30.11.09
שירי לביא
רעות וגילי נשואים שלוש שנים, ואם יש משהו שרעות בטוחה בו - זו האהבה של גילי אליה. "בעצם", היא נאנחת בחיוך מריר, "אי אפשר לפספס את זה: הוא מתעניין בכל פרט ומעשה שלי, מתקשר לפחות עשר פעמים במהלך יום עבודה ומתעקש לבוא איתי כמעט לכל מפגש שלי עם חברות, לא משנה כמה הוא ישתעמם שם".
הצורך האינטנסיבי של גילי במעורבות בחייה של רעות ובקרבה אליה אינם מבטאים רק אהבה וצורך בקרבה, אלא גם ביטוי לחודרנות - אשר עשויה להביא לקשיים משמעותיים בקשר הזוגי. דר' שירי לביא, פסיכולוגית אשר חקרה את תחום החודרנות בקשר הזוגי, מסבירה על הגורמים לחודרנות, האופן בו היא משפיעה על הזוגיות ודרכים להתמודדות עמה.
"תני לי רגע לנשום!": מהי חודרנות וכיצד היא משפיעה על הזוגיות?
"הוא פשוט נודניק!"
"בחיים לא ראיתי גבר כל כך תלותי"
"היא כל כך קנאית, אני לא יכול לזוז מטר בלי שהיא תדע מזה"
אמירות אלו ורבות אחרות נשמעות לא פעם על ידי בני ובנות זוג המצויים בקשר עם אדם המתנהג באופן חודרני. התייחסות מקצועית לאותם "נודניקים"/ "קנאים"/ "תלותיים" תגדיר את ההתנהגות החודרנית כמצב בו צרכיו של אחד מבני הזוג פוגע בצורך של הצד השני בעצמאות. במחקר שערכה דר' לביא נבחנו האופנים הקונקרטיים בהם באה לידי ביטוי ההתנהגות החודרנית. לדבריה, התנהגויות שהוגדרו כחודרניות היו התנהגויות כניהול מעקבים וציטוטים, הגבלת פעילויותיו של בן/בת הזוג, רצון ש'לבן/בת הזוג לא יהיו חיים בלעדי', חקירה תמידית של בן הזוג על מעשיו וקשריו, חטטנות, סחטנות רגשית ועוד. "על אף שההתנהגויות מסוג זה מכוונות להשגת קרבה עם בן/בת הזוג", אומרת דר' לביא, "בפועל הן כנראה מביאות לפגיעה ביחסים: מחקרים מצביעים על כך שככל שרמת החודרנות בקשר גבוהה יותר, כך שביעות הרצון בקשר נמוכה יותר. מעבר לכך, רמת חודרנות גבוהה יותר ביום מסוים הייתה קשורה בירידה בשביעות הרצון ביום שלאחריו".
כיצד היית מגיב/ה לטלפון השביעי מבן/בת הזוג באותו הבוקר? איך היית מרגיש/ה אילו גילית שבן/בת זוגך מעיין/ת באופן קבוע במיילים שלך? קל לנחש באופן אינטואיטיבי כי תגובותינו היו נעות על הרצף השלילי. ואכן, במחקר שערכה דר' לביא נמצא כי התנהגויות חודרניות בזוגיות עוררו מגוון תגובות שליליות. תגובה שכיחה להתנהגות החודרנית היתה כעס, אם כי באופן מעניין מידת הכעס השתנתה בתרבויות שונות - בעוד שבארץ, ובעיקר בקרב התרבות המוסלמית בארץ, היו תגובות הכעס שכיחות במיוחד, הרי שבהודו ניכר פחות כעס ויותר השלמה עם הנטייה לחודרנות. תגובה אופיינית נוספת הייתה חרטה של בן הזוג על המעשה שהביא להתנהגות החודרנית מלכתחילה (למשל, חרטה על חזרה מאוחרת מבילוי או השתהות בהשבת שיחת טלפון). כמו כן, דווחו תגובות שכללו רגשות מעורבים - הבנה כי מדובר בניסיון לקרבה אך בו זמנית תחושה שההתנהגות מוגזמת ובלתי מקובלת.
לדבריה של דר' לביא, לא רק ההתנהגות החודרנית עצמה עשויה להביא לפגיעה במערכת היחסים, אלא גם דפוס התגובות אליה: תגובות של כעס, למרות טבעיותן, נמצאו כבלתי יעילות וכקשורות לשביעות רצון נמוכה יותר מהקשר. כמו כן, פעמים רבות נוצרו תבניות זוגיות של מעגלים שליליים בהם אחד הצדדים מנסה לחדש את הקרבה בכל פעם ("המון זמן לא יצאנו, בוא נעשה משהו הערב...") בעוד הצד השני נמנע יותר ויותר מהאינטראקציה.
הכל מתחיל מהבית: גורמים לחודרנות ודרכי התמודדות עמה
כאשר אנחנו חושבים על טיפול בתינוקות, אנחנו חושבים על האכלה, החלפת חיתול, משחק משותף ומגע אוהב. אבל לא פחות חשובה היא היכולת לאפשר לתינוק (ולאחר מכן לילד ולמתבגר) גם שהות עם עצמו ומשחק ללא הפרעה. החל מגילאי הינקות ועד לגיל ההתבגרות אמורים הורים לאזן בין הגנה על הילד וקרבה אליו לבין מתן עצמאות, חופש ואוטונומיה. איזון זה משתנה בהתאם לגילו, יכולותיו וצרכיו המשתנים של הילד.
"במילים אחרות", אומרת דר' לביא, "במערכות יחסים ממושכות ומשמעותיות אנו שואפים לאזן בין הצורך בקרבה, תלות, תמיכה ויכולת לחלוק זה עם זה את הצער והשמחה, לבין הצורך בשמירה על האוטונומיה שלנו כאנשים נפרדים בעלי 'חיים משלנו'. איזון זה עשוי להשתנות לאורך הקשר (אחרי משבר, למשל, אנו עשויים להזדקק לקרבה רבה יותר), כאשר מרבית הזוגות מצליחים לשמר את האיזון באופן גמיש דיו, כך שיתאים הן לשני בני הזוג והן לנסיבות החיים".
על אף ששמירה על איזון זה בין קרבה לאוטונומיה נשמע אידיאלי והגיוני, חלק מהאנשים מאופיינים בצורך גדול יותר בקרבה אשר במקרים מסוימים עשוי להתבטא בהתנהגות החודרנית. לדבריה של שירי לביא, מידת החודרנות והצורך בקרבה מושפעים מדפוסי היחסים הראשוניים אותם חווינו עוד בתקופת הינקות: "בשנה הראשונה לחיי התינוק מתבסס דפוס יחסיו עם המטפלים המרכזיים (ההורים, בדרך כלל) ודפוס זה טובע בו את סגנון ההתקשרות - סכמות פנימיות המתייחסות לאופן בו פועלות מערכות יחסים. סגנונות אלו מלווים אותנו לבגרותנו ומשפיעים על האופן בו אנו חווים ומנהלים קשרים אינטימיים. תינוק אשר זכה לטיפול הולם מפנים את התחושה כי יקבל מענה בהתאם לצרכיו (למשל, יקבל אוכל כשיהיה רעב ולא באופן שרירותי) ומפתח דפוס התקשרות בטוח, אשר מאפשר בבגרות ביטחון במערכת היחסים ויכולת לפנות לבן/בת הזוג באופן תואם. תינוק אשר מטופל באופן בלתי עקבי (למשל, בחלק מהמקרים זוכה להתעלמות מבכיו ובחלק מן המקרים לטיפול מסור) יפתח דפוס התקשרות חרד/ אמביוולנטי אשר מאופיין בבגרות בספקנות לגבי היענותו של בן/בת הזוג לצרכים. תינוקות אשר מטפליהם התעלמו מצרכיהם יפתחו דפוס התקשרות נמנע אשר מאופיין בהיעדר אמונה לגבי יכולתו של אדם אחר לסייע, ולכן ייטו לסמוך על עצמם בלבד ולא לפנות לבן הזוג גם בשעת צורך. באופן טבעי, אנשים בעלי דפוס התקשרות חרד/אמביוולנטי נמצאו במחקר כנוטים יותר להתנהגות חודרנית: אנשים אלו אינם בטוחים שיקבלו מענה לצורכיהם ולכן מעדיפים לוודא את זמינותו של בן/בת הזוג שוב ושוב, פעמים רבות באופן בלתי תואם".
למרות מקורותיה הראשוניים והאישיותיים של ההתנהגות החודרנית, בהחלט ניתן להתמודד עמה וליצור תקשורת זוגית אפקטיבית יותר. כאמור, במחקרה של דר' לביא נמצא כי תגובות כעס להתנהגות החודרנית קשורות בפחות שביעות רצון מהקשר. עם זאת, ממצא נוסף המתייחס לדפוסי התגובות מתייחס לתרומתו החיובית של 'עימות מילולי' היוצר דיאלוג בין בני הזוג: "היכולת לעמת את בן הזוג החודרני עם אי הנוחות שיוצרת התנהגותו, ולנהל דיון רגוע עליה, מציעה לבן הזוג החודרני ערוץ קרבה אלטרנטיבי, אשר עשוי להוות תחליף להתנהגות החודרנית (למשל, המרת טלפונים חוזרים בדיבור ישיר על תחושה של הפחתת ההשקעה בקשר מצד בת הזוג). עם זאת, לא תמיד קל לבן הזוג החודרני להכיר בבעיה ולשלוט בה, ולא קל לבן הזוג הסובל מההתנהגות למתן את תגובות הכעס והתסכול. לכן, במקרים רבים עשוי יעוץ זוגי לסייע בזיהוי דפוסי התקשורת וההתנהגות הבעיתיים, הבנת הגורמים להם ורכישת התנהגויות ודפוסי יצירת קרבה יעילים וחיוביים יותר.
על מחברת המאמר - דר' שירי לביא
פסיכולוגית, מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל.
