למה קשה לנו להציב גבולות? פרק מתוך הספר 'הציבו גבולות'

נדרה גלובר טוואב

רבים יאמרו כי בישראל הקטנה והמשפחתית – קשה לנו להציב גבולות בריאים בינינו לבין אחרים. למשל, קשה לנו לסיים שיחות מסדרון עם השכנה, לסרב להזמנה לארוחות משפחתיות או לשמור על גבולות בין שעות העבודה לבין זמננו החופשי. אם כך, אולי נוכל להיעזר בהצבת גבולות בעזרת אשת מקצוע מעבר לים. 

נדרה גלובר טוואב היא מטפלת מוסמכת (MSW, LCSW) במדינת מישיגן, ארה״ב. ספרה 'הציבו גבולות: ללמוד לומר לא ולהשיג שליטה בחייכם' בהוצאת מטר (2024) הוא ספר עזרה עצמית אשר מציג טכניקות לכונן גבולות בריאים מתוך תחום הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי (CBT). בכתבה הבאה, תוכלו לקרוא קטע מתוך הספר בפרק 'זהו ותקשרו את גבולותיכם'. 

מתוך הפרק: רגשות נפוצים לאחר הצבת גבול

ההתמודדות עם אי הנוחות שנגרמת כתוצאה מהצבת גבולות היא החלק הקשה ביותר. אי נוחות היא הסיבה מספר אחת לכך שאנשים רוצים לעקוף את הצבתם מלכתחילה. אשמה, פחד, עצב, חרטה או מבוכה הם רגשות שגורים לאחר הצבת גבולות.

1. אשמה

השאלה ששואלים אותי בתכיפות הגבוהה ביותר היא, "איך אני יכול/ה להציב גבולות בלי להרגיש אשמה?" אין דבר כזה גבולות נטולי אשמה. אשמה היא חלק מהתהליך. בדרך כלל, אשמה נובעת מהמחשבה שמה שאתם עושים הוא "רע". היא נובעת מן האופן שבו אתם מתוכנתים לחשוב על להגיד לאנשים מה אתם צריכים או רוצים.

אצל רבים מאיתנו, מרגע שאנחנו נולדים, אנו לומדים להרגיש אשמה על כך שיש לנו רצונות וצרכים. יש מבוגרים שדרך טיפולם בילדים מאלצת את הילדים להתעלם מן הגבולות שלהם. שלא במתכוון, הדמות המטפלת עלולה לכפות על ילדים לחבק מבוגרים שאינם רוצים לחבק; כשהילדים אינם מצייתים לדרישות הדמויות המטפלות, נאמר להם, "אתם ילדים רעים," או "זה לא יפה." להגיד לילדים שהם רעים בשל כך שלא צייתו לבקשה זאת מניפולציה. באמצעות מעשים קטנים כאלה, אנו מלמדים ילדים שהם צריכים להרגיש אשמה על כך שהם מנסים לכבד את הגבולות שלהם עצמם.

למשל, מבוגר אומר, "תנ/י לי חיבוק." הילד אומר, "אני לא רוצה לחבק אותך." אז המבוגר אומר, "אבל אני אהיה נורא עצוב אם לא תחבק/י אותי." הכוונה היא לעורר אשמה.

יש ילדים שמאמנים אותם להיראות מבלי להישמע. מלמדים אותם שלבקש את מה שהם רוצים או להחזיק בגבולות בריאים זה לא מכבד. כמבוגרים, הם מתקשים להשיל מעליהם את צורת החשיבה המיושנת הזאת. אנשים כאלה עשויים להיקרא בידי אחרים עושי צרות או "קשים" בשל כך.

אבל השורה התחתונה היא, שזה תמיד בסדר לבקש את מה שאתם רוצים. להכריז על הצרכים שלכם זה בריא. ואפשר להביע את רצונכם בלי לנהוג בחוסר כבוד.

אשמה אינה מגבלה להצבת גבולות. אשמה היא רגש. ובדומה לכל הרגשות, היא באה והולכת. נסו לא להתייחס לאשמה שלכם כאילו מדובר בדבר הנורא ביותר בעולם. במקום זאת, אמצו אותה כחלק מתהליך מורכב  רק פיסה אחת, לא החוויה בכללותה.

אז איך מתמודדים עם אשמה כשהיא שם? הרגישו את האשמה, אבל אל תתמקדו בה. התמקדות יתר ברגשות רק מאריכה את משכם. אתם יכולים להמשיך הלאה תוך כדי הרגשת אשמה.

האם התרגשתם פעם ממשהו? מובן שכן. לא עצרתם הכול בגלל זה, נכון? לא החמצתם עבודה. לא נשארתם במיטה כל היום. עשיתם כל מה שנמצא בלוח הזמנים הרגיל שלכם, אבל התרגשתם בתוך כך. אתם יכולים להמשיך בחייכם גם כשאתם מרגישים אשמה.

אם אתם מרגישים אשמים, להלן כמה תזכורות:

• זה בריא לכם שיהיו לכם גבולות.

• לאנשים אחרים יש גבולות שאתם מכבדים.

• הצבת גבולות היא סימן למערכת יחסים בריאה.

• אם גבולות הורסים מערכת יחסים, מערכת היחסים היתה על סף סיום בכל מקרה.

לבסוף, אם האשמה מטרידה אתכם, נקטו בפרקטיקת הטיפול העצמי האהובה עליכם ותרגלו כמה טכניקות קרקוע כגון מדיטציה או יוגה.

2. פחד

כשאנחנו פוחדים, אנחנו מניחים את הגרוע מכול. המטופלים שלי אומרים, "הם הולכים להתנהג מוזר," "אני מרגיש/ה נבוכ/ה," או "יכול להיות שלא אשמע מהם שוב אם אנסה להציב את הגבולות שלי." ברור שאין לנו דרך לדעת כיצד מישהו אחר יגיב לאסרטיביות שלנו. כשלמישהו יש היסטוריה של זעם וכעס, בהחלט מובן שאנו מנסים להימנע מלהציב גבולות עם האדם הזה. אבל אנחנו מקרבנים את עצמנו יותר כשאנו מאפשרים לפחד למנוע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות.

כשאנו נותנים ביטוי לציפיותינו, אנו רוצים להגיד את הדבר הנכון. ה"דבר הנכון" כרוך בהצהרה על הצורך שלנו בדרך אסרטיבית.

במקרה של אריק (אשר מפורט בפרק המלא), עברנו על תסריטים היפותטיים בנוגע לתגובה האפשרית מצד אבא שלו. אריק חשש מהרע מכול  שאבא שלו יצעק, יקלל ויכה בקירות. אחרי הכול, אבא שלו כבר נתקף בזעם בעבר, ובעקבות פגיעות קטנות מזאת. אריק לא היה מסוגל לחשוב על מצב שבו מישהו כפה גבול על אביו.

אף על פי כן, אריק הכיר בעובדה שאמו בכל זאת כפתה כללי בית שאביו ציית להם, למשל בכך שחלץ את נעליו כשנכנס או לא עישן בבית והלך לכנסייה בימי ראשון. במקור, הוא לא חשב על הכללים האלה כעל גבולות שאביו ציית להם. היה ביכולתו לחשוב על כללים נוספים שאביו ציית להם בעבודה, במצבים חברתיים ועם בני משפחה אחרים. ההבנות האלה אִפשרו לו לראות שאביו באמת מסוגל לכבד גבולות כאשר הוא רוצה לעשות זאת.

3. עצב

"אני פשוט רוצה להיות נחמד/ה." שמעתי את זה מכל כך הרבה אנשים. אנחנו מרגישים עצב מפני שאנו מניחים שהצבת גבול תפגע ברגשותיו של מישהו. אנחנו מניחים שאנשים לא יהיו מסוגלים להתמודד עם זה, אבל זוהי חשיבה שמתמקדת במקרה הגרוע ביותר.

חשוב גם לזכור שאין לכם שום דרך לנחש כיצד אנשים אחרים מרגישים, אז המתינו שהם יספרו לכם. לפעמים אתם מרגישים עצב מפני שרציתם שהאנשים בחייכם פשוט "יקלטו את זה" ויתקנו את התנהגותם, יבינו את הצרכים שלכם גם בלי שתביעו אותם ישירות. כשמישהו מעמיד אתכם במצב שבו עליכם לאכוף גבול, אפשר שתרגישו שלצד השני במערכת היחסים לא אכפת מכם.

4. חרטה

"אמרתי את הדבר הלא נכון?" אנו תוהים אם הרחקנו לכת, אם דברינו נשמעו קשים או אפילו אם הרחקנו מעלינו את האדם האחר באופן מוחלט. מיד לאחר שהצהרנו על הגבול שלנו, אנו עשויים לחשוב, "מה אמרתי הרגע?"

נכון שאי אפשר לקחת את דברינו בחזרה. עם זאת, הבעה במילים של משהו קשה גם עשויה להציל את מערכות היחסים שלכם או לשפר אותן. היו אמיצים והצהירו על הגבול שלכם; זה עשוי לשנות את חייכם באינספור דרכים חיוביות.

5. מבוכה

"זה פשוט הולך להיות מוזר." גם זאת דאגה נפוצה. הזכירו לעצמכם, "פשוט התנהגו נורמלי." הישארו מקורקעים בהבנה שהצבת גבולות אינה עושה אתכם אדם רע אלא אדם בריא. הכירו בכך שעשיתם משהו טוב בעבור עצמכם. עשו את מה שהייתם עושים תמיד במערכת היחסים. אם אתם מדברים עם האדם המדובר יוםיום, התקשרו אליו למחרת. ההנחה שהאנרגיה ביניכם תהיה מוזרה תיצור בדיוק את הנימה הלא נוחה שאתם רוצים להימנע ממנה. אז צאו מנקודת הנחה שאנשים יכבדו את הגבולות שלכם, והתנהגו בהתאם.

קראו את הפרק המלא

בפרק המלא נדרה גלובר טוואב מזהירה מפני 4 דרכים לתקשר גבול בצורה בלתי מוצלחת ומציעה דרכים טובות יותר לעשות זאת. בנוסף, היא מתייחסת לקושי להציב גבולות מול אנשים אשר נוטים לחציית גבולות. בסוף הפרק, טוואב מציעה תרגיל קצר ליישם את המלצותיה אשר ניתנו בפרק הנוכחי. 

לקריאת הפרק המלא >> 

למידע נוסף על הספר ורכישה

על הכותבת - נדרה גלובר טוואב

מטפלת מוסמכת (MSW, LCSW) במדינת מישיגן בארה״ב אשר מתמחה במערכות יחסים. ספרה 'הציבו גבולות' הינו רב מכר של הניו יורק טיימס.