במרכז מחקריה והגותה של פרופסור יולנדה גמפל,מהדמויות הבולטות בפסיכואנליזה בישראל, עומדות מספר שאלות מרכזיות: כיצד משתלבת טראומה של קורבנות טרור ואלימות של השלטון בתוך החשיבה הפסיכואנליטית? כיצד יכול האנליטיקאי לעבוד עם מטופלים שהעצמי שלהם מוחזק על ידי הכחשה ושלילה לנוכח מלחמה ואלימות? האם הפסיכואנליזה יכולה להסתמך על התיאוריות של קליין ופרויד גם לאחר השואה, או ששפתה צריכה לעבור שינוי? וכיצד קיבל העולם הפסיכואנליטי את מחקריה על ניצולי השואה וילדיהם, שהתבססו על למעלה מ-2000 ראיונות עם ניצולים וילדיהם? העברה טרנס-דורית, הזדהות ערפדית, קריפטה נפשית, וקרינה רדיואקטיבית כמטפורות לטרור ולרוע יעמדו במרכזה של שיחה זו, כמו גם ההתמודדות עם וירוס הקורונה.
פרופסור יולנדה גמפל היא פסיכואנליטיקאית ופרופסור בדימוס בחוג לפסיכולוגיה ובתוכנית לפסיכותרפיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עיקר מחקרה בטיפול בילדים ובחקר הטיפול בניצולי שואה ובדור שני. זוכת פרס היימן ב 2001 לפרסום נבחר בחקר ילדים ומבוגרים עם טראומה, ופרס מארי ס. סיגורני ב 2006. ספרה ההורים שחיים דרכי – ילדי המלחמות יצא לאור בהוצאת כתר בשנת 2010 ותורגם לארבע שפות.