ספרה החדש של דנה אמיר, גלות הגוף המדבר, מתחקה אחר היכולת של הנפש האנושית לאתר את נקודת המנוף שלה, ובאמצעות נקודת המנוף הזאת לחלץ את עצמה מלב התופת, כלומר לחרוג מאינספור הווריאציות של חוסר הישע: מעמדת המסופר לעבור לעמדת המספר, מעמדת התובע את עלבונו לעמדת מי שנכון להיסלח ולסלוח. נקודת המוצא של הספר תופסת את האדם כ"שָׁלֵם לִירִי", כלומר כמי שיש לו החופש והכוח להבנות מחדש את המציאות הפנימית והחיצונית, ובאופן הזה לשוב ולרומם את עצמו, בכוח עצמו, מכל תהום.
"הגותה של דנה אמיר שואבת תמיד ממקורות השראה שונים כמו ספרות, שירה ומוסיקה. אוזנה רגישה במיוחד לשפה ולצליליה. ואכן, דלות הנפש הפצועה מתבטאת תמיד בשפה: שפת הגלות שהולכת ומצטמצמת, השפה הטפילית הניזונה ממרחבי השפה של האחר, השפה הריקה של האבל הקולקטיבי, ההזדהות הדביקה של הקול במצבים אוטיסטיים, שיבוש ההטיות של הילד המאומץ, שפת הנקמה ולעומתה שפת החרטה והסליחה. אם נאמץ את קו החשיבה של אמיר נוכל לומר שפסיכופתולוגיות רבות משתקפות בשפת הדובר ומצביעות על פגיעה ביצירתיות הלשונית. ברוח זו היא אכן ממיינת מטופלים הסובלים ממצבים נפשיים טראומתיים שונים לפי דפוס הפגיעה הלשונית. אנליטיקאי מנוסה הרגיש לניואנסים אלה יוכל להשתמש בשפה ככלי אבחון וטיפול ראשון במעלה".
פרופ' ענר גוברין, עורך הסדרה
פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית, סגן דיקן למחקר וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה; משוררת וסופרת. עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה, וראש הקתדרה לחינוך וחברה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור שישה ספרי שירה, שלושה ממוארים בשירה ופרוזה וארבעה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית: "על הליריות של הנפש", "תהום שפה", "להעיד על העדים" ו"וידויי מסך". זכתה בפרסים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם חמישה פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית.