שלום,
לפני כחודש החלטתי שהגיע הזמן להתחיל טיפול פסיכולוגי (אחרי תקופה מאוד ארוכה ‏של ‏התלבטות) עקב מחשבות שליליות וחרדות (בינהם גם חרדה חברתית), קשה לי לבטוח באנשים.. ולכן קשה לי גם לשתף. במהלך הפגישות הראשונות הרגשתי נורא לא בנוח (קשה לי ליצור קשר עין וקשה לי נורא שנועצים בי מבטים) היה לי נורא קשה לשתף פעולה. לצערי התקופה האחרונה קשה אף יותר (סבתא שלי חלתה ואושפזה בבית החולים, לאחר שחרורה אבי חווה התקף לב והוא כרגע מאושפז בבית החולים בנוסף לכל החתולה שלי נפטרה אחרי 15 שנים בהם הייתה חלק משפחתנו).. קשה לי נורא להתמודד עם הכל..ואני זקוקה לעזרה.. אבל בפגישות אצל הפסיכולוגית אני פשוט לא מצליחה לדבר.. אני בקושי מצליחה לנשום.. הלב שלי דופק כאילו שהוא עומד לצאת מבית החזה ואני כולי רועדת.. אני מנסה בכל הכוח שיש לי לדבר אבל אני לא מצליחה.. הגוף שלי בוגד בי.. במהלך הפגישות האחרונות יצא שאני יושבת ושותקת.. למרות המאמצים האדירים שאני עושה אני לא מצליחה.. אני לא יודעת מה לעשות.. אחרי כל פגישה כזאת אני יוצאת מותשת ובמצוקה נפשית ופיזית..
מה יכולה להיות הבעיה?