שמי ריקי ואני מרגישה שאני צריכה עזרה. אני כל בוקר קמה עם דכדוך עצבנית רבה עם המשפחה שלי כל בוקר ואחרי שעה העצבנות והדכדוך עוברים לי ואני חוזרת לעצמי כאילו השמחה חוזרת לי בחזרה. וזה כל בוקר אני בגיל המעבר האם זה קשור? כיצד אני יכולה לקום ברגיעה ולהתחיל את היום שלי בשמחה? ולא לריב עם המשפחה אני לוקחת פעמיים קלונקס וציפרלקס ולפעמים אני גם נרדמת בצהרים לכמה שעות ואני קמה בערב עם דכדוך אבל אחרי חמש דקות זה עובר מה ניתן לעשות?
שלום ריקי.
קודם כל, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבדוק האם תופעות אלו אכן קשורות לגיל המעבר מאחר וישנם שינויים הורמונליים ורגשיים שמושפעים משינויי הגיל.
לצד זאת, את מספרת בעצם שהמעבר מהשקט והאינטימיות של השינה למצב של קשר ותקשורת עם אנשים לא פשוט לך. ברמה הפרקטית, אני חושבת שכדאי אולי להכין "תכנית מניעה"- לקחת את הזמן כשאת מתעוררת ולתת לעצמך זמן התאוששות ללא הפרעות (עשר דקות יוגה, מקלחת, קפה וכד'). כדאי לשתף את בני משפחתך בקושי שלך, להנחות אותם כיצד לתת לך את זמן ההתאוששות שאת זקוקה לו ולבקש מהם להיות סבלניים יותר ברגעים אלו. במקביל, כדאי לבדוק בינך לבינך, ואולי גם לרשום לעצמך, מה הם הדברים ש"מקפיצים" או מדכדכים אותך בנקודות זמן אלו ולנסות לשאול את עצמך גם מדוע דברים אלו מטרידים אותך במיוחד- האם את מרגישה בודדה? חרדה? מותשת?- וגם האם את יכולה לצמצם את השפעתם על ידי הנחיה של בני המשפחה או שינוי ההתנהלות שלך עצמך. כדאי גם לנסות לתרגל מעין תזכורות עצמיות- להזכיר לעצמך ברגע שאת קמה מדודכת ועצבנית שמדובר בתחושות שחולפות ומשתפרות תוך זמן קצר יחסית. לפעמים הכנסת "תזכורת" מסוג ז לרוטינה מסייעת לצאת מהר יותר מהתחושות השליליות.
ליטל
