טראומה או תגובה הגיונית? עזרה נפשית לאחר אירוע מאיים

צוות בטיפולנט

בעשור האחרון גדלה המודעות סביב ״הפציעה השקופה״ – טראומה נפשית. לצידה, התרבו טעויות נפוצות בשימוש במושג 'טראומה' בהקשר זה. טראומה גופנית היא מצב של חבלה מסכנת חיים באופן מיידי. לעומתה, טראומה נפשית נקבעת מאוחר יותר, רק לאחר שהסכנה לגוף או לנפש חלפה, לכן הגדרתה עשויה להיות מורכבת ומבלבלת יותר. בכתבה הבאה ננסה לעשות סדר – מהי טראומה נפשית? מהן תגובות שאינן טראומטיות? ומתי לפנות לטיפול?

מה זה טראומה?

טראומה נפשית היא חוויה מתמשכת ומשמעותית של פחד, חוסר אונים, דיסוציאציה, בלבול ורגשות מטרידים נוספים, אשר מופיעה כתגובה לאירוע מטריד או מאיים. אירועים אשר עלולים להוביל לתגובה טראומטית עשויים להיגרם על ידי בני אדם (כמו תאונה, אירוע אלימות, אונס או טרור) או על ידי גורמי טבע (כמו רעידת אדמה).

מכאן, נחדד שני היבטים במונח אשר מובילים לטעויות נפוצות:

1. טראומה היא התגובה לאירוע ולא האירוע עצמו – מכאן כי עצם נוכחותו של אדם באירוע מסוים, לא אומר בהכרח כי הוא חווה טראומה או יפתח בעתיד פוסט-טראומה. 
2. בזמן הסמוך לאירוע, לא ניתן לדעת האם מדובר בטראומה – אלא רק לאחר שישנן עדויות לכך שהתגובה השלילית לאירוע ממשיכה להתקיים בעוצמה משמעותית, גם לאחר סיום האירוע. 

סמוך לאירוע: מצבי דחק (סטרס)

כאשר אירוע נתפס על ידינו כמאיים, הגוף נכנס למצב חירום אשר מטרתו היא להכין את האדם להתמודד מול האיום. מצב זה מוכר כתגובות לחימה או בריחה (Fight or Flight) והן כוללות, למשל, הזרמת דם לשרירים ושמירה על ערנות ודריכות. לעיתים, לאחר סיום האירוע, תגובות אלו 'נתקעות', הגוף והתודעה ממשיכים להגיב כאילו קיימת סכנה מיידית. 

לאחר סיום האירוע, ניתן להתייחס ל-2 אבחנות בציר הזמן:

1. תגובת דחק אקוטית (ASR; acute stress reaction)

תגובה המופיעה במהלך השעות עד 3 הימים הראשונים לאחר סיום האירוע. היא כוללת תגובות פיזיולוגיות של חרדה כמו רעד, עילפון, הזעה, בכי אינטנסיבי, תחושת חוסר אונים ופחד עזים. אנשים אשר חווים תגובה זו מכונים פעמים רבות באמצעי התקשורת כ'נפגעי חרדה'.

2. הפרעת דחק אקוטית (ASD; acute stress disorder)

תגובה המתמידה במשך 3 ימים לפחות מסיום האירוע ועד חודש. היא כוללת תגובות חרדה פיזיולוגיות (כמו רעד, הזעה), חוויה מחודשת של האירוע ('פלאשבק' או סיוט), וכן תגובתיות גבוהה לגירויים המזכירים את האירוע (מכונה 'טריגרים', כמו רעש חזק). אצל ילדים ניתן לראות רגרסיה בהתפתחות (כמו הרטבה), היצמדות להורים ומשחק סימבולי חזרתי הקשור לאירוע.

חלק מהסימפטומים שהוזכרו בוודאי מוכרים לכם – הם אכן דומים להפרעת דחק פוסט-טראומטית. עם זאת, בשלב זה, במהלך החודש הראשון מסיום האירוע, לא מדובר בטראומה או פוסט-טראומה, אלא בתגובות דחק.

הגדרה שגויה ומוקדמת מדי של תגובות אלו כטראומטיות עלולה להסב נזק. זאת מכיוון שהיא עלולה להחריף את התגובה לאירוע המאיים, להוביל לתפיסתה כמשהו קבוע שלא צפוי להשתנות, ובכך להפריע בתהליך ההחלמה הטבעי. 

• מהן שיטות הטיפול
  המרכזיות בטראומה?

  
• כלים ראשוניים להרגעה
  ותמיכה בזמן מלחמה

  
• איך מתמודדים עם ילד שחזר הביתה מהעוטף? כלים והמלצות

  

מיעוט מהאנשים יפתחו פוסט-טראומה

לאחר חודש מסיום אירוע מאיים או מטריד, תגובות הדחק הראשוניות יפחתו באופן משמעותי בקרב מרבית האנשים אשר היו באירוע (כ-80%), זאת בעזרת משאבים טבעיים, כמו קהילה ותמיכה משפחתית. לעומת זאת, מיעוט מהנוכחים באירוע ימשיכו לחוות תגובות דחק עוצמתיות המפריעות למהלך התקין של החיים, כלומר יתאימו לאבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מלבד אבחנה זו, חשוב לציין כי ישנן אבחנות טראומה נוספות אשר עשויות להתפתח לאחר אירועים קשים. למשל, הפרעה פוסט-טראומה מורכבת אשר עלולה להתפתח במקרים של חשיפה חוזרת ונשנית לאירועים קשים (כמו, גילוי עריות או שבי). אבחנה נוספת היא טראומה משנית אשר מתייחסת לתסמינים פוסט-טראומטיים כתוצאה מחשיפה לאירוע מסכן חיים של אחר משמעותי או כתוצאה מחשיפה לפרטים קשים של טראומה של אדם אחר כחלק ממילוי תפקיד (זק״א, רופאים, פסיכולוגים וכדומה).

עזרה נפשית לאחר אירוע מאיים

למרות שלאורך הכתבה הפרדנו בין תגובות דחק לבין תגובות טראומטיות, בכל מקרה של מצוקה כתוצאה מחשיפה לאירוע מסוג זה, מומלץ לפנות לסיוע נפשי על ידי אנשי מקצוע המיומנים בטיפול בטראומה או במצבי חירום. אלו יודעים להבחין בין תגובות דחק תקינות לבין כאלו מדאיגות יותר, וכן להתאים את סוג ההתערבות לפיהן. 

התערבות מוקדמת עשויה להפחית את הסיכוי להתפתחות של הפרעה פוסט-טראומטית בהמשך. לצד זאת, חשוב לזכור כי אין דבר כזה 'מניעה' בהקשר של טראומה. מטפלים בטראומה נוהגים לומר, במידה מסוימת של הומור, כי הדרך היחידה למנוע טראומה היא להימנע מלחוות אירוע טראומטי, דבר שכמובן לרוב לא נתון תחת שליטתנו.   

טרם חשיפה לאירוע: הכנה מנטלית

מחקרים מראים כי הכנה מנטלית עבור אנשים אשר עומדים להיחשף לאירוע שנתפס כמאיים עשויה לסייע להם להתמודד טוב יותר ולהפחית סיכוי להתפתחות של פוסט-טראומה בהמשך. למשל, הסבר לצוות רפואי שמגיע לזירת תאונה – מי הם עשויים לפגוש בזירה? איזה סוג חבלות? ואילו תגובות נפשיות נורמטיביות עשויות להתעורר?

סמוך לאירוע: עזרה נפשית ראשונית

בדרך כלל בנקודת זמן בטווח של שעות עד ימים מסיום האירוע תינתן עזרה ראשונית נפשית, בהתאם לצורך והרצון של המטופל והמלצת הגורמים הראשוניים. התערבות זו איננה טיפול והיא בדרך כלל קצרה, נעה בין מפגש אחד למספר בודד של מפגשים. בדרך כלל היא תתמקד בהחזרת חוויית השליטה וחיבור ראשוני למשאבים וכוחות עצמיים וקהילתיים של האדם, וכן בבניית סיפור קוהרנטי של האירוע.

במהלך החודש הראשון לאחר האירוע: טיפול בתגובת הדחק 

במידה ולאחר האירוע ישנם סימפטומים המתאימים להפרעת דחק אקוטית, מומלץ לפנות לטיפול. התערבות מקצועית בשלב זה היא חשובה, משום שבנקודת זמן זו הזיכרון של האירוע מתחיל להתגבש. הטיפול יתמקד בהפחתת הסימפטומים של תגובת הדחק, ובמידת האפשר יעסוק בעיבוד הסיפור של האירוע. בדרך כלל מדובר בטיפול קצר-טווח, כלומר מסגרת של מספר מפגשים ולא התערבות חד-פעמית. 

חודש מסיום האירוע ואילך: טיפול בפוסט טראומה (PTSD)

כאשר האירוע המאיים ממשיך לעורר תגובות דחק לאחר חודש מסיומו, מומלץ לפנות לטיפול בתחום הפוסט-טראומה. בדרך כלל טיפול בטראומה יכלול שילוב של כמה גישות טיפוליות, כתלות בסוג הטראומה והתגובה הנפשית אליה. אירועים קשים או מאיימים, עשויים לטלטל ולערער את חייו של אדם, והם משפיעים באופן שלילי על תפיסתו של האדם את העולם כצודק, בטוח וניתן לניבוי. לכן, מומלץ לפנות לטיפול בכל מצוקה נפשית סביב האירוע, גם ללא ביטוי מלא של הפרעה פוסט-טראומטית. 

מקורות

פלינט, ת. (2023, 12 באוקטובר). עקרונות הטיפול האקוטי בטראומה - חלק א׳ [הרצאה מצולמת]. בטיפולנט. 

פלינט, ת. (2023, 11 באוקטובר). עקרונות הטיפול האקוטי בטראומה - חלק ב׳ [הרצאה מצולמת]. בטיפולנט. 

American Psychological Association (2018, April 19). APA Dictionary of Psychology – trauma. American Psychological Association. https://dictionary.apa.org/trauma

Gregory A. A., Are you misusing the term trauma (2023, January 10). https://www.psychologytoday.com/us/blog/simplifying-complex-trauma/202301/are-you-misusing-the-term-trauma

Regier, D. A., Kuhl, E. A., & Kupfer, D. J. (2013). The DSM‐5: Classification and criteria changes. World psychiatry, 12(2), 92-98

World Health Organization. (1992). The ICD-10 classification of mental and behavioural disorders: clinical descriptions and diagnostic guidelines (Vol. 1). World Health Organization