02.10.13
אנה מילר
ד"ר אדם גרנט (Adam Grant, Phd) הוא פסיכולוג ארגוני באוניברסיטת וורטון (Wharton University) אשר טוען כי הסוד להצלחה טמון בעזרה לזולת. גרנט אמנם רק בן 32, אך בקריירה הקצרה שלו קצר לא מעט הצלחות. בוגר אוניברסיטת הרווארד (Harvard University) בהצטיינות, עם דוקטורט בלימודי פסיכולוגיה ארגונית מאוניברסיטת מישיגן (Michigan University), וכיום מהמרצים המוערכים ביותר בקמפוס, עם פרסי הצטיינות ויותר מ-60 מאמרים שפורסמו בז'ורנלים מקצועיים. השנה יצא ספרו "תן וקח" (Give and Take), אשר הפך לרב מכר בארה"ב.
כיצד עזרה לזולת משתלמת
גרנט מתרכז בעבודתו בסוגיות רבות, כגון שיתוף פעולה במקום העבודה, הצלחה, מוטיבציה ומנהיגות, ובודק את המפתח להצלחה מאחורי דמויות בולטות בתחומים שונים. גרנט בייחוד מתרכז בסגנון החברתי האפקטיבי מאחורי הצלחה וקידום - האם אנו מטפסים בסולם ההצלחה בזכות התנהגות תחרותית, או בזכות שיתוף פעולה ועזרה לאחר? הוא מסביר כי כאשר אנחנו חברותיים יותר ופועלים למען הזולת, אנו יוצרים קשרים רבים ומשמעותיים, ובכך קוטפים פרסים רבים - חיבור משמעותי לסביבה שלנו, סיפוק מעצם העזרה לאחר ובניית רשת חברתית רחבה שפועלת בטווח הארוך למען הקידום האישי שלנו. בכך מצטרף גרנט לשורה ארוכה של פסיכולוגים וחוקרים אחרים, שטוענים כי לתת יותר חשוב מלקבל. גרנט מביא עמו חידוש בדמות גוף מחקרי ענף אשר תומך ומסביר את טענה זו.
נותנים בכל מצב, ובכל מחיר?
רבים נוטים לחשוב שבדומה לקארמה, נקבל בחזרה את מה שנתנו. אולם, כמו ששמנו לב, לא תמיד זה עובד. לפעמים אנו מרגישים מרומים, תוהים שמא "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אם כן, נשאלת השאלה, מתי הסיכויים לקבל בחזרה את אשר השקענו גבוהים יותר, וכיצד ניתן לזהות זאת מבעוד מועד? בספרו, גרנט מחלק אנשים על פי שלוש אסטרטגיות: "נותנים", "לוקחים" ו"מתווכים". הסוג הראשון מתייחס לאנשים שנהנים לעזור ולא מצפים לתמורה, הסוג השני מתייחס לאלו אשר מנסים לקבל מהזולת כמה שיותר, לרוב ללא השקעה חוזרת, והסוג השלישי מתייחס לאלו שמודדים ומשווים, ובכך מנסים לעזור לאלו שצפויים לעזור להם, ולהשיב טובה לאלו שעזרו להם. מחקריו של גרנט ביקשו לבדוק איזו קבוצה צפויה לקצור יותר הצלחות במקום העבודה, ומצא כי קבוצת ה"נותנים" נמצאת הן בתחתית והן בראש סולם ההצלחה. הוא מסביר זאת על ידי חלוקת ה"נותנים" לשני תתי סוגים. הסוג הראשון, שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים, מתאפיין בנתינה לא מחושבת, הכוללת הקרבה עצמית עבור אחרים, על חשבון עשייה והתפתחות אישית. לעומתם, ה"נותנים" אשר קוטפים הצלחה, יותר בררנים בתזמון ובמוקד הנתינה שלהם. הם בהחלט מרבים לעזור, אך עושים זאת בזמן, בתנאים ועבור אנשים ספציפיים, כאשר לרוב מדובר בעזרה ל"נותנים" אחרים. בכך הם מוצאים עצמם פחות מנוצלים על ידי טיפוסים "לוקחים".
יחסם של מעסיקים ל"נותנים" ו"לוקחים"
מחקריו של גרנט מבקשים לענות על שאלות שונות במקום העבודה, גם מזווית הראיה של מעסיקים. הוא מסביר כי יותר משחשוב להעסיק טיפוסים "נותנים", מהותי לסנן מראש את אותם טיפוסים "לוקחים". היבט חשוב נוסף קשור לתמריצים לעובדים. לא פעם ארגונים נוטים לתגמל את אלו אשר מבליטים את עצמם ואת הישגיהם. לפי גרנט מומלץ לייחס חשיבות מרובה יותר לאלו אשר משקיעים משאבים לא רק בקידום עצמי, אלא גם במינופם של אחרים בסביבתם. נקודה שלישית הנה עידוד עובדים לבקש עזרה. ישנן סביבות עבודה אשר מאופיינות באנשים רבים המעוניינים לתת, לצד אנשים רבים אשר מתקשים לקבל. חשוב כי מעסיקים יזהו באנשים את היכולת לבטא את הצורך שלהם לקבל עזרה, להיות פתוחים לקבל אותה בשעת הצורך, ולהכיר תודה על כך. היכולת להבהיר לעובדים כי קבלת עזרה היא מאפיין של חוסן, חשובה לא פחות מהעסקתם של אלו אשר מוכנים לעזור.
מרחיבים את רשת הנתינה
גרנט מדגיש כי היכולת לתת מתבטאת גם באמצעות הרחבת רשת העזרה, למשל על ידי האפשרות שלנו לתת לאחרים, לתת לאחרים. הוא משתף כיצד בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה שלו ייעץ לסטודנטים כיצד להתכונן לראיונות עבודה. עם השנים, כשמספר הסטודנטים שלו הלך וגדל, החליט לבקש מסטודנטים שייעץ להם בעבר לעזור לסטודנטים שכיום מבקשים ממנו עזרה. הוא גילה כי הסטודנטים שנענו להצעה הפיקו הנאה ועניין מהחוויה, וביקשו ממנו הזדמנויות נוספות ללמד ולהדריך אחרים.
לסיכום, גרנט מדגיש כי בעולם ההישגי של היום, אנו נוטים להקלע לסחרור תחרותי של "משחק סכום אפס", אשר בפועל מבודד אותנו ומצר את צעדנו. הוא עושה זאת על ידי הארת המעלות הרבות של נתינה לשם נתינה, אשר עם הפעלת שיקול דעת מסוים, משתלמת ביותר לטווח הארוך. כך, שכשאנחנו עוזרים לאחר, אנחנו עוזרים גם לעצמנו.
מקורות
on Psychology, American Psychological Association, October 2013, vol.44, No. 9, page 28
