שומרים על איכות הסביבה (הרגשית)

יורם ראובני

מיחזור, שימוש בחומרים אורגניים, הפגנות נגד זיהום אוויר... המודעות לחשיבות השמירה על איכות הסביבה הולכת וגדלה בשנים האחרונות, אך מה לגבי איכות הסביבה הרגשית של ילדנו? יורם ראובני, מנהל מכון אתרוג לקידום הסביבה הרגשית של הילד, מסביר מה היא סביבה רגשית בריאה, כיצד היא משפיעה על ילדינו ועל הקשר איתם ואיך שומרים גם עליה.

"כל ילד מגיע לעולם עם פוטנציאל אשר התנסויותיו בעולם עשויות לאפשר או לא לאפשר לו לממש אותו", אומר יורם ראובני. "סביבה רגשית בריאה משמעה סביבה ביתית וחינוכית אשר מאפשרת לילד למצות את הפוטנציאל שלו ולהשתלב בעולם באופן מיטיב. באופן טבעי, המבוגרים הם אלו שמעצבים את הסביבה הרגשית של הילד וישנם מספר עקרונות מרכזיים העומדים בבסיס הסביבה הרגשית הבריאה. יישום עקרונות אלו עשוי למנוע בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, הפרעות פסיכוסומטיות ובעיות תקשורת בין הורים לילדים".

Always look on the bright side of child: התמקדות בחיובי

נכון שילדים ובני נוער עשויים להיות עקשנים, נודניקים, רעשניים ואנרגטיים בצורה שכמעט מפילה אותנו מהרגליים, אבל גם לילד הכי "קשה" יש תכונות חיוביות שבהן ניתן להשתמש כמנוף לבניית בטחונו העצמי והתנהגותו החיובית.

לדבריו של ראובני, ביטחון ודימוי עצמי נבנים בהתאם לתפיסתם של המבוגרים את הילד: המבוגרים משמשים לילד כמראה וכאשר משקפים לילד את תכונותיו החיוביות, סביר להניח שאלה יופנמו בתפיסתו העצמית. התפיסה העצמית החיובית מאפשרת לילד לנהל תקשורת פתוחה ולצאת אל העולם עם בסיס רגשי חזק ויציב, ובהתאם למנוע קשיים רגשיים ובין אישיים. "דוגמא קלאסית לכך", מתאר ראובני, "היא שכאשר הורים ואנשי חינוך רושמים במשך שבוע את כל הדברים החיוביים שבילד, אפילו מבלי להגיד לו דבר, אנו רואים שיפור משמעותי בהתנהגות. ראיית החיובי שבילד מרגיע את המבוגר, משרה סביבה חיובית והילד קולט זאת ומגיב מיד".

בהתאם לעקרון זה, מדגיש ראובני גם את חשיבות השימוש בחיזוקים חיוביים על פני גערות וענישה: גם אם לפעמים נדמה לנו שהילד נעדר לגמרי יכולת מסוימת (כדחיית סיפוקים או התנהגות לא תוקפנית), יכולת זו תמיד קיימת במידת מה ואותה אנחנו צריכים להדגיש ולחזק. הדרך למתן חיזוק חיובי יעיל היא זיהוי המקומות בהם הילד מפגין יכולת חיובית ומתן פידבק המדגיש הן את יכולתו והן את האופן הקונקרטי בו הפגין יכולת זו. לדוגמא, אמירה כ"יש לך יכולת מאוד יפה להתאפק- ראיתי שלמרות שהיא דחפה אותך לא החזרת אלא ניגשת אלי". לחיזוק המילולי כדאי לצרף גם חיבוק או נשיקה וכאשר הילד בוגר דיו, להוסיף הסבר קצר על האופן בו תסייע לו היכולת שהפגין: "זה שאתה יודע להתאפק יעזור לך גם כשאתה משחק כדורגל עם חברים". למעשה, בתהליך זה הילד לומד מה היא ההתנהגות הרצויה (ולא רק מהי ההתנהגות הלא רצויה) וביטחונו ואמונו ביכולתו להתנהג באופן זה גדלים.

מי מפחד להגיד לא? השמת גבולות

מי מאיתנו לא שמע או השמיע לאחרונה את המשפט "ילדים צריכים גבולות"? ומצד שני- מי מאיתנו אינו רוצה לגדל את ילדו עם חום ואהבה אין סופיים? האיזון בין צרכים אלו מאתגר הורים ואנשי חינוך רבים ובהתאם מצביע יורם ראובני על חשיבות השמירה על 'גבולות נושמים': "ילד זקוק לתחושה שיש סביבו מבוגר אחראי אשר יודע מה טוב עבורו ומונע ממנו לפעול באופן שיפגע בו עצמו. כאשר הילד חש שאין גבול כזה, הוא מחמיר את התנהגותו עד להצבת הגבול. עם זאת, הילד זקוק גם למידה מסוימת של חופש אשר תאפשר לו לבטא את אישיותו ולנהוג באופן ספונטני ויצירתי. אם נציב את אמצעי התגובה על עקומת פעמון, נוכל להציב בקצה אחד את הגבולות הנוקשים אשר מגבילים את היצירתיות של הילד באמצעות צעקות, אלימות ודרישה לצייתנות מלאה ומצד שני את היעדר הגבולות המוחלט בו הילד הוא שקובע את החוקים והגבולות בבית. 'גבולות נושמים' הם גבולות הנמצאים באמצע הרצף ולא בקצוותיו, וישנן מספר דרכים להצבת גבולות מאוזנת. לדוגמא, כאשר ילד עובר גבול ניתן להגיב באמצעות "תוצאות הגיוניות" ולא באמצעות ענישה שרירותית אשר אינה קשורה למעשה עצמו: אמירה כ'אני מחרים לך את הצבעים בגלל ששוב קישקשת על הקירות ואי אפשר שהבית יהיה מלוכלך', למשל, מכבדת את הילד אך בו זמנית מעבירה מסר לפיו יש השלכות להתנהגויות שליליות".

מדברים רגשות: הקשבה פעילה לרגשות הילד

עם העומס היומיומי והצורך לתמרן בין העבודה, החוג של הקטנה, השפעת של בן/בת הזוג ומסיבת יום ההולדת של הגדול, לא פלא שאנחנו מוצאים את עצמנו פותרים ב"יופי, יופי" חלק מהדברים שהילדים מספרים לנו.

"הקשבה פעילה המעבירה מסר של התעניינות והכלה של רגשות הילד", אומר ראובני, "תורמת באופן משמעותי ביותר גם להתנהגותו ולקשר עמו: כאשר הילד מרגיש שאיננו קשובים או שאנו מספקים פתרונות פרקטיים "יבשים" לקשייו, נפגע הרצון שלו לשתף אותנו בחוויותיו והוא מתחיל להתנהג את רגשותיו במקום לדבר אותם. למשל, ילד שמספר שצחקו עליו בבית ספר ומקבל תשובה כ'מה אתה מתרגש מהם, אתה הרי יודע שאתה לא טיפש' עשוי להפנים את התחושה שאין מקום לרגשותיו ולבטא את כאבו דרך כאבים פסיכוסומטיים או בעיות התנהגות. לעומת זאת, אם אנחנו מזמינים את הילד לדבר על רגשותיו ונותנים להם לגיטימציה ("זה באמת נורא מעליב כשאומרים ככה..."), יש פחות סיכוי שהילד יפנה לביטויים רגשיים עקיפים ככאבי בטן, הפרעה בכיתה וכד'".

קשיים בניהול משא ומתן? לא רק בפוליטיקה: יצירת דיאלוג עם הילד

"למה הוא מרביץ כל כך הרבה? מה כל כך קשה בלסדר את החדר?" את השאלות האלו אנחנו יכולים לשאול את עצמנו עשר פעמים ביום, אבל כמעט אף פעם אנחנו לא שואלים את הילד.

יורם ראובני מדגיש את חשיבות היכולת לנהל דיאלוג עם הילד וליצור מרחב פתוח לדיבור על רגשות, קשיים ובעיות: "כאשר אנחנו שואלים ומקשיבים ברצינות להסבריו של הילד, סביר להניח שנבין דבר מה חדש על קשייו או התנהגותו. כאשר הילד ירגיש שאנחנו באמת רוצים לדעת למה הוא מתקשה להכין שיעורים, ללכת לישון בזמן וכד', סביר להניח שלאחר מכן יתפנה להקשיב לצד שלנו. יצירת דיאלוג מסוג זה מאפשרת לשני הצדדים לנסח את צורכיהם ולדון בפשרה שתענה עליהם. הרבה פעמים לילדים יש רעיונות מצוינים לפשרה, וגם כשהרעיונות פחות הולמים את צרכינו כהורים ניתן לנהל עליהם משא ומתן מעמדה מכבדת המכירה בצרכי הילד. דוגמא למצב מסוג זה היא ילד אשר מציק מהרגע שהאב חוזר מהעבודה: מכבה את הטלוויזיה, חוטף את העיתון, מרעיש וכד'. בשיחה ישירה הילד יכול להסביר כי הוא מתגעגע לאבא וניתן לנסח פשרה של הגדרת זמן איכות במקום ההצקה המתמשכת".

קל להגיד, לא בהכרח קשה לעשות: כיצד יוצרים סביבה רגשית בריאה?

כמובן שכולנו מעוניינים להיות הורים רגישים, אמפתיים, קשובים וסמכותיים בדיוק במידה הנכונה. אלא שכפי שכולנו יודעים, לא תמיד קל לממש את העצות והכוונות הטובות וגורמים שונים עשויים לפגוע ביכולתנו לייצר סביבה רגשית בריאה. גורמים אלו, לדבריו של יורם ראובי, עשויים להיות קשיים במערכת הזוגית המשפיעים גם על הילד, פערים משמעותיים בין יכולת הצבת הגבולות של ההורים, נתק בין המערכת הביתית למערכת החינוכית, חוויות ילדות של ההורה המקשות עליו לזהות את החיובי שבילד ועוד.

"כאשר הילד מפגין מצוקה ו/או קשיים התנהגותיים וחברתיים, פעמים רבות ניתן להביא לשיפור משמעותי באמצעות שינויים בסביבה הרגשית במערכת החינוכית והמשפחתית ואפילו ללא טיפול ישיר בילד", אומר יורם ראובני. "הדרכה והכוונה של הורים ואנשי חינוך מאפשרת זיהוי של מוקדי הקושי ורכישת מיומנויות ליצירת דיאלוג, השמת גבולות, חיזוק יכולותיו החיוביות של הילד ואפילו נזיפה בו באופן שיקדם את מימוש הפוטנציאל האישי שלו".

על המטפל-יורם ראובני

הוא עובד סוציאלי, M.A בתחום ילד ונוער, מנחה קבוצות ומנהל מרכז אתרוג לקידום הסביבה הרגשית של הילד.