שני הצדדים. כדאי לקחת בחשבון שסבים וסבתות שונים מאוד זה מזה בסבלנות, הנכונות והפניות שלהם לטיפול בילדים צעירים: חלקם מאושרים לבלות עם הנכד בכל רגע פנוי, חלקם חוששים וחרדים מפני טיפול בילדים צעירים בגילם ולצד מגבלותיהם הפיסיות, חלקם כמהים מאוד לחופש ומנוחה אחרי שנים של עבודה קשה ואחרים שמחים לעזור - אך רק במינונים מסוימים. לכן, מומלץ מאוד שכל סיוע שניתן על ידי הסבים והסבתות יהיה מבוסס על תיאום ציפיות פתוח וכנה, המאפשר לשני הצדדים לשתף בציפיות שלהם, אך גם לסרב לדרישות מסוימות.

• התמודדות עם שינויי הגיל השלישי
  

  
• הכנה לפרישה

  
• סבאות, סבתאות ומשמעות

  

מוקש שני: "אבל למה שוב נתת לו שוקולד לפני השינה?"

שוב ושוב זה קורה: הסברתם, ביקשתם, כעסתם, דרשתם - ושוב הסבא והסבתא אפשרו לילד לראות טלוויזיה לפני שיעורי הבית/לאכול כמות ממתקים שאצלכם הוא יכול רק לפנטז עליה או לישון איתם במיטה. הורים רבים מתוסכלים מדפוס זה וחוששים שהביקורים אצל הסבא והסבתא יקלקלו את הגבולות והמשמעת אותם הקנו לילד במאמץ רב. בנקודה זו כדאי לנשום עמוק ולהירגע: ילדים לומדים בקלות רבה מה מותר איפה ומפנימים תוך זמן קצר את העובדה שבבית של סבא וסבתא מותר להם לעשות דברים שבבית לא כדאי אפילו לנסות.

במילים אחרות, לא כדאי להשקיע אנרגיות ותסכולים מיותרים בהשוואת חוקי הבית לחוקים בבית סבא וסבתא, מעבר לגבולות אדומים ברורים וחד משמעיים. כדאי לזכור שהסבא והסבתא אינם המחנכים המרכזיים של הילד ושאף ילד לא הפך לעבריין בגלל ממתק מיותר, ולהימנע מוויכוחים מיותרים, שבדרך כלל גם אינם נושאי פירות.

מוקש שלישי: "איתי לא הייתם ככה..."

אחת החוויות הקשות ביותר עבור חלק מהזוגות צעירים היא המפגש עם השוני בהתנהלותם של הסבא והסבתא מול הנכד בהשוואה להתנהלותם כהורים: "איך איתי הוא היה כל כך קשוח ואיתה הוא פשוט נמס?", אותי היא לא ראתה ממטר, ואחריו היא מכרכרת...". כאשר קיימים קונפליקטים ומטענים מהקשר עם ההורים, לעיתים השוני בקשר עם הנכד מציף על פני השטח תחושות תסכול, החמצה וקנאה. הורים צעירים רבים תוהים "איפה היו כל ההתעניינות/חום/אהבה/אנרגיות האלו כשאני הייתי ילד/ה", ושוכחים עד כמה שונים קשר עם נכד וקשר עם ילד. בעוד שקשר עם ילד הוא קשר רווי ציפיות, חרדות וחוסר ניסיון, הרי שבקשר עם הנכד מוסר מהסבא והסבתא עול החינוך והם יכולים לתת ולקבל רק את החלקים המהנים, המספקים והקלים בקשר, וטוב שכך: כך הילד זוכה להתנסות בסוג נוסף של קשר עם מבוגרים.

מוקש רביעי: מי הסבתא המצטיינת?

כאמור, סבים וסבתות שונים זה מזה בנכונותם לסייע בטיפול בנכדים, ואף בסיוע החומרי, המתנות והפינוקים שהם מציעים לנכד ולהוריו. בהתאם, רבים מהזוגות הצעירים נתקלים במצבים בהם יש פערים משמעותיים בסיוע שמציע כל אחד מזוגות הסבים והסבתות. פער זה יכול להוות מקור לחיכוכים זוגיים ("תראה מה אמא שלי נתנה ואיזה מתנה עלובה הוא קיבל מההורים שלך!"), להשפיע על האופן בו הנכד תופס את זוג הסבים ש"לא נותן מספיק" ולפגוע בקשר איתם. ההפסד, כמובן, הוא של ההורים, הסב והסבתא והנכד עצמו. לכן, קשה ככל שיהיה האיפוק, מומלץ להימנע מהשוואות עד כמה שאפשר ולמנוע מהאכזבה והתסכול לחלחל לקשר של הנכד עם הסבא והסבתא.

מוקש חמישי: "ראית מה היא נתנה לבן של אח שלך...?!"

מוקש שכיח נוסף הוא השוואת האהבה, הנתינה והעזרה שהסבים מציעים לכל אחד מזוגות ההורים והנכדים. חלק מההורים חשים תסכול וקנאה בכך שילדים אחרים במשפחה זוכים ליותר עזרה מבחינה כספית ומבחינת טיפול בנכדים, ואחרים חווים עלבון וכאב כאשר הם עדים לאפליה בין הנכדים. קל להבין רגשות אלו: גם בבגרות, אנחנו רוצים להרגיש שהורינו אינם מעדיפים אח אחר על פנינו, ובהתאם, ליבנו נשבר כאשר אנחנו מרגישים שהילד שלנו (שלנו!) הוא הנכד הפחות אהוב ומוערך.

לא קל להתמודד עם רגשות אלו, אך כאשר הם מתעוררים חשוב מאוד לשאול את עצמנו מספר שאלות לגביהם. למשל, האם הנכד אכן מרגיש מקופח, או שרגשות קיפוח שאנחנו סוחבים עוד מילדותנו מושלכים אליו? האם הפער במתן העזרה נובע מהעדפת האח האחר, או שמדובר באח שמתמודד עם קשיים משמעותיים מבחינה כספית או משפחתית, בעוד שאנחנו מסתדרים לא רע גם ללא עזרת ההורה? במילים אחרות, כדאי לבדוק היטב את מקור תחושות הקיפוח וההשוואה ולנסות לצמצם את השפעתן, במידה ולא מדובר במצב של פגיעה ממשית בנכד. בסופו של דבר, מקור האהבה ותחושת השייכות המרכזיים של הילד הוא אתם עצמכם, ואל הסבים והסבתות.