אני גרה עם ההורים חברה כמעט ואין לי אני מקבלת ביטוח לאומי אין לי סל שיקום בעבר הייתי במסגרות כאלה ואחרות יש לנו בעיה כספית בבית ולכן אני לא יכולה להרשות לעצמי להירשם לקורס או לחוג אולי פעם בחודש אני הולכת לחוג חד פעמי. עזבתי את המסגרת בה הייתי וכיום אני לא מטופלת אני מטופלת רק בתרופות.אני מרגישה שאני קמה כל בוקר לריקנות לא יודעת מה לעשות עם עצמי לטיפול כרגע אני לא רוצה לחזור גם משפחתי לא בעד זה במיוחד שעברתי המון שנים סבל בטיפולים האלה אני כן יכולה לעזור לעצמי לבד אבל הבעיה היא חוסר חברה וחוסר עבודה או לימודים או חוג ולפעמים מרוב שאני מרגישה את הריקנות הזאת אני נכנסת לדיכאון. הדיכאון יכול להימשך יום שלם או לפעמים חצי שעה וזה עובר. אני מאד אשמח לעצה איך אני יכולה למלא את הזמן בבוקר ללא מסגרת כדי שלא אקום בדיכאון עם מחשבות על בדידות אני מאד אשמח עם תייעצי לי איך אני יכולה להתמודד עם הדיכאון שבא והולך בלי ללכת למסגרת כרגע כי אין לי את האפשרות הזאת כרגע וגם עם אלך עוד פעם זה תהליך.אשמח לפחות לעזרה ראשונית לקום בבוקר ללא ריקנות ודיכאון אפילו עד שאמצע משהו אפילו עד שעם ארצה ללכת למסגרת עוד פעם ועד שאעשה את התהליך הזה. תודה
שלום גלי.
תחושות הבדידות והדיכאון שאת מתארת הן מובנות וטבעיות- קשה מאוד להרגיש שמחה, אנרגיות וסיפוק ללא פעילות וחברה. לכן, אני חושבת שהדבר המשמעותי באמת שאת יכולה לעשות למען עצמך הוא לחזור לקדם תהליכים שקשורים למציאת מסגרת שמתאימה לך, גם אם זה לא קל .
בינתיים, אני חושבת שכדאי לנסות ולבנות לעצמך מעין "מסגרת" עצמאית: תכנית פעולה שבועית, בה תגדירי לעצמך מראש משימות ומפגשים לכל יום. את יכולה לכלול משימות כפעילות ספורטיבית, קניות, בישול, הרצאות (יש לא מעט הרצאות ללא תשלום), מפגשים חברתיים, התנדבות וכן הלאה. מעבר לכך, אני חושבת שכדאי לנסות ולמצא אנשים נוספים במצבך ולנסות להרחיב את המעגל החברתי שלך- בין אם דרך מועדוניות ובין אם דרך אתרי אינטרנט ("כמוני" למשל) שמאפשרים שיח עם אנשים המתמודדים עם קשיים שונים. לא מעט אנשים נמצאים במצב דומה לשלך, וייתכן שתצליחי לצוא אנשים שמעוניינים גם כן למלא את היום שלהם ולהפגש.
בכל מקרה, אני חושבת שלא קל למלא בעצמך את הזמן ולכן חשוב לחזור ולהתחבר למסגרת מתאימה.
ליטל
