הי ליטל,
אני רוצה לשתף במקרה שקרה לי ולהתייעץ
אני הייתי בטיפול עד לפני כמה חודשים, עקב פגיעה מסויימת שעברתי בילדותי. היא לא הייתה פגיעה חמורה, אבל כנראה שהשפיעה עליי מבחינת ההתפתחות שלי ולטיפול הגעתי בשל קשיים במגע עם בעלי.
בכל מקרה, בתקופת הטיפול בערך לפני 7 חודשים, הרגשתי צורך עז לספר לקולגה בעבר על כך שעברתי פגיעה. מאז שסיפרתי לה התביישתי ממנה כל כך שלא הייתי מסוגלת לדבר איתה וגם לא להיישר מבט. היא נפגעה וכעסה עליי עד שיום אחד היא התפרצה עליי בצורה מאוד אגרסיבית במשרד. היא טענה כלפיי שיש לי בעיות ושאני חייבת טיפול, שהיא אינה חברה שלי ושאין לנו כלל על מה לדבר. כינתה אותי אנטיפתית ולא נחמדה. אני נפגעתי עד מאוד ואפילו רצתי לבכות בשירותים.
מאז ועד היום אני לא מסוגלת להסתכל או לדבר איתה. ומדובר במישהי שממש יושבת לידי. היא אפילו סיפרה לבנות אחרות על התקרית ואני חשה אי נעימות מאוד גדולה. ניסיתי לכתוב לה מכתב ולהסביר לה שאלו קשיים שלי והם אינם קשורים אלייה. היא טענה שמכתב לא מדבר אליה, ניסינו להשלים והייתה לנו שיחה פנים מול פנים, אך גם אחרי השיחה אני חסרת כל מסוגלות להיות איתה בקשר מילולי.
איני שונאת אותה, להיפך, אני משוועת להשלים ולדבר איתה , אך אין לי כל יכולת לעשות זאת. אני אוהבת אותה מאוד. ובינתיים היא כועסת ואני נתפסת בעיניי כולם כאנטיפתית ורעה שאינה מסוגלת לסלוח ולהשלים.