קנאה של דנה תור-זילברשטיין הוא תוצר של מעשה אוהבים בין ספרות לפסיכואנליזה שבו המחברת מנתחת את יצירותיהן של מרגריט דיראס ואוליביה שייקספיר, תוך כדי קריאת התיאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד, לאקאן ומישל מונטרליי ביחס לקנאה.
קנאה מציע ניתוח של הנובלה "שעת היופי" של אוליביה שייקספיר, סופרת בת המאה ה-19 שהייתה ידועה בעיקר כמוזה ואהובתו רבת השנים של המשורר וו.ב. ייטס. הספר ממשיך לפענח את המסתורין של הקנאה באמצעות קריאה ברומנים הכובשים של דיראס, "שבי הקסם של לול ו. שטיין" ו"המאהב". המחברת מראה כיצד דיראס עושה שימוש במעשה הכתיבה כדי לגשר על החור של הקנאה הפעור בנפשה, חור שקשור ליחסים שלה עם אמה, ובעקבות זאת גם מציגה את הקשר שלא ניתן לפרימה בין קנאה ליחסים בין אם לבת. בעקבות הנוסחאות של לאקאן ב"סמינר ה-20", קנאה מציג הבחנה בין מה שמכונה קנאה "נשית" וקנאה "פאלית", והוא ממפה סוגי קנאה נוספים בפסיכואנליזה, כגון קנאה סקופית, אורלית ודליוזנליות.
הדיון של תור-זילברשטיין אינו מסתכם בשיח תאורטי אקדמי, אלא מהווה עיסוק חי ברגש השוקק בכל אדם, ובהתאם לכך דן באתגר שמציבה צורת ההתענגות המיוחדת של הקנאה והגורלות שלה. המחברת טוענת שלמרות שחוויית הקנאה יכולה להיות הרסנית, היא גם מספקת הזדמנות לסובייקט לסלול מחדש את היחס שלו לאיווי, ובכך לחוות שינוי נפשי משמעותי. במובן הזה הספר מעניק נקודת מבט חדשה על הקנאה ככזו המחוברת הן לנשיות והן לאיווי, אגב כך שהוא חושף את אופייה המורכב ואת חיוניותה בהקשר פסיכואנליטי-לקאניאני.
דנה תור-זילברשטיין עוסקת בפסיכואנליזה לקאניאנית; חברת הקבוצה הישראלית של האסכולה הלקאניאנית Giep-Nls, ומעורכי כתב-העת של הקבוצה. בעלת תואר שני בספרות אנגלית ותואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.