מתווה לפסיכולוגיה מדעית (1895), אשר מובא כאן לראשונה בעברית, הוא למעשה חיבורו המטאפסיכולוגי הראשון של פרויד, חיבור המבקש להכפיף את הפסיכולוגיה והפסיכופתולוגיה לחוקים של מדעי הטבע. שתי מטרות מוצהרות עמדו לנגד עיניו, שתיהן מטרות האופייניות למחקר הרפואי של אותם ימים: לחקור נקודת מבט כמותית כבסיס נוירולוגי לפסיכולוגיה, ולהיעזר בפסיכופתולוגיה להבנת הפסיכולוגיה התקינה. מכאן נולד שמו בתרגום לאנגלית כ"פרויקט לפסיכולוגיה מדעית".
וכך כתב פרויד לידידו ואיש סודו, הרופא הברלינאי וליהלם פליס, במכתבו מיום 25.5.1895:
"במהלך השבועות האחרונים הקדשתי כל רגע פנוי לעבודה זו. ביליתי את שעות הלילה בין 23:00-02:00 בפינטוזים, פרשנויות וניחושים, ולא חדלתי אלא רק משהגעתי לידי אבסורד או משעבדתי יתר על המידה באופן כה קשה עד שלמען האמת לא נותר בי עניין לפעילויותיי הרפואיות היומיומיות. יחד עם זאת, יחלוף עוד זמן רב בטרם תוכל לשאול אותי על אודות התוצאות".
למרות אופיו המדעי של החיבור, ולמרות היותו מהמוקדמים שכתב פרויד, המתווה מכיל בתוכו את תמצית רעיונותיו של פרויד לעתיד, גרעין תפיסותיו את הנפש ותשתית מושגית של עולמו התיאורטי. מכאן חשיבותו של המתווה כלימוד מבואי-יסודי כמעט לכל משנתו של פרויד בארבעים השנים שלאחריו.
יחד עם זאת, חיבור זה לא הוקצע מעולם על ידי פרויד כך שיהיה ראוי לפרסום. נהפוך הוא, פרויד השמידו ככל הנראה ולא הזכירו מפורשות עוד לעולם, ואת הימצאו בידינו יש לזקוף לצרור מכתבי פרויד אשר נמצא בעיזבונו של פליס ושרד תלאות מרובות. הטקסט עצמו רווי קיצורים, סימנים והדגשות, ולעיתים הוא סבוך להבנה; אולי בשל כל אלה נפקד מקומו מהלימוד הבסיסי של התיאוריה הפסיכואנליטית במשך שנים רבות. אולם עתה, משמצוי הוא בידינו בעברית – מסודר ומוער – עשוי המתווה להיות כר פורה ללימוד וחקר יסודות התיאוריה הפרוידיאנית.
זיגמונד פרויד (1856-1939) הוא אבי הפסיכואנליזה.
ד"ר ליעד קב-ונקי, העורך המדעי של הספר ומתרגם המשנה (לצד מלאכת התרגום של תומר רוזן גרייס), הוא רופא פסיכיאטר ומטפל בפסיכואנליזה, פסיכותרפיה והיפנוזה. חבר במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו; מנהל מחלקת אשפוז פתוחה במרכז לבריאות הנפש "מזור".