קשה לי ואני לא יכול להסביר למה..
אני יודע שאני השתנתי ולא לטובה..
ההורים שלי נוהגים להזכיר לי את זה על בסיס יומי.. אני מרגיש לכוד בתוך הראש שלי.. שמלא במחשבות רעות.. אני לא מוצא את הכוחות לחיות.. אני לא מתכוון להתאבד.. למרות שזה משהו שעובר לי כל יום בראש.. אני לא מסוגל לעשות את זה להורים שלי שגם ככה עוברים תקופה לא פשוטה.. אני לא מצליח ללמוד, מתקשה לקום מהמיטה לעשות משהו.. אפילו מקלחת הפכה להיות משימה בלתי אפשרית.. אני כן עובד בעבודה שאני בסך הכל אוהב.. אבל גם שם אני לא האדם שאני יודע שאני יכול להיות.. בשעות שאני לא בעבודה אני מבזבז במיטה.. אני עייף, אין לי יותר כוחות להתמודד עם כל זה.. המחשבה היחידה שמרגיע אותי וזה החלק שהכי מפחיד אותי זה לפגוע בעצמי.. לסבול פיזית כדי לא להרגיש את הסערה שמתחוללת בתוכי.. אני חושב על זה אבל לא עושה.. ההגיון אומר ״לא זה אסור״ אבל הרצון מתחזק כל יום יותר ויותר.. וזה משהו שמאוד מפחיד אותי.. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי.. ניסיתי טיפול פסיכולוגי כמה חודשים אבל זה רק הכניס אותי ליותר חרדות.. אז סיימתי את הטיפול (הפסיכולוגית גם הסכימה איתי שסוג כזה של טיפול כנראה לא מתאים לי) מה יהיה איתי?? מה לעשות??
שלום גל.
אין לי אפשרות לאבחן דרך האינטרנט, אך המצב שאתה מתאר נשמע כמו מצב דיכאוני ולכן, ובמיוחד לאור הסבל והקושי בתפקוד, חשוב מאוד שתפנה לטיפול. נשמע שאתה שבוי בלופ של חרדה, דיכאון וקושי לתפקד שמעצימים זה את זה, וקשה מאוד לשבור לופ כזה לבד.
אני חושבת שכדאי לפעול בשני ערוצים במקביל.
ראשית, כדאי לפנות להתיעצות עם פסיכיאטר או רופא משפחה ולשקול טיפול תרופתי נוגד דיכאון. טיפול תרופתי, גם לזמן קצר, יכול להפחית את החרדה ולשפר את התפקוד, ושינויים אלו יכולים גם להרחיב את היכולת להיעזר בטיפול פסיכולוגי.
במקביל, חשוב מאוד למצוא גם טיפול פסיכולוגי. מנסיוני, לאנשים רבים נדרשים כמה ניסיונות עד שנמצאים הטיפול והמטפלת המתאימה. זה לא קל אבל חשוב מאוד לא להתייאש ולהמשיך לחפש.אתה תמצא בסוף.
חלק מהסימפטומים של דיכאון הם ייאוש, חוסר כוחות וחוסר אמון באפשרות לשינוי, ונשמע שזה מה שאתה חווה כרגע. עם כמה שזה קשה, חשוב להזכיר לעצמך שזה סימפטום ולא המציאות.
אל תוותר, יש דרך לטפל בדיכאון.
ליטל
