אני בן 29 עם תסמונת אספרגר ( הפרעת תקשורת , אוטיזם בתפקוד גבוה ). מזה כ- 10 שנים יש לי כפייתיות בתחום האוכל - אני מחליט מה אני אוכל מראש כל יום בשבוע, ואם אין את אותו אוכל בארוחה מסויימת אני נתקף עצב ועצבנות. אני מהווה גם מעמסה על ההורים שלי כי אני אומר להם להכין את האוכל שאני רוצה ואם לא אז אני אומר שזה לא טוב עבורי ( אני לא יודע להכין בעצמי אוכל ). פעם אחת, לפני כ- 9 שנים, גם כמעט התאבדתי כשהבנתי שההורים שלי לא יכולים להכין לי מאכל מסויים. יש לציין שלאחרונה מאז שלראשונה חוויתי מין ושאני מחפש בת זוג הכפייתיות פחתה בעוצמתה, אני מרגיש גם יותר פתוח לצאת יותר לקניות בסופר מרקט ולא להתבייש יותר בסופר כמו פעם אבל עדיין הכפייתיות נשארת " על אש קטנה ". יש לציין שהכפייתיות הזאת גם אם היא קטנה עכשיו לפעמים מגבילה אותי בחיים שלי, למשל אני חושב פעמיים אם לצאת לבית קפה או לבית מלון וכו'... מה לעשות ? אני גם לוקח כדורים נגד כפייתיות
.
שלום לך,
בהחלט נשמע שעומדת בפניך התמודדות לא פשוטה. אני מניחה שמלבד הקושי שאתה חווה, גם הוריך ומשפחתך מתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות. אני שמחה לשמוע שאתה מטופל תרופתית ושיש הטבה מסוימת בתקופה האחרונה. עם זאת, כנראה שהנושא עדין מטריד אותך. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, בנוסף לטיפול התרופתי, על מנת לסייע בהתמודדות עם הכפייתיות. באופן כללי, כאשר מתמודדים עם כפייתיות, מה שעוזר לאורך זמן הוא לא להתאים את הסביבה לרצונותיך (כי הסביבה לא יכולה להתאים עצמה אליך ב100 אחוז), אלא לנסות להרחיב את היכולת שלך להתמודד עם העצב והעצבנות, כך שתוכל להגיב למצבים בהם אין את האוכל שאתה רוצה בצורה מאוזנת יותר ולא תחווה זאת כדבר כל כך נורא. לצד זה, נשמע כי תוכל להרוויח גם מעזרה בנושא העצמאות (ללמוד לבשל, לצאת לסופר ולסידורים). לעיתים ניתן וכדאי לעזור גם למשפחה ולהדריך אותם כיצד ניתן לעזור לך להתמודד עם הנושא. הייתי ממליצה לפנות לתחנה לבריאות הנפש, או למקום טיפולי אחר בו יש צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, ולחשוב איזה מענה טיפולי ניתן להציע לך.
שיהיה בהצלחה,
סיון
