מתוך ההקדמה לספר מאת לילך קיפניס ז״ל:
״שירת הטריגר נכתב מתוך המפגש שלי עם ילדי המועצה האזורית אשכול במרכז חוסן, ולמעשה נכתב יחד איתם. מתוך החוויה המשותפת של חיים בחירום מתמשך.
במציאות כזו אנו חשופים לטריגרים: אלו הם גירויים המזכירים את הסכנה הממשית – וגורמים לנו להגיב כאילו הסכנה עצמה נוכחת. הטריגר מייצר תגובת רפלקס גופנית, שלעיתים חולפת מייד כאשר אנו מבינים שזו לא באמת סכנה, אך לעיתים יכולה להוציא משיווי משקל גופני, רגשי ותפקודי לאורך זמן.
יש חשיבות רבה לתת תוקף לתגובות אלה, ולא די לומר ״זה כלום״, ״אין מה לדאוג״ (מתוך כוונה טובה להרגיע). יש להתייחס לבהלה ולתגובות הגוף, להכיר בהן כתגובות נורמליות לטריגר, ויחד עם זאת לחדד את ההבדל בין בהלה לסכנה. בהמשך לכך אפשר לעבור לשלב ההרגעה, ולמצוא ביחד עם הילד/ה את הדרכים שמסייעות לחזור לאיזון. אצל חלק מהילדים זה יכלול תנועה והוצאת המרץ שנטען בגוף כתוצאה מהטריגר, ואצל אחרים זה יהיה בפעילות מרגיעה, טכניקות של נשימה, חיבוק, משחק ועוד.״
לילך קיפניס ז״ל הייתה עובדת סוציאלית, סופרת, מומחית בידיעת הארץ ומורה. לילך הייתה חברת קיבוץ בארי, הוריה היו ממייסדי הקיבוץ. לילך טיפלה במרכז חוסן במועצה אזורית אשכול. במסגרת אחד מנסיונותיה היצירתיים לסייע לילדים בהתמודדות עם אזעקות וטילים, היא חיברה את ספר בחרוזים 'שירת הטריגר' ככלי טיפולי לילדים עם פוסט טראומה. לילך נרצחה בטבח ה-7.10.23.
משפחתה ביקשה לשמר את זכרה ולהפיץ את הספר שלה בגרסה הדיגיטלית שלו כדי שהאור שלה ימשיך להאיר את העולם.