תודה על התשובה.
אבל נראה לי שהבעיה היא באמת עוינות כלשהי או כעס מצידו.אחרת קשה לי להסביר את ההתנהגות שלו כשאני ממש זקוקה לשיחה ועידוד ממנו.
פוטרתי מהעבודה ובגילי זה די קשה למצוא עבודה אני שולחת קורות חיים ולצערי לא עונים לי בכלל, ונראה לי שבעל כורחי אצא לפנסיה מה שמאוד מדאיג אותי.
דיברנו בטלפון אני והוא על המצב כשאני מדוכאת למדי כשלפתע הוא היה חייב לנתק והבטיח שתוך רגע יחזור אלי.
זה כמובן לא קרה והוא לא חזר אלי באותו ערב אלא שלח הודעה וביקש סליחה בצהרים שלמחרת צילצל ושוב נכנסנו למעגל קסמים של ריב וכעסים. הוא מבקש סליחה ממני כבר שנים על ההתנהגות שלו.אני סולחת והוא ממשיך לפגוע בי כל הזמן ולבקש כמובן סליחה.
אולי הוא לא התבגר? או שאולי הוא פשוט אנוכי שחושב אך ורק על עצמו והחברים שלו וזהו אני בצד? נשכחתי? מה יכול להיות הגורם האמיתי לזה שאני צריכה אותו,לדבר איתו ואין לו זמן בשבילי? אני כותבת ומוחקת ובעיקר בוכה מהבוקר נפגעתי עמוקות.
אני לא מאמינה שעד השפל היחסים הזה הגעתי עם הבן היחיד שלי. מה עושים? שיחררתי אותו כמו שיעצת לי לעשות אין לי צפיות ממנו שיתקשר, שיבוא. (הוא גר עשרים דק הליכה ממני ולא ראיתי אותו כמעט שבועיים) כך הוא מתרחק יותר ויותר ואני חשבתי שברגע שאשחרר אותו היחסים ישתנו.כשהוא לא ירגיש מחויב להתקשר אז הוא יתקשר פעם ב....אבל יתקשר .
אני בד"כ טיפוס אופטימי אבל היומיים האחרונים גרמו לחשוב שאולי אני באמת לבד, ואני לא יכולה לסמוך על אף אחד מלבדי.
אני מוכנה לתת את נשמתי עבורו אבל לצערי נראה לי שאני רק לנטל כבד עליו.
אשמח לתשובה.
יונית
שלום יונית.
אני מצטערת לשמוע על הפיטורים ועל התחושות הקשות.
קודם כל, עוד לפני היחסים עם בנך, אני חושבת שכדאי להפנות חלק מהמאמצים לבניית שגרת חיים שתמלא ותספק אותך (לימודים, התנדבות וכן הלאה) מפני שאני מאמינה שככל שיהיה לך טוב יותר בינך לבינך, וככל שהעולם שלך יהיה עשיר בפני עצמו, כך גדל הסיכוי שתוכלי לנהל נכון את הקשר ביניכם.
ובחזרה לקשר עם בנך. אני מבינה את הכאב והעלבון שלך, אבל קשה לי להאמין שאת "רק נטל" עבורו. מערכות יחסים בין הורים (טובים ככל שיהיו) לילדיהם הן תמיד מורכבות יותר וכוללות גם רגשות של אהבה והכרת תודה וגם מטענים של תסכול, אכזבה וכעס.
בין אם בנך עוין ולא הוגן ובין אם לא, אני חושבת שהדגש צריך להיות על שיפור הקשר ביניכם ושיפור התחושה שלך לגביו. אלו קשורים בשני היבטים שמשפיעים זה על זה: הקשר המציאותי עם בנך והחוויה הרגשית, כלומר הציפיות והתפיסות שלך לגביו.
נשמע שאת באמת מנסה לשפר את הקשר המציאותי, אך אתם נכלאים שוב ושוב לנתיב של האשמות וכעס ולא לשיחה "יעילה" על מה שאתם צריכים זה מזה. לכן, אני חושבת שכדאי לשקול פנייה לייעוץ משותף בו תוכלו להיעזר בבניית דיאלוג אפקטיבי יותר לגבי הצרכים, היכולות והרצונות שלכם מהקשר. במקרים רבים תיווך של צד שלישי מרכך ומסייע להגיע להבנות ולתת ביטוי גם לצרכים והמגבלות וגם לאהבה והאכפתיות. אפשרות נוספת שנשמעת לי מתאימה מאוד היא טיפול לך עצמך. את מתמודדת (ככל הנראה) גם עם יציאה לפנסיה שהיא שינוי חיים משמעותי ביותר וגם עם קשיים בקשר שכל כך יקר לך, וטיפול יכול לסייע לך הן בעיבוד של היבטים אלו והן בזיהוי מקור הקשיים בקשר עם בנך ובמציאת דרך טובה יותר לשימור קשר טוב איתו.
אמנם טיפול שלך לא ישנה את בנך, אבל בהחלט יכול לסייע לך להרגיש אחרת לגביו, ואולי גם לזהות דפוסי תקשורת איתו אשר מרחיקים במקום לקרב, ודרך שינוי שלהם להביא לשיפור של הקשר.
ליטל
