ליטל שלום.
כל פעם שיש איזה שהיא תחושה של התקרבות ביני לבין המטפלת מיד אני הודפת את התחושה. אם מתגנבת לראשי איזה מחשבה חיובית עליה מיד אני מעיפה אותה וחושבת שלילי. אם קורה משהו טוב בטיפול, היא אמרה משהו טוב או שהצליחה להבין את תחושותי וכו' לשניה אני שמחה, אבל מיד מתעשתת וזורקת ממני והלאה את המחשבה או התחושה החיובית ומכסה הכל במחשבות שליליות.
משכנעת את עצמי שאולי כדאי כבר לסיים.
שנמאס לי ממנה. שלאיזה מקומות טובים כבר אוכל להגיע בעזרתה.
ביני לביני אני יודעת שזה לא בדיוק כך, אבל התחושות השליליות לגביה לא מרפות.
אשמח לשמוע את דעתך.
בברכה.
תודה מראש.
שלום גבי.
הקשר הנבנה בטיפול משקף בדרך כלל, בין היתר, אספקטים בחוויה הפנימית של המטופל בהקשר הבין אישי. בהתאם, אפשר לשער שדפוס הרגשות השליליים שאת מתארת משקף משהו מנפשך- מהאופן בו החיים לימדו אותך שכדאי להתנהל בקשרים בין אישיים. למשל, ייתכן והדפוס שאת מתארת משקף כמה קשה להתמסר לקשר עם אדם אחר: לידיעה שאפשר לסמוך, להתקרב, להיחשף. התמסרות מלווה תמיד גם בעלייה בפגיעות ויתכן שהמחשבות השליליות הן הדרך שלך להגן על עצמך- לא לתת לעצמך להתמסר עד הסוף וכך להימנע ממצב בו את חשופה ונותנת אמון ואז נפגעת, מתאכזבת או ננטשת.
מאחר והקשר עם המטפלת נוטה לשקף אספקטים עמוקים בנפש, כדאי לשתף אותה במחשבות ובתחושות שתיארת וכך לאפשר חקירה מעמיקה יותר שלהם, ולהבין עוד רבדים בנפשך ובקשרייך אשר אני מתארת לעצמי שקשורים גם בקשיים שהביאו אותך לפנות לטיפול מלכתחילה.
ליטל
.jpeg)
