רגישים מדי: על הפרעות בויסות החושי

צוות בטיפולנט

נעמה, אמו של אלעד בן החמש, החליטה לפנות להתייעצות מאחר והרגישה כי שאלעד מתנהג בצורה שונה מאוד מזו שאפיינה את אחיו הבוגרים. "הכל איתו היה קשה יותר מההתחלה", היא מתארת. "הוא היה תינוק בכיין ולא משנה כמה הוא היה על הידיים, היה מאוד קשה להרגיע אותו. באוכל הוא תמיד היה בררן אבל מה שמדאיג אותי במיוחד זה שנראה שהוא נרתע מהרבה מאוד פעילויות שמעניינות ילדים בגילו - ארגז חול, ים, ציור בגועש, מסיבות יום הולדת... בזמן האחרון הוא גם התחיל להרביץ לילדים בלי סיבה, אפילו כשהם סתם עוברים לידו. אני פשוט לא מבינה את זה, בתחומים אחרים הוא כל כך סקרן וידידותי..."

בדיקה מעמיקה של הקשיים איתם אלעד מתמודד העלתה כי הוא מתמודד עם בעיה שכיחה המכונה 'רגישות יתר' בשפה העממית ו'הפרעה בויסות החושי' בשפה המקצועית. הפרעות בויסות החושי הן הפרעות מולדות המאופיינות בחוסר איזון בקליטת גירויים חושיים. חוסר האיזון עשוי להתבטא בשתי דרכים מרכזיות:

רגישות יתר בה גירויים נחווים באופן עוצמתי ביותר, ולעיתים אף מכאיב. למשל, ריחות מסויימים מעוררים בחילה וכאבי ראש, בדים רבים גורמים גירוי עורי בלתי נעים, מוסיקה ואירועים הומי אדם עלולים להכאיב ולהיות צורמים בצורה קשה וגם מגע עדין עשוי להחוות כמכאיב או בלתי נעים.
תת רגישות בה גירויים נקלטים באופן חלש מדי, ולכן מתעורר צורך בחיפוש אחר מגע אינטנסיבי יותר. ילדים עם תת רגישות עשויים להיות בלתי רגישים לכאב באופן שיסכן אותם ולגעת באחרים באופן חזק ומכאיב.
האופן בו אנו חווים גירויים חושיים אמנם מצוי בתחום החוויה הסובייקטיבית, אבל משפיע על התפתחותו של הילד גם במישור הרגשי והבין אישי.

• איך לבחור את המרפאה בעיסוק
  הטובה ביותר עבור ילדך?

  
• צפו עכשיו: ויסות רגשי
  אצל ילדים

  
• טיפול פסיכולוגי לילדים: איך
  תדעו אם הילד זקוק לטיפול?

  

ראשית, מאחר וגירויים רבים נתפסים כמאיימים ובלתי נעימים, הילד עשוי להמצע במצב בסיסי של אי שקט וחרדה, אשר משפיעים על פניותו לעסוק במשימות התפתחותיות המתאימות לגילו כמשחק, ציור ויצירת קשר עם ילדים אחרים.

בנוסף, הדימוי והתפיסה העצמיים נבנים בהתבסס על התנסויותיו של הילד בסביבתו המשפחתית והחינוכית: הילד לומד על עצמו מהאופן בו הוא משתלב בחברת ילדים אחרים, מתמודד עם מטלות הגן ובית הספר ומהפידבקים אותם הוא מקבל מהסביבה. הפרעות בויסות החושי פוגעות פעמים רבות בהשתלבותו של הילד בתחומים אלו: רתיעה מעבודה עם חומרים (גואש, פלסטלינה) וממשחק בחול, למשל, מעכבת את ההתפתחות המוטורית, מונעת מהילד לחזק מיומנויות חברתיות דרך העבודה המשותפת ומצמצמת את קבלת הפידבקים על יכולותיו מהצוות החינוכי. בדומה, ילד עם תת רגישות אשר זקוק למגע אינטנסיבי עלול לגעת בילדים סביבו בצורה שתחווה על ידם כאגרסיבית וילד עם רגישות יתר עשוי להרתע מחיבוקים וליטופים באופן שמרחיק ממנו את אמו ומטפליו. כך, הרגישות החושית מחלחלת לאופן בו מתארגן הילד בעולם ולאופנים בהם הסביבה תופסת אותו.

הפרעות בוויסות החושי - זיהוי וטיפול

זיהוי מוקדם של קשיי הויסות החושי מאפשר טיפול אשר מונע התקבעות של דימוי עצמי שלילי וקשיים חברתיים ורגשיים. איש המקצוע המתאים לאבחון וטיפול במצבי הפרעות בוויסות החושי הוא מרפא/ת בעיסוק, כאשר קיימות מספר שיטות טיפוליות אשר המשותף להן הוא ההכוונה להתפחתת הרגישות, חינוך הילד להשתלבות למרות הרגישות והבניית הסביבה הביתית בהתאם לצרכיו.

שיטת האינטגרציה החושית מבוססת על התנסות בגירויים חושיים שונים (בריכת כדורים, נדנדות) במטרה לווסת את המערכת החושית; שיטת החושים מתמקדת בארגון סביבתו של הילד (הבית, בית הספר) באופן שיצמצם את השפעת הרגישות החושית ויאפשר לו לתפקד באופן הטוב ביותר; שיטת אלבאום המתמקדת בתרגילי קואורדינציה ועיסויים. במרבית המקרים, טיפול באמצעות ריפוי בעיסוק ישלב עקרונות משלושת השיטות ויוסיפו לטיפול בילד גם הדרכת הורים אשר תסייע בהתמודדות עם סיטואציות מורכבות לילד כחגיגות יום הולדת, חפיפת ראש, מגע גופני ועוד.

טיפים נוספים להתמודדות עם הפרעות בויסות החושי:

ביגוד: מגעם של בדים מסויימים "משגע" ילדים עם רגישות יתר ולכן כדאי לתת לילד לבחור את הבדים המתאימים לו. כדאי גם להסיר מבגדים תוויות ותגים אשר גורמים גם הם לתחושות גירוד לא נעימות.

מקלחת: חלק מהילדים סובלים מאוד מזרם הטוש, ובמקרה זה אפשר לעבור לאמבטיות.

אירועים המוניים: סייעו לילד לזהות מה עוזר לו להתמודד באירועים הומים - כוונו אותו להמנע מישיבה ליד רמקולים או ליד בלונים שסביר שיתפוצצו, לאתר פעילויות שמתאימות לו בתוך האירוע וכד'.

מגע: ילדים עם רגישות יתר עשויים לחוות מגע שטחי כליטוף כבלתי נעים, אך להינות דווקא ממגע חזק, וילדים עם תת רגישות עשויים שלא להרגיש את המגע העדין ולחוות כמהנה רק מגע אינטנסיבי. לכן, יש לשים לב לסוג המגע המתאים לילד ולהשתמש בו גם אם באופן אינטואיטיבי היינו בוחרים במגע עדין יותר.

חשיפה הדרגתית: ניתן להגביר את המוטיבציה להתמודדות עם גירויים בלתי נעימים על ידי ארגון תוצאה מהנה עבור הילד. לדוגמא, הכנת כדורי שוקולד עשויה להיות מאתגרת עקב המגע בעיסה, אך התוצאה מתגמלת ביותר...

הסביבה החינוכית: שתפו את הצוות החינוכי בגן ובבית הספר בקשייו של הילד, ובקשו מהם להיות סבלניים ולסייע לילד להתארגן בצורה אופטימלית לפעילויות. למשל, לבחור דבק וצבעים שאפשר למרוח עם ספוג או מכחול ולא רק עם היד.

פינה מיוחדת: בעוד שהסביבה החיצונית לעולם אינה מותאמת באופן מלא לצרכי הילד, ניתן להכין לו בבית פינה המותאמת לו במיוחד. ילד עם תת רגישות הזקוק למגע חזק יכול להינות מ'פינת קפיצות' של כריות ופופים וילד עם רגישות יתר יהנה מאוהל קטן וסגור בו יוכל לנוח מהגרייה הרבה המקיפה אותו.

תקשורת: למדו את הילד להסביר לאחרים בסביבתו מה נעים לו ומה לא, כך ימנעו ממנו תסכולים וחוויות לא נעימות באינטראקציות בין אישיות.

טיפול מקצועי: כאמור, אם מתעורר חשד להפרעה בויסות החושי כדאי לאבחן ולפנות לטיפול מוקדם ככל האפשר. יחד עם זאת, אם קיימת נטייה מסויימת לרגישות אשר אינה מביאה למצוקה או פגיעה תפקודית, ואינה פוגעת ביכולתו של הילד להשתלב לימודית וחברתית - אין צורך בטיפול, ואפשר להיעזר בפתרונות ביתיים יצירתיים.